משנה שכיר חלק א ריא

דקרא בפ' אמור - הנה זה לי מציעא גדול' ויקרה כי מצאתי בזה ישוב לקושיא שהקשיתי עוד בהיותי בחור צעיר לימים וכבר היא כתובה בספרי גדולי הדור משמי וכך היא תוארה דהנה ראיתי בפליתי סי' ק"ב שהעלה דבעת שיבא משיח צדקינו בכ"א יאסר הכל משום איסור חרש אפילו חיטים ישנים שבעלי' כמו שכתבו תוספות ר"ה י"ג דבעת כניתן לארץ ישראל נאסר הכל אפילו חיטים שבעלי' עיי"ש כמו כן יהי' בזמן שיבא משיח ומתרץ בזה שי' ה"ר יו"ט במרדכי בפ"ק דביצה דכתב דחדש ל"ה דבשיל"מ יען שחוזר לאיסורו עיי"ש - שוב מצאתי שגם מרן רבינו הח"ס בספרו תורת משה בפ' וישב בסוגיא דדשיל"מ העלה כן עיי"ש - וע"ז קשה לי מר"ה ד' ל' ומנחות ד' ס"ח דהתקין ריב"ז שיום הנף יהא כולה אסור מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי נאכל ולא ידעו דאשתקד דלא הי' עומר האיר המזרח מתיר עכשיו דאיכ' עומר עומר מתיר עיי"ש דמסיק הש"ס דהחשש הוא דיבנה פתאום ולא הי' שהות להכין העומר ע"כ אסור כל היום עיי"ש

- וקשה הלא קיי"ל דכהן שהולך לעבוד בפעם ראשון צריך להקריב תחלה מנ"ח עיין מנחות ד"נ ובפ"ז דשקלים ודעת הת"כ מובא במל"מ פ"ה מכלי מקדש דמנ"ח מעכב העבוד' דאם עבד בלא הקרב מנ"ח עבודתו פסולה וכן מצאתי בויקרא רבה פ' צו דרבי יוחנן אמר דמעכב עבודה - ואח"כ מצאתי שכבר העירו מהא דמ"ר הנ"ל - והנה קיי"ל דאין מביאין מנחות קודם העומר ואם הביא פסול דלא הוי ממשקה לישראל מן המותר לישראל עיין מנחות ד' ס"ח - והשתא בעת שיבנה בית המקדש וירצה הכהן להקריב מנחת העומר ע"כ יצטרך להקריב תחלה מנ"ח להתחנך בעבוד' והשתא לדברי הפליתי והח"ס דכל החטים יהיו אסורים משום חדש א"כ לא יהי' יכול להקריב תחלה מנ"ח דהא ל"ה ממשקה ישראל - וכיון דלא יוכל להקריב מנ"ח א"כ יהי' אסור לעבוד שאר עבודות דהא כבר הבאתי בשם הני דלעיל דמעכב העבוד' וא"כ איפה מה יהי' תקנתם - וע"כ דגם אז יצטרך דהאיר המזרח יהי' מתיר ויכול שוב להקריב מנ"ח ולעבוד שאר העבודות וא"כ מאי קאמר עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר ז"א דע"כ מוכרח להיות גם שם דהאיר המזרח יתיר כדי שיוכל להקריב מנ"ח ויעבוד שאר העבודות כי זולת זה לא יכלו לעשות שום עבודה וצ"ע

- ואל תשיבני הא באמת פסק הרמב"ם דאיני מעכב וא"כ אפשר דבאמת לא יקריבו מנ"ח תחלה י"ל דעדיין יוקשה דהלא מבואר במו"ק ד' ט"ו על נביאת יחזקאל דאמר וביום באו אל חצר כו' יקריב חטאתו זו עשירית האיפה היינו דביום בואו לעבוד עבודה יהי' ראשון שבעבודה הקרבן דמנ"ח וידוע דנביאת יחזקאל על לעתיד נאמר הרי בפירוש דרצון השם הוא דיקריב מתחלה מנ"ח ואיך יהי' אפשר כיון דהכל הוא אסור משום חדש וצ"ע קסח

