משנה שכיר חלק א רט

דהוא נוהג בדבר שבפרהסיא חשוב מחיוב בדבר ויכיל לעלות עיי"ש שכתב כן לגבי תענית

- עוד נרא' לי לומר בזה עפי"מ שהקשה הפרמ"ג על מה דאמרו בב"ק פ"ב דהלכו ג' ימים בלא תורה ולכך תקנו ב' וה' לקרות הלא למא"ד ק"ש דאו' ואמרו במנחות דיוצאין ידי חובת ת"ת בק"ש של ערב ובקר - ואמרתי לתרץ עפ"י דברי הרמב"ם פי"ב מה' תפלה שכ' דיהי' קורין תורה ברבים עיי"ש - הרי דרצו לתקן שילמדו תורה ברבים וכן יראה ממה שהביא בא"ר בשם גליון מרדכי קטן בריש מס' ברכות מימות מרע"ה ניתקנה לקרות בפרשיות להשמיע לרבים ע"כ - א"כ עפי"ז לק"מ דבקר"ש אינן יוצאין ידי ת"ת דרבים דכל יחיד ויחיד אומרה

בפ"ע

- (איברא עיין רדב"ז ח"ג סי' תמ"ו וסי' תע"ד שמצריך לומר ק"ש יחד מילי במילי עיי"ש שצעק ע"ז למה אין נוהגין כן וכבר הבאתי דבריו לעיל בסי' י"א עיי"ש) וגם י"ל דהנביאים לא רצו לסמוך ע"ז דזה הוי רק בשעת הדחק ע"כ תיקנו על צד המובחר קריאת התירה ברבים כדי לקיים מצות ת"ת ברבים וא"ש ולק"מ שוב מצאתי שכתב כן בפני מבין סי' ל' וכן בספר אוצר חיים להגאון מו"ה חיים קצע ז"ל בסי' ט' בשם תשובת גינת וורדים עיי"ש - וכיון דקריאת התורה נתקנה בשביל תלמוד תורה דרבים והתקנה היתה דבלימוד הזה יעשה כל העולה ברכ' א"כ שפיר יכול הבן ארץ ישראל לעלות ולברך דאם דבפרשת היום איננו מחיוב מ"מ על ת"ת דרבים גם הוא מציוה ועומד בכל יום ובכל עת וא"כ אם לא יעלה לו משום חובת היום יעלה לו עכ"פ משום ת"ת דרבים כן נראה לי וגם זה א"ש בס"ד מכל הלין טעמים שהעליתי פה בעזה"י נרא' לי ברור לאמת שיוכל הבן א"י ביו"ט ב' של גליות לעלות לתורה בלי פקפוק ולברך וגם לכתחלה יש לכבדו ולקרותו לתורה כן נלע"ד קסז) וחתמתי שמי אור ליום ב' שלח תרפ"ג לפ"ק יצ"ו פישטיאן

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

בפנים ביארתי בס"ד דין קריאת התורה בארוכ' והרגשתי בעזה"י בכל מה שיש להרגיש בזה וכעת בשעת העתקה זכני השם בספרי שו"ת מהרש"ם וראיתי בח"א סי' קע"ה שנשאל אם לקרות ליחידים שלא שמעו וראיתי שקדמני באיזה דברים בראי' מתוס' סוכה נ"ב וממתני' דמגילה והרגיש בסתירה מר"ה ל"ג והניח בצ"ע אבל לפי מה שכתבתי בפנים ל"ק כלל עיי"ש ותרוה צמאונך - ועין עוד במהרש"ם שכתב דלשי' רש"י דגם בשביל אחד אומרי' קדיש וברכו הה"ד קרה"ת - אחרי המחילה לא נראה לי כן בדעת רש"י דהרי הוא עצמו הביא בשם רש"י במתני' דאין בקרה"ת בשביל להוציא יחידים יד"ח משא"כ בפריסת שמע א"כ ע"כ דלהכלל ניתקנה ולא ליחיד וא"כ איך יש לקרות בשביל יחיד - ועל חילוק זה שחלקנו בפנים בין קרה"ת לתפלה ופרס"ש נראה דלא עמד הגאון מהרש"ם - ובאמת החילוק זה אמת כאשר הארכתי בראיות ברורות בפנים עיין עליהם - והרמב"ן במלחמות פ"ק דמגילה שכתב על קדושה וברכו ופר"ש שהן חובת הצבור י"ל דבאמת לדידי' אין לפרוס ע"ש או לומר קדיש וברכו רק בדאיכ' רוב מנין שלא שמעו א"כ ע"כ דהוא סובר דזה הוי ג"כ מחובת הצבור ולא מיחיד א"כ לדידי' באמת ליכא חילוק בין קדיש יברכו לקרה"ת דכולם הוי רק מחובת הצבור - אבל לשי' רש"י דיכול לומר גם בשביל יחיד א"כ לדידי' הוי חובת יחיד רק צריך שיהי' לזה עשרה אבל בקרה"ת מודה דל"ה חובת יחיד רק חובת הצבור כדמוכח מרש"י סוף מגילה שהבאתי בפנים א"כ לכ"ע בקרה"ת מוכרח להיות מנין או רוב מנין כן נראה לי ברור ועיי"ש שגם הגאון מהרש"ם העלה כן להלכ' דצריך עכ"פ רוב מנין בקרה"ת ועיין ג"כ בח"ב מהרש"ם סי' צ"ז שהביא ג"כ בדעת רש"י דלדידי' סגי בפחות מרוב מנין כמו בקדיש וברכו ולפע"ד ז"א דבקרה"ת גם רש"י מודה דלא סגי בפחות מעשרה משום דל"ד לקדיש וברכו שהן חיבת יחיד משא"כ בקרה"ת הוי חובת צבור ורוב מנין מהני מטעם רובא ככולה כן נלע"ד ודו"ק

