משנה שכיר חלק א רטז

עון חברו א"כ לא שייך לומר איש בעון חברו וז"פ א"כ ממילא ל"ה בכלל ערבות אף על הלאוין א"כ לפי"ז אינו יכול להוציא חברו בשום דבר אף באופן אם הוא בעצמו חייב בו מ"מ כיון דליכ' בו ערבות וכל דין יציאה לחברו הוי רק מטעם זה כידוע - וא"כ אף אם יסבור ההיקש שישנו בשמירה ישנו בזכירה מ"מ לענין יציאה חת בני ביתו לא מהני לן מידי ועדיין יוקשה איך יוציא את בני ביתו ע"כ לא חש הר"ט לברר קושייתו והקשה סתם איך סומא יכול להוציא כיון דל"ה בר חיובא ולענין הוצאה לאחרים הוי דינו כמו שלא הי' עליו רק חיוב דרבנן - וע"ז תי' כיון דיתפקח ויהי' בר עונשין ואז יתפס ג"כ משום עין חברו ע"כ שוב הוי בערבות וא"כ א"ש ולק"מ - עכ"פ קו' המרדכי הי' שפיר אף באופן דהי' סובר ההיקש משום דלגבי הוצאה לאחרים לא מהני לן ההיקש מידי וכמו שביארתי - וכ"ז שם במרדכי דמיירי בענין ההוצאה לאחרי' - אבל בפסחים קט"ז דמדבר מחיוב עצמו אם חייב לומר הגדה וראב"י פטר אותו מגז"ש - ה וכיון דמיירי מחיובו דמעצמו שפור כתבו הגאונים דמזה אין ראי' דלית הלכתא כר"י דשאני הכא כיון דבלאוי חייב יש לומר היקש כל שישנו בלאו דחמץ איכא בעשה דהגדה וע"כ שפיר הוצרך הגז"ש וא"ש ולק"מ - אבל שם במרדכי דמיירי בהוצאה לאחרים שפיר הוקשה דאף אם סובר כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה מ"מ להוציא אינו יכול ולגבי' הוצאה דאחרים הוי רק כחיוב דרבנן ע"כ שפיר הוקשה - ותי' כנ"ל כיון דיתפקח ואז יותפס על חברו שפיר הוי בכלל ערבות פ"כ יכול להוציא אחרים וא"ש הכל בס"ד ולא ק' כלל על הגאונים הנ"ל

- וכעת עלה בדפתי דאדרבא בזה אתי שפיר מאד דברי המרדכי בתירוצו דנתקשיתי לעיל בה טובא והנחתי בצ"ע - ועפ"י האמור יובן היטב טעמי' - דבאמת הוא עצמו ב"ח בקידוש מכח ההיקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ורק כיון דאינו בר עונשין לא שייך לומר דהוא נתפס משום חברו ע"כ אין יכול להוציאו - וכיון דאם יתפקח יהי' נתפס על עון אחרים שוב שפיר יכיל להוציא אחרים כיון דמעצמו הוי ג"כ ב"ח וא"כ עפי"ז אדרב' כל דברי המרדכי בנויים על ההיקש דקידוש היום ללאו א"כ ממילא מיושב קושיית הבית שערים וגם קו' מעכ"ת מיושב כחומר - והוא דבר נכון לדעתי בס"ד רק הא קאמבעי לי טובא מה דמבואר בספר חסידים סי' תתשכ"ט מובא בשם הגדולים מערכת א' אות קצ"ט דרבינו הקרוש הי' פוטר ב"ב מקידוש עיי"ש כי צדיקים אינם חופשים מן המצות - וקשה איך יהיו מוצאים אחרים כיון דל"ה בר עונשים וליכא ערבות וצ"ע קעב) ודע דכפי שבארתי דברי המרדכי מתורץ קי' המג"א בסי' רס"ז על המרדכי מקטן דאינו מוציא גדול אף שיבא אח"כ לידי חיוב דאו' - ולהנ"ל א"ש דבאמת סומא הוי בר חיובא מכח ההיקש ומה שמהני מה שיתפקח הוא רק שיהי' בכלל ערבות אבל קטן ל"ה ב"ח כלל וכלל ודו"ק

- ואשאר בזה ידידו דו"ש הדבוק באהבתו כל הימים - עש"ק כ' למב"י פה פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן צ"ז

במטה אפרים סי' תרכ"ה אות י"ז הזהיר כשקונ' ד' מינים לא יקנה בהקפה רק יפרע קודם יו"ט משום דאעפ"י שמשך אותם לביתו ל"ה רק קנין דרבנן ואולי קיי"ל כהנך שי' דלא מועיל קנין דרבנן לדאורייתא ועיין ג"כ בשע"ת סי' תרנ"ח ובאלף למטה שם

