משנה שכיר חלק א ריז

עד היום גם אני למדתי כן בפשט דבריהם ז"ל רק כעת נתעוררתי לומר שאפשר דכונתם הי' באופן הנ"ל דהעמיד על ד"ת ולא דברו בו כלל ולא נכלל בגזרתם במו בעלמא דאמרו דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו דהכונה דליתא כלל לגזרתם במילתא דלא שכיחא כ"כ הכא

- ואחר שהרב הנ"ל שדא בו נרגא אמרתי ארדה נא ואראה בחיפוש אחר חיפוש בש"ס ופוסקים אולי אמצא איזה רמז רמיזא הנוגע לחידוש מילתא הנ"ל - הנה הדרך הראשון הוליכני לראות בש"ס חולין פ"ג דשם הוא מקור לדבר זה שלמד המהרי"ל מארבעה פרקים שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה ופרש"י שם בד"ה עד"ת בזה"ל שקונין לי מעותיו בלא משיכה עכ"ל - הנה מדכתב שקונה בלא משיכה משמע דודאי גם משיכה מהני רק חידשו בזה דגם כסף בלא משיכה מהני כן משמע מדבריו דאל"כ הוי לי' למימר דרק מעות קונה ולא משיכה זה פשוט וברור בכונתו א"כ סיוע גדולה מדברי רבינו הנ"ל לדברי הרב הנ"ל נגד דעתי בחידוש מילתא הנ"ל ובודאי הנני מבטל דעתי הפעוט נגד ראי' גדולה כזו