- סימן צ"א

נשאלתי מידידי הרבני המופלג בתורה וביראה מו"ה יחזקאל שלמה גראססמאנן נ"י אחד מנטורי קרתא דקהלתינו יצ"ו אודות המנין שיש בבית הגביר המרומם הירא את דבר ה' כה"ר עקיבא האלצער נ"י שמתפללין שם בצבור בכל ערב מידי יום ביומו זה שנים רבות שמתאספים שם משכונות הקרובות וגם לומדים שם בקביעות בכל לילה אחר התפלה ברבים ודק בשחרית אין מתפללין שם אם חשוב ביהכ"נ קבוע לומר בשבת בלילה ברכ' דמעין שבע דמבואר בש"ע סי' רס"ח דדוקא בביה"כ קבוע אומרין אותו ע"כ שאלתו

- תשובה. כבר כתב הטו"ז שם דהכלל בזה דלדידן א"צ כלל לאומרה אלא משום דכבר תקנוה עדיין עושין כן וכל שאין קביעות אין מקום לזה ומ"מ העלה דהיכ' שקובעין מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילים לעשות בירידים דומה לביהכ"נ קבוע ואומרים שם ברכ' זו עכ"ל - וא"כ כש"כ בנידון דידן שבאמת הוא מקום קבוע להתפלל שם בכל ערב ודאי דנקרא ביה"כ קבוע לענין זה - רק הבאה"ט הביא בשם שכה"ג דבמקום שאין ביה"כ קבוע בס"ת אין לאומרו עיי"ש - וכן הכרמ"ג בטו"ז ס"ק ח' כתב וז"ל ובא"ר כ' דוקא בית שיש בו ס"ת הא לאו"ה לא מקרי קבוע וצ"ע ועיין מג"א י"ד וצ"ע דהוי ספק ברכה לבטלה ואי"ה שם יבואר עכ"ל אבל לא זכינו לביאירו כי שם לא ביאר כלום רק הניח בצ"ע מה שכתב המג"א דבמקום שנוהגין לאומרה אין למחות בידם - ועיינתי בא"ר וראיתי שכתב על מה דמבואר בטו"ז דכשיש קביעות על איזה ימים אומרים דצ"ל דמיירי כשיש ס"ת דבלא ס"ת לא מקרי קבוע וסיים בצ"ע - וא"כ ממילא בנ"ד דליתא שם ס"ת ג"כ אין יכולין לאומרה - גם ראיתי באשל אברהם להגה"ק מביטשאטש ז"ל שכתב על דברי טו"ז שכתב דבקבוע על איזה ימים אומרין דדוקא בקבוע להתפלל שחרית מנחה ומעריב משא"כ כשמתפללין רק בשחר ולא בערב או להיפך או בלי ימים רצופים צ"ע אם לברך וספק ברכות להקל עכ"ל - וא"כ כאן שאין מתפללין רק בערב א"כ