משנה שכיר חלק א ריב

כלל אז באמת גם התוס' מודו דלא הוי בי' עשה ולא שייך לומר עדל"ת וע"כ גבי טריפה דהתורה פסלו מקרבן או שאר אי' בודאי לא שייך לומר עדל"ת כיון דע"ז גופא ציותה התירה דלא יעלה לקרבן כלל - וכיוצא בזה כתב הצל"ח בפסחים מ"ט גבי לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי דלא שייך לומר עדל"ת כיון דע"ז גופא בא הציווי מאתו יתברך עיי"ש - והכ"נ כיון דהתורה אמרה דקרבן צריך להיות דוקא מן המותר לישראל וממילא דהיכ' דאינו מותר לאו בר הקרבה היא וליכא בי' שום עשה וז"פ ואמת ודו"ק

- ועפ"י האמור קושייתי הנ"ל בתוקפה אך עפ"י חידושו של מרן הדרגנ"י דכל היתר חדש בהנפה תליא ולא בהקרבה א"ש - דשפיר אמרו עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר ר"ל דינופו תחלה את העומר ויתיר את החדש ואח"כ יקריבו את המנ"ח ואח"כ יעבוד שאר העבודות שבמקדש ומיושב כחומר קושייתי הנ"ל - אמנם אליבא דבאמת מסיק הדרגנ"י דרק הקרב' מתיר ולא התנופה וליתא לחידוש מילתא הנ"ל א"כ קושייתי הנ"ל הדרא לדוכתא וצ"ע וכבר כתב עלה הגאון בעל יד יצחק ז"ל דהוא קושיא מושכלת נא לחוות לי דעתו הגדול' בזה

ודו"ק

- (ב) והואיל שימי השבועות ממשמשים ובאים אציגה נא לפני אדוני דבר א' ממשנתי דבר בעתו בישוב דברי הרמב"ם דפסק דתנור מקדש ואפ"ה כתב דשתי לחם אינן דוחין שבת והקו' מפורסמת

- ונר"ל בס"ד דתוס' לעיל נ"א הקשו מה פריך כיון דתנור מקדש איפסלה בלינה הא קיי"ל דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן ותי' כיון דאין דוחין שבת ער"ש זמנן ושפיר מקדש ואיפסלה בלינה ע"כ דוחין שבת עיי"ש - וקשה לי השתא דדוחין שבת א"כ שוב הוי ער"ש לאו זמנן ולא יקדשו ללחם איך ידחה שבת יאפו אותן בערב שבת כיון דלאו זמנן באמת - הא בורכא כיון דאמרת דלא ידחה שבת שוב אכתי נעשה ער"ש זמנן ואכתי יופסלו נמצא דבדבר זה היתר כרוך בצד איסור ואיסור בצד היתר דומיא דסברת התוס' בפסחים ד' כ"ו גבי עלה עלי' עול ועיין בברוך טעם בשאר ש"א חד"א דבכגון זה הוי ספד"א ואמרינן לחומר' וא"כ קשה טוב' איך ידחה שבת הוי לן למימר ספדא"ו לחומר' ולא יהי' מותר לדחות שבת מספק - אך א"ש כיון דבאמת במקום זה אסור לדחות שבת מכח ספק ומהתורה לחומרא שלא לדחות את השבת דהא ספדא"ו מהתורה לחומרא שוב נעשה ער"ש זמנן בודאי ואכתי יקדשו ויופסלו א"כ מכח זה באמת דוחה שבת ולק"מ - וכ"ז למאן דסובר ספדא"ו מהתורה לחומרא נמצא בכגון דא אסור לאפותן בשבת מהתורה ע"כ שפיר נעשה ער"ש זמנן ויופסלו באמת מה"ט דוחין שבת - משא"כ למאן דסובר ספקדא"ו מהת"ו לקולא א"כ בכגון זה מותר מהתורה נתפותן בשבת א"כ ער"ש באמת לאו זמנן ולא יקדשו אותן א"כ באופן זה באמת אין לאפותן בשבת רק בער"ש משום דלא יזיק לן מידי במה דיאפו אותן בער"ש דהא באמת לאו זמנן משום דאי הי' רוצה הי' יכול לאפותן בשבת כיון דספדא"ו מהתורה לקולא - ועפי"ז יבואר היטב שי' הרמב"ם כיון דהוא סובר ספדא"ו לקולא א"כ מהתו' יכול לאפותן בשבת ואז הוי ער"ש לאו זמנן ע"כ כתב דאין דוחין שבת דלמה ידחה השבת כיון דאפשר לאפות בער"ש בלי שום פסול וכ"ז לשי' הרמב"ם דסובר ספדא"ו מהתו' לקולא - אבל שיטת הגמרא אפשר דאזיל למאן דסובר ספדא"ו מהתו' לחומר' א"כ באמת אסור לאפות בשבת ושוב הוי ער"ש זמנן ויופסלו ע"כ באמת דוחה שבת וא"ש לדעתי בישוב הדברי' ודו"ק

