משנה שכיר חלק א רז

אז ליכא משום אמן יתומה אבל בתפלה דצריך להוציאו ויהי' שומע כעונה לא די בהנפת סודרין - ובזה מיושב תמיהת הראב"י סי' קנ"ט שהביא דברי תוס' הנ"ל וכתב וקצת תימא הוא דבקרה"ת הוי נמי לכולן חיובא אלא שקורין בשבת ז' ובחול ג' ומוציאים את הרבים י"ח עכ"ל מובא בספר ציונים לתורה להגאון מהר"י ענגעל ז"ל סי' ט' עיין שם - ולהנ"ל איש מאד דכונת התוס' הית' יען שאין בקריאת התורה משום להוציא את היחידים מחיובים בברכה זו וגם הוא בעצמו אינו מחיוב בה כמו שהבאתי לעיל דהוי רק מכבוד הצבור וכיון דאין בברכ' זו להוציא את רבים יחידים לא מזיק אמן יתומה כן נראה לי ברור בכונתם בס"ד - ובאמת כדברי התוס' הנ"ל שכ' דאין בברכת התורה שמברך העולה משום יציאת י"ח השומעים מבואר בש"ע או"ח סי' תקפ"ה ובסי' רפ"ד עיי"ש במג"א ובמחה"ש שם דאין בברכה שעושה העולה משום לצאת בזה להשומעים עיי"ש - ועל כרחך מה"ט שכתבתי דאין בזה מצוה פרטית על היחידים רק הוא חוב כללי על הצבור

- ועוד יותר יש לבאר בדברי תוספית הנ"ל כיון דהחוב הוא רק על הצבור א"כ סגי אם נקרא בצבור זה אף אם כל הצבור אינן שומעין כבר יצאו בזה כולן י"ח הקריאה אף אלו שלו שמעו ומה"ט שכתבתי דהחוב מוטל על הצבור וכיון דהיו קורין בצבור זה כבר יצאו י"ח - וגדולה מזו מבואר באלי' רבא סי' קל"ה סק"ב בשם תשובת הרא"ם על הדין דמבואר שם דאם בטלו התמיד היינו שלא קראו ע"י אונס בשבת צריך להשלים בשבת הבא - וכתב הרא"ם דבמקום שיש יותר מביהכ"נ אחד אם קראו בביהכ"נ האחד אעפ"י שלא קראו בביהכ"נ אחרים לא נקרא ביטל התמיד ועיין שם - וע"כ היינו טעמא כיון דהחיוב על הצבור וכיון דהי' צבור דכבר י"ח - ואף דהא"ר שם השיג עליו וכתב דדוקא כשהקהל מביהכ"נ זה היו קוראין בביהכ"נ אחר אבל אם הקהל זה לא היו קוראין כלל צריך להשלים עיי"ש

- נראה דוקא כיון שהם קהל בפ"ע חל גם עליהם החיוב של צבור אבל אם הם קהל אחד אף דכל הצבור לא היו שומעין עכ"ז היו יוצאים י"ח הקריא' לכ"ע כיון דאין החיוב על הפרט ורק על הכלל והכלל כבר יצא - ובזה מובנים היטב דברי תוס' והג"א בברכות ח' שהבאתי שכתבו דמשים זה מהדר רב ששת אפי' וגרים משום דהי' עשרה חוץ ממנו - והיינו כמו שכתבתי כיון דאיכא צבור דקוראין שוב אין על היחידין מצבור זה שום חוב ויכול לעסוק במצוה אחרת - וזה נמי טעמ' דש"ס יומא הנ"ל דמבואר שם דהי' רשאי להניח את הכהן קורא ולילך לראות את הפרים הנשרפים והקשיתי איך היו רשאי להניח מה יעשה אם קריאת חובת היום ואיך יהי' יוצא ידי חובתו - אבל בהנ"ל כיון דאיכ' צבורא דשומעין את הקריא' שום ליכא על היחיד שום חוב ולצורך מצוה אחרת שפיר רשאי להניח את הס"ת וליכא בזה משום ביטול מצות הקריאה ול"ה בכלל אין מעבירין על המצוד דמקרי אין עסוק בקריאה כמו שכ' רש"י שהבאתי לעיל יען שעליו אין שום חוב ומה שאין רשאי לעזוב את הקורא בלא הליכי אל איזה מצוה נמי ל"ה משום חובת הקריא' רק שלא יהי' בכלל ועוזבי ה' כמו שאמרו במגילה - עכ"פ ברור מדברי הש"ס ותוס' הנ"ל דאין בקריא' ובברכ' שמברכין על התורה לצאת ידו חובת היחידים וזה ברור ואמת לאמית' של תורה בס"ד - א"כ שפיר כתבו תוס' בסוכה דהני מילי גבי קרה"ת דלא צריך לצאת ידי חובת המצוה ליחידים רק להצבור והצבור שפיר יצאו במה שקראו וברכו שם בצבור זה אף דלא שמעו כולן וא"ש ודו"ק

