משנה שכיר חלק א רו

דהיכא דלא תלוי בקדוש בעשרה רק בעשרה דיהיו מקרי רבים צריך יו"ד שלימים א"כ כמו כן בקריאת התורה דעלמא דתלוי נמי בחיובא דרבים כנ"ל נמי הי' מוכרח להיות דוקא עשרה שלימים ובאמת אין נוהגין כן וצ"ע למה - ובאמת צ"ע גבי תענית למה לא יהיו סגי ברוב מנין הלא בכל התורה קיי"ל רובא ככולא עיין בהוריות ג' ע"ב ואולי משום דרובא מתוך כולא בעינן עיי"ש בהוריות גבי הוראת בי"ד דבעינן שיהי' כולן שם ואז מהני רובא וא"כ היכא דאין מתענין עשרה ליכא רוב' מתיך כולה דהא אין כאן רבים כלל שיהי' ראוי לקבוע ברכה בפ"ע דדוקא המתענין נכנסים בסוג ברכה הנ"ל וע"כ מוכרח דוקא עשרה שלימים - ולפי"ז א"ש גבי קריאת התורה דאין מקפידין על דוקא עשרה שלימים אף דהוא חיובא דרבים משום דכאן שפיר סגי ברובא ככולא כמו בכל התורה דכאן שפיר הוי רובא מתוך כולה דהא כולן הוי חייבים בה וא"ש - ועיין בפרמ"ג סי' תקס"ו דלגבי קריאת התורה סגי בו' עיי"ש קסה

) ובדברינו הנ"ל נפשט ספיקו של החיי אדם כלל ל"א שנסתפק אם יקראו בשביל יחידים שלא שמעו קרה"ת כמו גבי פורס על שמע או אפשר דל"ד לפורס ע"ש דשם כל יחיד מחויב באותה ברכה משא"כ הכא דלא תקנו אלא בשביל הצבור והניח בצ"ע - ועפ"י האמור ודאי שכן הוא דלא דמי לפורס ע"ש דהוי חיובא דיחיד וע"כ אומרים בשביל יחידים משא"כ קרה"ת דהוי חיובא דרבים ודאי שלא לקרות אלא כשהן צבור של עשרה וברובא עכ"פ סגי מטעם רובא ככולא וזה ברור ואמת לדעתי בס"ד

- ועיין מהר"י אסאד ח"ב סי' רנ"ח ובפרי השדה ח"ג סימן צ' דמתירין אפילו בשביל ג' ואחרי המחילה לא נרא' לי דבריהם ובהדיא כתב התשב"ץ שהבאתי דבמקום דליכא מנין אין חובה דלא נתקנה באופן זה כלל וא"כ איך יברכו ברכה לבטלה וזה ברור ואמת לדעתי

- ונתתי שמחה בלבי במה שמצאתי כל חזיון הזה שכתבתי בענין קריאת התורה בשו"ת פני מבין או"ח סימן ל"ב שנשאל אם יש לקרות בשביל ב' או ג' שלא שמעו קרה"ת והשיב בזה"ל הנה הר"ן במגילה ד' כ"ג על המתני' דאין פורסין ע"ש בפחות מעשרה כתב בזה"ל משום דאין דבר שבקדוש' פחות מעשרה ועל אין קורין בתורה בפחות מעשרה כתב דתקנת החכמים הי' לקרות בצבור ויש להבין בשנותו את טעמו ולא כתב ג"כ על אין קורין בתורה משום דא"ד שבקדושה פחות מעשרה ורק הטעם דפריסת שמע קדושה וברכו המצוה על כל יחיד ויחיד לשמוע ולכך יהיב טעמא דא"ד שבקדוש' פחות מיו"ד משא"כ קרה"ת דאין מצוה על יחיד רק אם יש צבור תקנו חכמים לקרות ואם קראו הצבור ויש איזה יחידים שלא שמעו באמת א"צ להוציא ס"ת עבורם וכן כתב בס' יד מאיר סי' ג' ובספר תורת חיים החדש וכתב דמה שכתב הגאון מהר"י אסאד בסי' נ"א דהוי ג' שלא קראו צ"ע ואולי סגי ברובא דמינכר בז' שלא שמעו קרה"ת עיי"ש שהביא הלכה למעשה בשם הגאון בעל פני יצחק חתן הגאון בעל טוב גיטין ז"ל שלא התיר להוציא ספ"ת עבור יחידי' שלא שמעו קרה"ת עכ"ל הגאון בעל פני מבין ז"ל - ושישו מעי שזכיתם לכוון לגדולי תורה בהלכה זו - ותמהני שלא הרגיש בדברי רש"י דסוף מגילה הנ"ל ודו"ק