) והגאון בעל פני מבין ביו"ד סי' פ"ג השיב לי עפי"ד הירושלמי מובא בתוס' ר"ה דאכלי מצה מתגרי נכרים וא"כ יהיו יכולין להקריב מנ"ח מתבואות חוץ לארץ מנוכרים עכ"ד - ואחרי המחילה לא ידעתי את שיחו בזה דהלא הפליתי קאי על ר"ה ור"פ במנחות ס"ט דאכלי בנגהי שיבסר מטעם דחדש בחו"ל דרבנן וע"ז הקשה המרדכי הא הוי דשיל"מ ותי' ה"ר יו"ט דחדש ל"ה דשיל"מ דחוזר לאיסורו ועפ"י ביאור הפליתי והח"ס דהכונה דבעת שיבא משיח בב"א יחזור לאיסור חדש - הרי בפי' דהם לא אזלי בשי' הירושלמי דבחוץ לארץ ליכ' אי' חדש וז"פ וא"כ לא תי' הפ"מ מידי

- ועוד תי' שם בפ"מ דאלי' דהוא כהן יכול להקריב העומר אף בלי מנ"ח וכן תירץ לי הגאון בעל פרי השדה ז"ל והוא יבא מקדם עכ"ד - אבל גם זה אינו דעיין במלבים בהפטורת אמור דביאר ענין זה בטוב ותראה שגם אם אלי' יהי' המקריב צריך למנ"ח - ומה גם שכבר הבאתי מנביאת יחזקאל שכך הוא רצון הבורא להקריב אז בעת הזאת מנ"ח קודם לשאר העבודות וא"כ קושייתי במקומה עומדת

- והגאון מטאלטשווע ז"ל בספרו יד יצחק ח"ג סי' רל"ט השיבני דעשה דהקרבת מנ"ח יהי' דוחה לאיסור ממשקה לישראל עיי"ש - ואני אמרתי דאחרי העחילה זה טעות ואי אפשר לאומרה דאי ל"ה ממ"י ופסול לקרבן כמו דאמרו במנחות דאם הביא קודם העומר פסול שוב ל"ה עשה כלל ואין כאן עשה שידחה לל"ת והבאתי ראי' מתוס' מנחות מ"ט עיי"ש והי' לי בזה אתו פלפול עצום אי שייך באופן זה עדל"ת קסט

) וכעת מצאתי הדבר מפורש ברש"י הוריות ד"ד ע"א ד"ה ספק משחשכה שכתב בזה"ל ואף עפ"י שהוא קרב אחר התמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהרי אמרינן בפ' תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ועשה דאכל"ק ודחי עשה דהשלמה עכ"ל - ולכאורה אין הבנה לדבריו דאיך תלוי זב"ז - וע"כ דכונתו דאי הי' שם פסול על הקרבן דקרב אחר תמיד של בין הערבים שוב ל"ה שייך לומר עשה דוחה עשה כיון דאיכ' עלה שם פסול אין כאן עשה כלל וזה ברור בכונת רש"י ז"ל - וחיי ראשי דאחר שביארתי כן דברי רש"י ז"ל מצאתי בהגהות מראה כהן שם בהוריות שביאר ג"כ כן דברי רש"י ז"ל והנאני מאד - עכ"פ מפורש ברש"י כדברי ועיין בפירוש רבינו חננאל שם דפירש ג"כ כרש"י דבדיעבד כשר משמע דסובר בזה כרש"י - אולם עיין שם בתוס' שכתבו דהקרבן פסול ומביא כן מתוספתא ואפ"ה אמרינן עדל"ת ומוקי לה בערב פסח וכן מפירש שם הרא"ש א"כ משמע מתוספות ורא"ש דשפיר שייך באופן זה עדל"ת נמצא דסברא הנ"ל הוא בפלוגתא רש"י ותוס'

- אולם נראה דיש ראי' דאין לומר באופן זה עדל"ת מסוגיא דרוב דיליף רוב מעולה ניחוש דטריפה הוא ופרש"י דטריפה פסול - וק' אמאי לא נימא דעדל"ת - וע"כ דהיכ' דפסול ל"ה לעשה כלל - ונרא' דגם תוס' בהוריות לא כתבו רק היכא דאין הפסול בא מצד הקרבן דאין הפסול דבוק בקרבן והוא מצד עצמו בר הקרבה הוא ורק הפסול בא מכח הכהן דאיחרו אחר התמיד והוא פסול חיצוני ע"כ שם קרבן עלה ואיכא לעשה דקרבן ושייך לומר עדל"ת - משא"כ היכא דהפסול בא מכח הקרבן עצמו דהוא פסול להקרבה כמו בטריפ' או היכא דל"ה ממשקה לישראל ואינו בר הקרבה