- ועוד יותר נרא' לומר דאין פלוגתא כלל בין פסק הרמב"ם לשקלא וטריא דגמרא - דהש"ס שקיל וטרי אליבא דדינא אם דחי שבת מדינא או לא ובירר הלכה דדחי שבת למאן דס"ל תנור מקדש - אבל אחר דדינא הוא דדחי שבת וא"כ ער"ש לאו זמנן הוא אז לכ"ע ל"ד שבת כיון דאפשר לאפות בלי חילול שבת ובלי שום פסול ואפילו למאן דס"ל דשבת הותרה אצל קרבנות זה דוקא בקרבנות הקרבין בשבת ומטעם סברת הרמב"ן בספר תולדות אדם מובא בישיעות יעקב בהרבה מקומות משום דתמיד הוא כן ואי אפשר בלאו"ה אבל בשתי לחם דהם רק באקראי א"כ לגבייהו לאו הותרה רק דחי' וכיון דרק דחי' הוא ואפשר לעשות בלי דחי' שפיר אין לדחות שבת כיון דאפשר בלי פסול - אבל כ"ז אי אמרי' דדוחין שבת אז ער"ש לאו זמנן ואפשר לעשות כן אבל אי הוי אמרינן דאין דוחין שבת מדינא אז לא היו יכולין לאפות בער"ש כנ"ל נמצא דאדרב' דדברי הרמב"ם בנוים רק על דברי הש"ס דמסיק להלכ' דדוחה שבת וא"ש ודו"ק

- ובזה יתפרשו בטוב דברי רבינו תיו"ט שם שכתב על דברי הרמב"ם דאם דיש קושי' גדולה בסוגיא על מתני' זו עכ"ז לא נדחית מהלכה עכ"ל - ורבים נתקשו בהבנתו דבא לתרץ ולא הועיל כלום בתירוצו דהוי כחק בלי טעמא דלמה באמת יהיה כהלכ' כיון דיש קו' אלימתא כמו דאמרו הקשה אדם קשה קו' כברזל - אבל בהנ"ל יובן דלהלכ' לא נדחית המשנה ואדרבא אחר דלהלכ' הוא דדוחה שבת שוב באמת מהאי טעמא אין דוחה שבת כיון דאפשר לאפות מער"ש ולא יופסלו כיון דלאו זמנם הוא וא"ש הכל בעזה"י

ודו"ק

- (ג) ואציע עוד קושיא בסוגיא דאין העזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה שבועות ט"ו ואמאי נקדשי' בשתי לחם משום דלא אפשר נשבקה לבתר הכי ונבני' וניקדשי' איפסלה לי' בלינה עיי"ש - וקשה לי לפ"ד הרשב"א שם שכתב בזה"ל ומיהו אכתי תמי' לי' הלא בתחלת יציאה נפסלת שיצאה ואיך תקדש אחר שנפסלה אעפ"י שהית' קדושה מעיקרא והא אמרינן גבי נבני' למחר ונקדשה איפסלה בלינה כלומר וכל שנפסלה אין מקדשת וא"כ מ"ש הכא וי"ל התם נפסלו קידם קידוש אבל הכא הכל בא כאחד עכ"ל - המירם מדבריו דאם לא נפסל מקודם הקידוש אף דתיכף בתחלת הקידוש נפסל מועיל הקידוש וא"כ כש"כ היכא דהפסול בא באמצע הקידוש בודאי הדין דמהני - וא"כ קשה לי לשי' המהרש"ל בסוכה נ"א דפסול לינה הוא דוקא בנץ החמה ומעמוד השחר עד נה"ח עוד לא נפסלה ועיין מהרש"א שם שהשיג עליו אך עיין בהגהות מצפה איתן שם שהצדיק את דברי המהרש"ל והביא שם דגם דעת הרמב"ם כן (ועיין ברש"י פ' בא בפסוק והנותר ממנו עד בקר שכ' דבקר משמעו משעת נץ החמה ועיין בתורה והמצוה למלבים בס' צו סי' ט"ז ובפ'