משנה שכיר חלק א רח

יחיד והם אינם ב"ח אינן יכולין להוציא את אחרי' כדין כל שאינו מחיוב בדבר אינו יכול להוציא את אחרים י"ח משא"כ במצות קרה"ת דהיא אינו חוב פרטי על יחיד ורק מוטל על הצבור בכלל א"כ אין חיובו אלים כ"כ בזה גם אשה וקטן יכולין להוציא והוא כעין חילוק התוס' לגבי אמן ותימה דזה דוקא על ברכ' שאדם פרטי מחיוב בה ולא בברכ' מחיובת מהכלל וכחילוק זה סובר הר"ן גם לענין הוצא' את הרבים יד"ח דבמצוה מחיובת מהכלל גם אשה וקטן יכולין להוציא - או י"ל יותר בזה דמצינו גבי מצות קריאת המלך בסוכות דהתורה אמר' הקהל חת העם האנשים ונשים וטף הרי דמצינו גבי מצוה שמוטל על הכלל דגם נשים וטף כללינהו המקרא א"כ י"ל דגם קריאת התורה שהית' מתקנת משה רבינו ע"ה ג"כ הית' באופן זה שהם נמי בכלל הצבור בזה וכעין דאו' תיקן וחיי ראשי שכתבתי זאת מעצמי ואח"כ עיינתי במג"א סי' רפ"ד סק"ח וראיתי שכיונתי לדעתו בזה דממצות הקהל יש ללמוד דגם נשים חייבים לשמוע קרה"ת והנאני מאד - וא"כ כיון דגם הם בכלל הצבור לענין הקריא' שפיר יכולין להוציא הכלל בקריאתם ולק"מ - וכ"ז בגוף הקריא' שהוא חיוב כללי משא"כ לגבי ברכה של הקוראין דיש חיוב עליו לברך כשעולה לתורה והוא חיוב פרטי ויחידי כשאר מצות והראשון והאחרון מוציאים האמצאים שפיר הקשה הר"ן איך יכולין אשה וקטן להוציא את אחרים ל"מ לפי חילוק ראשון שכתבתי בין חיוב כללי לפרטי א"ש דברי רק אפילו לפי מה שכתבתי דגם נשים בכלל קריא' מ"מ אין חיובם אלים כ"כ כחיוב אנשים כמו שכ' רש"י על התורה בפ' הקהל הנשים ללמוד ונשים לשמוע וטף ליתן שכר למביאיהם עיי"ש - עכ"פ אינן שוין בחיובם וע"כ בברכ' שוב אינן יכולין להוציא ע"כ שפיר כתב הר"ן דקודם התקנה אסור לקטן ואשה לעלות ראשון ואחרון אבל באמצע משום הקריאה לחוד שפיר יכולין להוציא כיון דאינו חיוב פרטי ורק כללי וגם הם בכלל - ואחר התקנה דכל אחד מברך שפיר יכולין לעלות ולצאת י"ח הצבור בקריא' כיון דהוא חיוב כללי כן נראה לי בדעת הר"ן - עכ"פ מבואר דעת הר"ן דאין בברכה דעל קרה"ת משום לכטיר את אחרים ידי חובתם ובאמת גם בש"ע מבואר כן בסימן תקפ"ה ובסימן רפ"ד וגם בההפטורה הוי כן ושלא כדברי רבינו הטו"ז בסי' תרפ"ה עיי"ש - וגם בטורי אבן מגילה הק' איך יכיל הקטן להוציא בהפטורה וברכ' את הרבים ובמה שכתבתי לעיל לק"מ דדוקא בחוב פרטי אשר רבע על כל יחיד מישראל אין קטן יכול להוציא אבל בחוב כללי שהוא על כללות הקהל שפיר מוציא קטן או מטעם שני שכתבתי דאפשר דבכלל הכלל הוא - וכיון דהקריא' והברכ' והפטורה אינו להוציא מתורת חיוב יחיד כמו תפלה ושאר מצות שפיר יכול גם קטן להוציא וזה ברור ואמת לדעתי בס"ד

