משנה שכיר חלק א רה

וכיון דכל הברכה על התורה הוא משום כבוד הצבור וכיון דגם הוא נצטרף עמהם גם כבודו דידי' הוא בהאי ברכ' דהוא ע"כ נטפל עמהם דכמו דעונה קדיש ואמיהש"ר עמהם ומסייע להם לזה ועיין שם בברכ"י סי' קכ"ד כ"כ הוא מצטרף עמהם לקריאת התורה להשלים עשרה וכיון דהוא נטפל עמהם א"כ שפיר שייך בהאי כבוד ויכול לברך להם כיון דזה כבודם וגם אפילו באופן דיש עשרה זולתו מ"מ דכמו שראוי להשלים הצבור כ"כ ראוי להשלים הה' קריאים ועוד כיון דהי' ראוי אם הי' מעשרה ראוי מקרי אף באין משלים ע"כ הדבר פשוט כיון דהברכ' בתורה לא בא על החיוב רק משים כבוד הצבור וכיון דהם מתכבדין בברכתו שפיר יכול לעלות ולברך בלי שום חשש וזה סבר' ברורא לדעתי בס"ד

- ובזה מסולק נמי השגת ההלק"ט שהקש' על אלו המתירין לעלות משום דהוי דבר שבפרהסיא דמי צוה להצבור לקרוא לו לעלות כדי לחייבו שיעלה מטעם שהוא דבר של פרהסיא עיי"ש - ובהנ"ל א"ש כיון דכל הברכ' הוא משום כבודם וכיון דרצונם להתכבד עם אורח נכבד בן א"י שבא ורצונו של אדם זהו כבודו ע"כ שפיר רשאי לכתחלה לקרוא לו וגם לדידי' רשאי לעלות כיון דמתכבדין אתו ומברך כדין כל קורא בתורה דמברך משום כבוד הצבור כן נרא' לי ברור בס"ד - ובזה מיושב ג"כ מה שהביא שם בהלק"ט תשובת הגאון הספרדי ר' גבריאל איש בראנסה ז"ל שהביא ראי' לאסור מהר"ן שכתב דבן עיר אינו מוציא בן כפר עיין שם - דשאני מגילה דהוא מצד חיוב וצריך להוציא אותו הן בקריא' והן בברכה אבל הכא הש"ץ הקורא הוא ב"ח והברכ' לאו חיובא הוא ורק בא בשום כבוד הצבור ומשום כבוד גם הבן א"י יכול לברך וכמו שבארתי לעיל וזה ברור ואמת לדעתי ועיין בבאר שבע סוטה מ"א ובספר משכנות יעקב סימן ס' ומהר"מ שיק או"ח סי' ר"מ ובשאילת יעב"ץ ח"א שהאריכו בענין הברכ' על ספר תורה וכעת אין לי פנאי לעיין בדבריהם ודו"ק::

- ובאמת לולי דמסתפינא מרבותי הנ"ל ה"ה הדב"ש וההלק"ט והשב"י שנתלבטו מאד מה לעשות בבן א"י ביו"ט שני של גליות בעליות התורה יען שהוא אינו בר חיובא בקריאה זו הי' נראה לי דהוא דבר פשוט ואין מקום כלל להסתפק בה וכמו שאגיד בס"ד