ולי הצעיר נרא' עוד להוסיף חששא בשקונה במשיכ' גרידא בלי פריעת המעות עפי"ד המהרי"ל בליקוטים דכתב דמסקנת הש"ס בפ' חלון דבעושה מצוה העמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות וע"כ פסק דבנתן ער"ש מעות על יין קידוש והבדל' אינו יכול לחזור והרמ"א בחו"מ סימן קצ"ט קבעו להלכ' עיי"ש ומדבריהם יש ללמוד דבכל קניית מצוה הוי כן ועיין במג"א סי' שס"ט ובמחה"ש ובאחרוני' ובהגהות רע"א ובביאור הגר"א חו"מ סי' הנ"ל - וכיון דבמקום מצוה העמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות א"כ עפי"ז נוכל לומר דתקנה דמשיכ' לא נאמרה כלל גבי מצוה כמו דאמרינן בעלמא דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו והכונה דהחכמים לא דברו ולא גזרו אלא במילתא דשכיח ובמילתא דלא שכיח ליתא לדבריהם כלל עיין על זה בש"ס בכמה דוכתי כ"כ הכא כיון דהם לא גזרו במקום מצוה רק העמידו על ד"ת א"כ לא אמרו כלל גזרת ותקנת משיכה גבי מצוה ורק העמידו הדבר על דין תורה ממש ולא חידשו בו כלל וכיון דמדין תורה לא מועיל משיכה כלל רק מעות לחוד ע"כ באמת גבי קניית מצוה אין בו רק קנין מעות לחוד כן נראה לי מסברא דנפשאי טרם עיוני בש"ס ופוסקים אך צריך לזה בדיקה בש"ס ופוסקי' וכעת אין לי פנאי לחפש אם לא אמצא סתירה מאיזה מקום לדברי - ואם כנים דברי יהי' חידוש דין גדולה דבכל קניית מצוה כמו תפילין וציצית וקימחא דפסחא למצות מצוה וד' מינים ויין קידוש וכיוצא בו שהוא צורך מצוה בכל אלו אין מועיל משיכה לקנות אלא נתינת המעות גומר הקנין ומה גם במצות דבעי שיהי' לכם בודאי לא מהני בלתי נתינת המעות והוא מילתא חדתא גדולה

- והנה בא חכם לגבולי ה"ה ידיד"נ הגאון המפורסי' בבקיאתו הנפלא כו' כמו"ה יצחק ווייס ראבדק"ק ווערבויא יצ"ו והראיתי לו חידוש מילתא הנ"ל במה שהעליתי דבמצוה לא יהי' מועיל רק קנין מפות ולא משיכה ועוררני לעיין בפייט ליום שני של סוכות במה שאומר שם בזה"ל קיחתם בדמים יכשרו לשם איום ראוים להנטל בזה ראשון יום עכ"ל והמפורש ביאר שם שבא למעט גזל כמו שאמרו בש"ס אבל הוא מפורשו עפי"ד המטה אפרים הנ"ל דמשיכה יען שהוא קנין דרבנן לא מועיל לדאו' ואינו כשר רק לקיחה במעות וזה נמי הי' כונת הפייטין לקיחתו בדמים יכשרו כו' ר"ל דייקא בדמים עכ"ל ודפח"ח - ועפ"י שיטתי הנ"ל דלא מועיל משיכה כלל במצוה אפילו מדרבנן כי החז"ל לא דברו כלל מקניית מצוה יתפרשו דברי הפייט עוד בפשיטות יותר דרק לקיחתו בדמים יכשרו ולא קנין אחר דגבי' מצוה ליתא כלל שום קנין אחר רק דמים וא"כ יהי' סמיכה גדולה מדברי הפייט הנ"ל לדברי - אך הגאון הנ"ל לא הודה לי ואמר כי לדעתו הכונה במה שכתבו הפוסקים דבמקום מצוה העמידו דבריהם על דין תורה היינו שגם הקנין דהוא מד"ת יהי' ג"כ מהני ולא כמו גבי מקח דרשות דהפקיעו חכז"ל לקנין מעות שהוא ד"ת ועשאוהו לכלום ולא מהני רק הקנין שעשו הם כאן גבי מצוה העמידו דבריהם על ד"ת ואמרו דמהני ג"כ אבל בטח דלא גרעו קנינם ג"כ במצוה דלא יגרע מקנין דרשות אלה דברי ידי"נ הגה"צ הנ"ל - ואני אמרתי לו שבאמת