- וכן משמע מדברי הר"ן במגילה דאין בברכ' שמברך העולה משום לצאת ידי חובת השומעים - ורק מתחל' שלא בירך אלא הפותח והחותם הי' בברכ' זו לצאת ידי חובת הקרואים. ואחר התקנה שכל א' מברך לעצמו ליכא בזה שום הוצאה לאחרים רק לדידי' וע"כ גם אשה וקטן יכול לעלות גם בתחל' וסוף עיי"ש - הרי דגם דעתו דאין בזה משום הוצא' י"ח השומעים ואי הי' החיוב על יחידים אז הי' מוכרח לומר דהעולה מוציא אותם כמו במגילה ושאר מצות ואיך יהיו עולה קטן ואשה וע"כ דליתא בזה משום הוצאה

- וכן משמע נמי ממתני' מגילה ד' כיד דאיתא שם קטן קורא בתורה ואינו פורס על שמע ועיין ברש"י שכ' לפי שהוא בא להוציא רבים עיי"ש - משמע דבקרה"ת אין בא להוציא רבים - ומה שמשמע מלשון הרא"ש בתשובה מובא בב"י יו"ד סי' רע"ו ואו"ח סי' קמ"ג שיש בקרה"ת משום הוצאה י"ח - נרא' לי שהוא על דרך שכתבתי שהוא הוצא' ידי חובת הצבור ולא מצוה יחידית אשר רביע על כל יחיד ויחיד ורק מוציא את הצבור שמוטל עליהם לקרות בתורה - ומזה תדין על כל ענין יציאה הנאמר בקרה"ת דקאי על הצבור בכלל ולא על יחיד בפרט ועיין תוס' ר"ה ד' ל"ג ד"ה הא דמשמע דיש בקרה"ת משום יציא' י"ח נמי הוא על דרך זה דקאי על הכלל ולא על הפרט - וראיתי בספר ציונים לתורה להגאון הנ"ל שם שרצה לומר דדברי תוס' דסוכ' הנ"ל עם דברי תוס' דר"ה הנ"ל הם סותרים זא"ז עיי"ש - אבל לפי דברינו הנ"ל אין כאן סתירה כלל ושניהן עולין בקנה א' ועיי"ש מה שהאריך בזה ועפ"י דברי הנ"ל יפלו הרבה מדבריו ודו"ק

- ודע דבדברינו הנ"ל יש ליישב דעת הר"ן שהבאתי לעיל שכ' דלדינא דקודם התקנ' שאינו מברך אלא הפותח והחותם אשה וקטן אינן קוראין לא ראשון ולא אחרון לפי שא"א לקורין האחרים שיצאו בברכתן עכ"ל - ונתקשה בספר בית יצחק על מגילה דאיך נתפייס הר"ן במה דאשה וקטן קורין לו יהי' באמצע אכתי תקשי האיך אשה וקטן מוציאין את הצבור ידי חובת קריאת הפרשה בס"ת שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה דהא בימיהם לא הי' הש"ץ קורא והר"ן לא הוקשה לו רק איך מוציאים בברכתם שאר העולים הקוראים ומה שמוציאים בגוף הקריא' לא הוקשה לו עד שכתב דהאידנא שכולם מברכין אשה וקטן קורין ראשין ואחרון וטעמא לא ידענא עכ"ל

- ובהנ"ל א"ש דדעת הר"ן דמאי דקיי"ל דקטן ואשה אינם יכולין להוציא אחרים י"ח משום דהוויין אינם בר חיובא זה דוקא בדבר חיובית פרטית על כל יחיד ויחיד ככל המצות בין דאורייתא או דרבנן דודאי כיון דהחוב אלים על כל