- והוא דנרא' לי לחלק בין חיובא דקריאת התורה בצבור לחיובא דשאר מצות דאו' או דרבנן דחיובא דשאר מצות כמו תפלה וק"ש וכדומה הוא חוב המוטל על אדם פרטי על כל א' וא' מישראל משא"כ חיובא דקריאת התורה מעיקרא לא נתקנה כלל להיות חיובא דיחיד רק חיובא דצבור הוא ובמקום דליכא צבור אין חלות כלל שום חיוב על היחיד והוא כמו תפילת המוספין לת"ק אליבא דראב"ע בסופ"ד דברכות דאמרו שם דאיכ' בינייהו יחיד שלא בחבר עיר דפטור משום דלא נתקנ' אלא בצבור בחבורת העיר אבל לא ביחיד עיי"ש וכאן גבי קריאת התורה גם לדידן כן הוא דלא נתקנה אלא לצבור אבל ליחיד ליכא שום חוב ע"ז ופטור וכבר כתבתי כן לעיל בסי' א' וב' קסד) וכעת מצאתי בספר תשב"ץ הקטן מתלמוד של מהר"מ מראטענבורג ז"ל בה' קריאת התורה אות קפ"ה שכתב בזה"ל ואומר שאין חובה לקרות הפרש' ליחיד בשני ובחמישי ואפילו בשבת במקום שאין מנין כדאית' במגילה אין קורין בתורה פחות מעשרה וראה למהר"מ שקרא הפרשה ביום חמישי בע"פ כי אמר מה שיש בגיטין דברים שבכתב אסור לאומרם בע"פ רוצה לומר במקום שהוא חובה אבל בכאן אינו חובה תדע שאין מברכין ברכת התורה ביחיד לכך יכול לאומרן בע"פ עכ"ל - הרי שכתב בפירוש דבמקום שאין מנין אין שום חובה ליחיד לקרות בתורה א"כ אינו דומה לתפילה וק"ש דאף דאין מנין יש חובה על היחיד וזהו ג"כ הטעם דקיי"ל בסי' ס"ט דפורסין על שמע אף על יחיד שלא שמע קדושה וברכו וגבי קרה"ת קיי"ל דאין קורין בשביל יחיד שלא שמע - והטעם הוא כנ"ל כיון דתפלה או קדושה וברכו אף דאין אומרין אלא בעשרה מ"מ לאו חיובא דעשרה הוא רק חיובא דיחיד הוא ורק המצוה הוא שיאמר אותה כל יחיד ויחיד בעשרה דוקא כיון דהוי דבר שבקדוש' ע"כ באמת היכא דאיכ' עשרה אומרין אף בשביל היחיד משא"כ קרה"ת דהוא חוב צבוריי ולא חוב יחידי ע"כ באמת אין קירין בשביל יחיד אף דאיכא עשרה וכן משמע מרש"י מגילה דף ל"ב דאיתא שם ואמר ר' שפטיה אמר רבי יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהן גולל ופירש"י שם וז"ל עשרה שקראו שנאספו וקראו הג' או הז' כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה בפחות מיו"ד נקט יו"ד שקראו בתורה עכ"ל - ולכאורה קשה דהלא כל דבר שבקדושה אין פחות מיו"ד ומה רבותא דקרה"ת - אבל בהנ"ל יובן היטב דשאר דבר שבקדוש' אף דל"ה פחות מיו"ד עכ"ז היכא דהוי יו"ד עושין אף בשביל יחיד משא"כ קריאת התורה דהוא חיובא דכללית הצבור אין עושין רק בשביל עשרה שלא שמעו ע"כ שפיר נקט עשרה שקראו בתורה להודיעני זאת דצריך די קא עשרה שלא שמעו לקריאת התורה משום דהוא חיובא דצבור ולא דיחיד וא"ש בכונת הדברים בעזה"י והוא ראי' טובא לדברינו הנ"ל

- ולכאורה הי' משמע מכאן דאין לקרות בתורה רק לעשרה שלימים שלא שמעו קרה"ה ובאמת העולם מקילין אף בשביל פחות מעשרה ולכאורה יש להביא ראי' מדברי הטור או"ח סימן תקס"ו שכ' לענין ברכת ענינו בתפלה גבי עשרה שקבעו תענית דאיכ' מא"ד דאין לומר ענינו בתפלת י"ח דכיחידים דמי ואין ליחיד לקבוע ברכ' בתפלתו אבל דעת הרא"ש דקהל שקבעו תענית כרבים דמי ויכולו לקבוע ברכה וגם לגבי קריאת ויחל הביא הב"ח שם תוספת' דאין קורין בתורה על תענית יחיד עכ"ז כיון דרבים קבעו תענית קורין ויחל עיי"ש - וכתב הטור ע"ז וז"ל ומיהו נרא' שצריך שיהיו עשרה שמתענין ואפילו לר"ת שכתב דאם יש ששה או שבעה שלא שמעו קדיש וברכו יכולין לומר קדיש וברכו אעפ"י שהשאר שמעו הכא מודה דבעי עשרה דהתם היינו טעמא כמו שכתב אדוני אבי מידי הוא טעמא אלא דכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה והרי הוא מקדש השם בעשרה אבל הכא לענין קביעת ברכ' צריך שיהא עשרה ואם ית בעיר אם אין יו"ד בביהכנ"ס אין יכולין לקבוע בברכה עכ"ל - וממילא דהה"ד גבי קריאת ויחל דג"כ הוי לקבוע ברכת התורה דלתענית יחיד אסור וכדברי הב"ח הנ"ל עיי"ש מה שכתב בשם האגודה ודחאה ועיין מחה"ש בסי' תקס"ו סק"ד - הרי