משנה שכיר חלק א רטו

אחדש"ה באהבה הנה בתחלת השבוע שלחתי שני קונטרסים כמבוקשו בטח השיגם ידידי נ"י ואז לא נפניתי להשיב על ד"ת שהציע כי הייתי טרוד ועתה כאשר ב"ה הנחתי מטרדא פניתי מעסקי להשתעשע בדבריו היקרים אלי מאד - כבוד מעכ"ת ידידי נ"י העיר על החשק שלמה בהגהותיו לפסחים קט"ז שישב קו' הרבינו טובי' במרדכי במגילה על ראב"י למה לי גז"ש לפטור סימא מאמירת הגדה ת"ל מדר"י דאמר דסומא פטר מכל המצות ותי' הח"ש הנ"ל עפי"מ שהעלו גדולי האחרוני' דדוקא ממ"ע פטר רבי יודא ובלאוין איתנייהו וכיון דהוקש ההגדה ללאו דחמץ ע"כ שפיר הי' סברת לחייב סומא מכח היקש הנ"ל ע"כ הוצרך גז"ש עכ"ד בקצרה - ידע מע"כ נ"י שכבר קדמו לח"ש הנ"ל בהגהת כסא דהרסנא בתשו' בשמים ראש סי' ע"ג עיי"ש - וע"ז הקשה ידידי דדבריהם לא א"ש בישוב קו' הר"ט הנ"ל דהוא לא ס"ל לומר היקש גבי סומא דהרי הוא סובר דסומא אינו מחיוב בקידוש היום אם דחייבו נשים מטעם כל שישנו בשמירה כמבואר בש"ס ובש"ע סי' רע"א וע"כ דס"ל דגבי סומא אין לומר היקש א"כ ליתא לדבריהם עכ"ד - ולדעתי קושייתו עצומה על הגאונים הנ"ל ולפלא בעיני שלא הרגישו בזה כי הוא דבר הבולט לעינים

- אך באמת צריך להבין לשי' האומרים דמלאוי לא פטר ר"י למה באמת לא יהי' חייב סומא בקידוש היום מכח היקש הנ"ל כמי נשים - וכל מה שכתב בזה בתשו' בית שערים סי' צ"ט שרמז עליו ידידי נ"י אחרי המחילה כל דבריו דחוקים מאד ואינם כדאי לדחות היקש מפורש בש"ס כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה - וכעת מצאתי בהגהות רעק"א ביו"ד סי' א' שנקט לאמת שסומא חייב בקידוש באופן דנימא דסומא חייב בלאוין מכח ההיקש הנ"ל כמו נשים - ולפלא שלא הזכיר כלל דדבריו נגד המרדכי הנ"ל - עכ"פ הא קושיא גדולה על האומרים דבלאוי חייב א"כ למה סובר רבינו טובי' דליתנייהו בקידוש היום ואני הפעוט אומר להיפך דמדברי הרבינו טובי' דסובר בפשיטות דסומא אינו חייב בקידוש היום יהי' ראי' דגם מלאוי פטור סומא כדעת המקנה קידושין ל"א ונוב"ת סי' קי"ב - ובאמת גוף דבריהם ז"ל שהעלו דבלאוין חייב סומא לא זכיתי להבין כלל - כיון דר"י יליף בב"ק פ"ז דסומא פטור מכל עונש והבשמים ראש גופא דכתב דבלאו חייב סומא כתב אבל מעונש פטור וכן כתב המנ"ח בסי' כ"ו דפטור מעונש ואחרי שכן דאינם בר עונשין אינני יכול לצייר איך אפשר לחול עליהם איזה חוב דבכל מקום שיש חוב יש עונש - דאפילו גבי עשה איכא עונש בעידן ריתחא דזה הוא מטבע החוב שישמוך אחריו עונש אם לא יעשה חיבו אבל אם אינו בר עונשים כלל לא בדיני אדם ונא בדיני שמים כדמשמע מההיקש המבואר שם בב"ק דלמד משם ר"י דינו איך יוטל עליו איזה חוב עיין רש"י נדה מ"ו ע"ב דקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן ג"כ מה"ט כיון דאינו בר עונשים לא יוטל עליו שום חיוב - ומכח זה נראה לי לפשוט דסומא פטור מכל וכל קעא) והטעם נראה לי כמו שכתב רש"י הטעם דהקב"ה יחד שמו על יצחק בחיו כיון דהי' כלוא בבית כי הי' סג"נ וחשוב כמת - הה"ד בכל סומא וזה טעמו של ר"י דפטר אותו ממצות דחשוב כמת ונעשה חפשי ממצות אף מלאוין כן נ"ל בדעת ר"י - ומזה הטעם אני מפקפק ג"כ במה שהעלו הבש"ר שם והמנ"ח והבית צחק חא"ח סי' ה' וח"ב יו"ד סי' י"ג דמז' מצות ב"נ לא פטר ר"י - לדעתי לא נרא' כן כיון דאינם בר עונשין כמו שכתב המנ"ח שם גם ז' המנות לא שייך גבייהו דל"ד לב"נ דבני עונשין הן - ומה שהביא הב"י בח"ב יו"ד סי י"ג ראי' דבלאוי חייב מנדה י"ג דקאמר הגמרא דסמי מכאן סומא דבודקת את עצמה וכל הטעם דאשה נאמנת הוא מכח דנאמנת על עצמה נאמנית ג"כ על בעלה וכיון דהוא פטורה על עצמה ממילא אינת נאמנות על בעלה ולמה לא קאמר דאתיא כר"י וע"כ דבלאוי חייב ר"י - לדעתי י"ל דאדרבא יש לדייק מכאן דאין הלכ' כר"י וע"כ לא רצה הש"ס לומר דאתי' כר"י שלא אליבא דהלכתא ועיין פר"ח סי' תע"ג וסי' נ"ג דדחה שי' ר"י מכח דברי הש"ס פסחים קט"ז כקו' רבינו טובי' ובנה ע"ז דיק לדחות דינו של ר"י - ובאמת משם אינו ראי' כ"כ וכמו שדחה בעצמו ר"ט במרדכי שם דאולי מדרבנן פטור אותו עיי"ש וכן כתב המלא רועים מעצמו ולא זכר כי כגר קדמו בכל זה המרדכי שם - אבל מדברי הש"ס דנדה הנ"ל איכ' ראי' טובא דאין הלכה כר"י - ועיין רדב"ז ח"א סימן ל"ט וח"ב סי' תר"ה שכתב ג"כ דאין הלכה כר"י וכן נראה ממה דקיי"ל סומה יכול לשחוט ודו"ק