- ונראה בס"ד להוסיף מיא וקימחא למה שהעליתי לחלק בין חיובא דתפלה לחיובא דקרה"ת דשם החיובא על היחיד וכאן החיוב דוקא על כלל הצבור מדברי תוס' ברכות ח' והג"א שם גבי רב ששת דמהדר אפי וגריס דכתבו דמיירי בדאיכא עשרה חוץ ממנו עיי"ש - ולכאורה קשה מה מהני בדאיכא עשרה חוץ ממנו הא מ"מ הוא ביטל מעצמו מצות קרה"ת וע"כ דהחוב מוטל על הצבור ובדאיכ' צבור שוב אין חוב על אדם פרטי וזה ראי' טובא לדברינו - וכן יש לדייק מדברי הש"ס יומא בפרק בא לו הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כה"ג כשהוא קורא ופריך בגמ' פשיטא מהו דתימא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות ומה מצוה ברב עם הדרת מלך קמ"ל - ופרש"י מהו דתימא האי נמי אעבורי מצוה הוא שמניח זו והולך לראות זו קמ"ל דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה עכ"ל קסו) וק' דהא קריאת הכה"ג ביוה"כ הוא מחובת היום כמבואר בפ"ג דמגילה מ"ה א"כ מה קאמר קמ"ל ופרש"י דל"ה אעבורי מצוה מאחר שאינו עסוק בה וכי צריך לעסק יותר גדולה ממה ששומע את הכהן קורא ומכוון לצאת ידי חובת עצמו א"כ שפיר עסוק בה ואיך רשאי לו להניחה ולהעביר ממנה - וגם זילת איסור דאין מעבירין איך רשאי להניחה ומה יעשה בחובת קריאת פרשת היום ואיך יהי' יוצא יד"ח אם ילך משם ולא ישמע הקריאה ודא קושיא אלימתא לבאירה - וע"כ דאין במצות קריאת התירה חוב על אדם פרטי והחוב הוא על הצבור בכלל אבל על היחיד ליכ' גבי' שום חיוב ולא שייך לומר אצלו דצריך להוציאו יד"ח ורק את הצבור צריך לצאת יד"ח והיכא דיש צבור דקורין אז יש לומר על אדם הפרטי דמקרי לא עסוק בה וגם מותר לו להניח את הס"ת בשביל מצוה אחרת ול"ה בכלל אין מעבירין את המצות כיון דלדידי' בעצמו ליכ' חיוב ול"ה בכלל עסוק במצוה וגם לא קשה איך יעשה ביציאת ידי חובתו בקריאת התירה דלדידי' בעצמו בתור אדם יחידי לא צריך כלל לזה מפני שאין עליו שום חיוב וגם הקריאה ל"ה לצאת חובת אדם פרטי רק חובת הצבור בכלל וממילא דא"ש שיטת הש"ס שם ביומא ולק"מ ודאי בלא מצוה אחרת אין רשאי להניח ס"ת משום דהוי בזיון לס"ת כמו שאמרו בגמרא בפסוק ועוזבי הי כו' אבל משום מנוה אחרת מותר כיון דלא מקרי עסוק במצוה וא"ש והוא ראי' אלימתא וברירה לדברינו הנ"ל ודו"ק

- וכן נראה מדברי תוס' סוכה ד' נ"ב ע"א ד"ה וכיון שכתבו וז"ל והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקרה"ת ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים י"ח עיי"ש וכן הביאו שם הירושלמי - הרי דתוס' כתבו בפירוש דליכא בקרה"ת משום להוציא את הרבים ידי חובתן כמו בתפלה ונראה לי כונתם כמו שכתבתי דחוב פרטי ר"ל דיהי' מוטל על כל יחיד ויחיד כמו בתפלה ליכא בקרה"ת אבל ודאי חוב כללי היינו על הצבור בכלל ודאי איכא בקרה"ת ורק התוס' מחלקי היכא דאין החיוב בפרט ואין הש"ץ צריך להוציא בפרטית כמו בתפלה וכיו"ב