- ואחר שהוכחתי בעזה"י דקריאת התורה לצבור נתנה ולא ליחיד נבא לנידון שאלתינו שהצגתי מראש ונרא' לי פשוט היכא דא' נשתתף בהדי ציבורא אף דעליו ליכא חיובא בפרט בקריאה זו מ"מ כיון דגוף הקריאה לצבור נאמר ולא ליחיד וכיון דגם הוא בכלל הצבור דהא נשתתף עמהם ומה גם דבפרהסיא מוכרח לצרף עמהם א"כ הוא בא מכח חיובא דצבור וגם בעלמא קיי"ל דהיחיד נגרר אחר הצבור א"כ שפיר יכול לעלות ולברך דהא לא מכח עצמו הוא בא לקרות בתורה רק מכח הצבור והצבור שפיר מחיוב בקריאה זו ע"כ שפיר יכול לעלות ולקרות כמו איניש אחר מצבור זה ואין שום חילוק גבי' מאיניש אחר דהא כלם לא מעצמם באו לקרות רק מכח הצבור והצבור מחיוב בקריאה זו וזה פשוט וברור בעיני ותמוה לי על הני גדולים שנתקשו בזה - ועיין בב"ח סי' תקס"ו ותמצא שם סמך גדול לדברי עיי"ש - והגע בעצמך אם אינו מנין זולתו הכי אינו מצטרף לעשרה דזה פשוט דמצטרף וכין דהוא משלים הצבור ובטל לגבייהו ודאי דיכול לעלות בשבילם ועיין בתשו' בנין ציון סימן ח' דדעתו דאף היכא דיכול לעלות לתורה אינו מצטרף למנין עיין שם גבי שאלתו א"כ כש"כ נידון דידן דמצטרף למנין בודאי דעולה לתורה והא פשיטא דמצטרף למנין דאל"כ ליכא פרהסיא יותר גדולה מזה ולא רפרף בה אדם מעולם כללו של דבר נ' כיון דהוא בהאי ציבורא והוא נגרר להם במילי דפרהסיא עכ"פ - וגם זולת זה יחיד נגרר אחר הצבור וחיוב עליות התורה הוא חיוב צבוריי ולא פרטי א"כ כשהוא עולה בשבילם הוא עולה, ולא מכח דידי' א"כ הדבר פשוט דיכול לעלות בלי שום פקפוק כא' משאר בני הצבור וזה ברור בס"ד

- ובזה נדחה נמי ראיית ההלק"ט ממגילה דכן עיר אינו קורא לבן כפר דשאני מגילה דהוא חיוב לכל יחיד ויחיד וצריך להוציא אותו ע"כ אינו מוציא אותו כיון דהוא אינו מחיוב בדבר - משא"כ גבי קריאת התורה דהוא אינה מחיובת ליחיד רק לכלל הצבור וכיון דגם הוא נכלל כעת בהאי ציבורא ומכחם בא ולא מכחו שפיר יכול להוציאם וא"ש מא"ד - ועיי"ש מה שחילק בשם מהרי' ברונא בין מגילה לס"ת בקריאת קטן עיי"ש וכמו כן נימא חילוק הנ"ל - וא"כ נפלה ראייתו מבן עיר - וגם הראי' מתענית שפיר דחה השבות יעקב שהבאתי לעיל שהוא הוציא עצמו מן הצבור ע"כ אינו יכול להשתתף עמהם משא"כ בנ"ד דאדרב' הוא משתתף עמהם בפרהסיא בכל דבר וא"כ ודאי דהוא בכללן וא"כ שפיר יכול לעלות לתורה בשבילן בלי שים פקפוק - ודברי הטו"ז בסימן תקס"ו שכתב דאיכ' בזה משום ברכה לבטלה הוא צ"ע

- ודברי הב"ח בסימן תקס"ו ובסימן תרפ"ה הן שרירין וקיימין דליכא בזה שום איסור כלל ודברי הר"ן שהבאתי כוותי' הוא ועיין בח"ס או"ח סימן קע"ז דהיכא דהוא משותף ביניהם בשאר דבר שמחיוב מקרי עיי"ש והכא משותף עמהם במילי דפרהסיא - ועיין בתשובת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח שכתב אלו בני ארץ ישראל שהן בחו"ל שמבדילין כליל שני שהוא יו"ט ב' של גליות שההבדלה ל"ה הבדלה יפן שעוד נאסרו במלאכ' בפרהסיא וגם ח"ו הוי בר נידוי עיי"ש הרי דעד כמה הוא משותף עם בני ח"ל א"כ גם משום זה לחוד יכולין לעלות וכדברי הח"ס הנ"ל דהיכא דהוא משותף אחייב מקרי ומצאתי עוד בשאילת יעב"ץ שם שהביא ג"כ ההלק"ט הנ"ל והשיג עליו ג"כ כמו שהשגתי אני לעיל וב"ה שכונתי לדעתו ומסקנתו דיכול לעלות לתורה בלי שום פקפוק עיי"ש - ועיין כתשובת רעק"א מהד"ת סי' א' שכתב ג"כ דעיקר כהב"ח ומג"א ולא כטו"ז דיש בזה חשש ברכה לבטלה עיי"ש - ועיין ג"כ בתשו' פתחי שערים להגאון ר' ישכר אבדק"ק טשענסטחוב סי' א' שהעלה ג"כ היכא