- אך עוד לא שקטה רוחי בקרבי ולא הנחתי בזה וחפשתי עוד עד שהאיר ה' עיני לראות את דברי החינוך בסי' של"ו ושם מצאתי מציאה גדולה ב"ה וראיתי שהוא ז"ל ממש הולך בשיטתי ודעתו בפירוש דהיכא דמהני קנין כסף לא תקנו חז"ל קנין דמשיכה ולא מועיל כלל וע"כ דמפורש כמו שפירשתי אני דבמקום דהועמד עד"ת לא דברו כלל בתקנתם וליתא שם כלל תקנה אחרת רק מה שנאמר בו מן התורה והנאני מאד כי הניחני השם בדרך הרא"ה וברכתי ברוך שבחר בו ובמשנתו וזה לשון החינוך ז"ל שם וארז"ל בגמרא ד"ת מעות קונות אף במטלטלין אבל טעם הצריכין משיכה בהן גזרה שמא יאמר לו מוכר ללוקח נשרפו חיטך בעלי' ומפני שתקנת המשיכה נעשית ע"ז ארז"ל שאם הי' המטלטלין ברשותו של לוקח אף שנשכר אותו מקום למוכר מכיון שהרשות היא של לוקח ועיניו תמיד עליו ואם יארע שום מקרה באותן מטלטלין גם הוא יכול להרגיש בענין כמו המוכר וישתדל בהצלתו שבצד זה לא נקנה במשיכה אלא בכסף כד"ת וכן אם הלוקח שוכר אותו מקום שהמטלטלין בו גם בענין זה לא תקנו בהם משיכה ומסירה והגבהה עכ"ל - הרי בפירוש דדעתו דהיכא דהועמד דבר על ד"ת ליתא לתקנת חכז"ל שתיקנו משיכה והוא ממש דעתי הנ"ל ומצאתי תנא דמסייע לי ב"ה - והמנ"ח שם הביא דגם דעת רבינו הרמב"ם כן הוא דכל היכא דמהני כסף מפני שהעמידו עד"ת ליתא לקנינים שתקנו חז"ל אלא שהוא תמה ע"ז דלמה נימא דחכז"ל בטלו קנינם במקום דמהני קנין דאורייתא עיי"ש שהאריך להטעים דבריו והביא ג"כ מהא דד' פרקים דמבואר דכסף קונה היינו דכסף ג"כ קינה אבל ודאי דגם משיכה קונה ופלא דלא הרגיש דמדברי רש"י ז"ל שם משמע דדעתו הוא כן והוא ראי' לדבריו - אבל בעיקר תמיהתו על החינוך שהק' דלמה יבטלו חכז"ל במקום דכסף מהני קנין דמשיכה נראה לי לפי מה שהסברתי ל"ק כלל דהם לא בטלו כלל תקנתם במקום זה רק דהכונה דתקנתם לא נתפשטה כלל באופן הזה דהם לא דברו רק במקום דלא הועמד עד"ת אבל במקום דהועמד עד"ת לא דברו כלל ולא גזרו תקנתם וכמו שהבאתי מהא דמצינו בש"ס בהרבה מקומות דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו היינו דלא פשטה הגזרה כלל במקום הזה וליתא שם לדבריהם כלל א"כ לא נפלאת הדבר לומר כן גם בנידון דידן וא"ש ולק"מ - עיי"ש במנ"ח שהביא ג"כ מדברי הפני יאושע דסובר כשי' הרא"ה דבמקום דכסף מהני ליתא לקנין דמשיכה אמת שהביא בשם הנתיבות בסי' קצ"ז שהשיג על הפ"י אך כתב המנ"ח דברמב"ם ובחינוך מבואר להדיא דבמקום דאיתא לקנין דכסף ליתא לתקנה דמשיכה וכדעת הפ"י וסיים שם דמיום בואו לחדר הוראה לא שמע משום בי"ד שיפקפקו על קנין משיכה מד' הרמב"ם והחינך אבל באמת לח מצינו להיפך בדברי הפוסקים שנקנה משיכה וצ"ע עכ"ל ופלא שלא הרגיש בדברי רש"י הנ"ל הפוסק הגדול שבראשונים דמשמע דאינו סובר כשיטת הרמב"ם והחינוך הנ"ל - ונראה ני דרש"י ז"ל בחולין פ"ג הנ"ל דכתב ולא בעי משיכה גבי ד' פרקים דמשמע דודאי דגם משיכה מהני קאי לשיטתו בסוגיא דמשיכה גבי הא דאמר רבא הכא במ"ע כגון שהי' עלי' של לוקח מושכרת ביד המוכר טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' הכא ברשותי' דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומייתי לה ופרש"י ז"ל הכא נא איצטרך תקנתא עיי"ש משמע מדבריו אבל אם משך בודאי ג"כ מהני עיי"ש ועפ"י שטתו כתב ג"כ בהא דד' פרקים דלא גרעו לקנין משיכה בד' פרקים ורק דהוסיפו ג"כ לקנין ד"ת יזה אמת וברור בדעת רש"י משא"כ לדעת הרא"ה דמפורש שם דלא מהני שם לקנין משיכה בודאי ג"כ סובר בד' פרקים דהעמידו עד"ת דג"כ לא מהני קנין משיכה וזה אמת וברור בדעתם ז"ל - ונראה לי דפלוגתתם אזיל בביאור מאמרם ז"ל דהעמידו דבריהם עד"ת איך הפשט בזה אם דבמקום זה לא דברו בו כלל וא"כ אז לא התחילה שם כלל קנין דרבנן או דהכונה דבמקום זה לא עקרו ד"ת וכמו שביארתי ודו"ק - עכ"פ יש לנו עמודים גדולים כמו הרמב"ם והרא"ה והגדול שבאחרונים כמו מרן הפ"י דסוברים בפירוש דכל היכא דמהני כסף לא מהני משיכה וגם המנ"ח כתב דלא מצא בהדיא היפך דבריהם וסיים בצ"ע - א"כ לפי"ז קם דינא במה שחידשתי דבמקום מצוה לא יהי' מהני כלל קנין משיכה עפ"י מה שנפסק להלכה בחו"מ סי' קצ"ט דבקניית מצוה העמידו עד"ת דמעות קונות א"כ איכא למיחש טוב' שלא לקנות בהקפה הד' מינים רק יפרע המעות עוד קודם יו"ט והוא חששא גדולה טפי הרבה מחששת המטה אפרים הנ"ל ופלא שלא הרגיש בזה ודו"ק

- והנה בספר הקדוש בני יששכר בדרוש א' לשבת הגדול ראיתי שהביא בשם ספר ראש דוד להגאון קדוש ה' חידא ז"ל שכתב על ספר מחנה ראובן שכתב דבקניית האדם חפץ למצוה דאורייתא כגון קונה אתרוג למצוה אינו קונה במשיכה לבד לבד דהוא קני' מדרבנן וצריך ליתן כסף דהוי קני' מדאורייתא וכתב ע"ז הרב חידא ז"ל דהה"ד בכסף לחוד בלא משיכה ג"כ לא קנה למצוה דכיון דתקנו רבנן דכסף לא קנה הנה ההפקר בי"ד הפקר א"כ תרווייהו בעינן כסף ומשיכה לקנות המצוה עיי"ש וכן נשנו דבריו בספר בני יששכר הנ"ל בסוף הספר עיי"ש - ודבריו פלא בעיני במה שכ' דבמצוה לא מהני קני' בכסף לחוד כיון דתיקנו רבנן דכסף לא קנה הלא כבר פסק הרמ"א הנ"ל דבמצוה העמידו דבריהם על דין תורה וכאשר כתב כן בהדיא במהרי"ל שם - ואולי כונתו לשאר פוסקים עיין בהגהות