- אבל עכ"פ נראה לי ברור דלר"י סומא פטור מכל וכל אף מלאוין ע"כ שפיר פטור אף מקידוש היום וכן הוא שיטת רבינו טובי' במרדכי הנ"ל - ורק המרדכי העלה כיון דאפשר דיתפקח ויהי' בר עונשין ע"כ ל"ד לגמרי למת ע"כ איכא עליו תקנתא דרבנן ומה"ט יכול להוציא ג"כ אחרים ולמד מקידוש דאתא דרבנן ופוטר דאו' - ובאמת לא הבנתי את דברי רבינו המרדכי דמדמי סומא למה שמקדש מבעוד יום דהתם בחד גופא אבל הכא בתרי גופא ומה גם דכל יציאה את אחרים הוא מטעם ערבית או שליחות והיכא דאינו בר חיובא ליתא בערבית וליתא בשליחות עיין פרמ"ג ח"ג בפתיחה כוללת דדוקא היכא דהוי בר חיובא כמותו א"כ אכתי איך יוצא את בני ביתו דהם בחיובא דאו' והוא לא ב"ח - ע"כ נראה דעיקר לדעתי תירץ הב' שכ' המרדכי דאין הלכה כר"י ובדבריו מיושב קו' התוס' במגילה י"ט ע"ב - ובאמת עמדתי שם על דברי תוס' שהקשו מפסחים מר"י ור"ש דאינו מובן כלל דבאמת מסקנת הש"ס דר"י ור"ש מחייבי ולית להו הגז"ש וזה כמו עשרה שנים שהקשיתי זאת - וכעת אמרתי דאולי קו' התוס' מהס"ד והלום ראיתי שקדמני בכל זה המלא רועים בערך סומא ודחה זה עיי"ש שהאריך והניח דברי תוס' בצ"ע ומה שחלקתי לעיל בין חד גופא לתרי גופא מצאתי שיש לזה מקור ברמב"ם פ"ה מקרבן פסח שפסק דקטן שעשה ק"פ בראשון ואח"כ הגדיל פטור מלעשות פ"ש הרי דהוא מוצא את עצמו ואעפי"כ אינו יכול להוציא אחרים ועיין הג' רעק"א או"ח סי' רס"ז ובטו"א ר"ה כ"ח ודו"ק

- ונחזור לקושיית ידידי הרב נ"י על הגאונים ה,"ל ועלה בדעתי לתרץ קצת דבריהם אל בא דשיטתם - ולא יוקה ממרדכי הנ"ל - דנראה לומר דאף אי נימא דסומא חייב בלאו מ"מ כבר כתבו דמעונש פטור - ונראה לי לומר כיון דמעונש פטור ליתא בכלל ערבות אף בלאו כיון דערבות ילפינן מפסוק וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו דהוא נתפס בעון חבירו - וכיון דסומא אף על עונו אינו נתפס ממילא דכש"כ דאינו נתפס על