משנה שכיר חלק א רד

לברך משום כבוד הצבור אבל הנך בני ארץ ישראל לשי' ההלק"ט דלאו בני חיובא נינהו בקריאת פרשת היום דבני הגולה ואינם יכולין לברך משום כבוד הצבור דבני הגולה דאין להם שייכות אתם א"כ איך יברכו על התורה ומה שאמר דהוי כקורא בתורה ע"כ ל"ה לדידהו ברכה לבטלה אחרי המחיל' אדרב' משום זה דהוי לגבייהו כקורה בתורה הוי אצלן ברכה לבטל' משום דעל קריאה בתורה לחוד כבר נפטרו בברכת התורה שאמרו בבקר או בברכת אה"ר שאמרו בתפלה ע"כ פשוט אצלי דאם נימא דבן א"י אינו יכול להיות מחמשה גברא גם מהנוספי' אסור לו להיות וז"פ ודו"ק

- גם מה שכתב עוד שם למסקנא דדעתו דאם קראו לבן א"י לעלות ביו"ט ב' של גליות דחייב לעלות משום דהוי דבר של פרהסיא אם לא יעלה אבל לא יברך ויברך החזן במקומו כשהיו"ט ב' הוא אג"ד עיי"ש - בזה לא זכיתי להבין דעת קדושים וכי יש פרהסי' יותר מזה כיון דהמנהג דהעולה מברך ועתה אם לא יברך ורק יברך החזן וכי יש לך פומבי' ופרהסי' יותר מזה והלא אולי אדרבא יותר הי' שלא לעלות כלל דזה הוי פירסום מיעוט נגד מה שיעלה ולא יברך דשם הוא מקום גבוה ומגולה נראה בראש הר גבוה לכל אחד ואחד משא"כ אם לא יעלה לא ידעו רק שכניו העומדים אצלו ושאר העם יסברו דאינו יכול לעלות או מטעם אחר דאינו עולה משא"כ אם יעלה ולא יברך יתפלאו על החידוש שראו ונעשה פרסום גדול וזה ברור בסברא - ויותר הי' לו לבעל ההלק"ט לומר לעשות כמו שכתב הדב"ש הנ"ל להערים ולהבליע תיבת השם או לומר קודם להש"ץ שמכוון בברכתו להוציאו וכמו שהבאתי לעיל אולם בזה שדיתי נרגא מדברי הפר"ח הנ"ל ודו"ק

- עוד יש לדקדק בדברי ההלק"ט הנ"ל דנראה מדבריו דעיקר החששה של עליית בן ארץ ישראל הוא רק משום הברכ' - ולא כן כתב הב"ח ריש סי' רפ"ב גבי הספק אי קטן קורא ביום טוב בחובת היום וכתב בזה"ל הב"י האריך בדין קטן בספר שני ולפע"ד היכא דהקטן אינו אלא מברך והש"ץ קורא ליכא מא"ד דאסור ופשיטא דשרי וכן כתב ג"כ בתשובתו תשובת הב"ח סי' קנ"ח וא"כ הכא בבן א"י כיון דהש"ץ קורא מאי איכפת לן בברכתו - ואולי יש לחלק דקטן לאו בר קיבולי מצות הן עיין רש"י נדה ד' מ"ו וכן לאו בר עוברי עבירה הן וכבר כתבו תוס' פסחים ד' פ"ח דע"י דמחנכין אותו למצות ספינן לי' איסורא בידיים והמג"א והרב ז"ל הביאו דברי תוס' הנ"ל להלכה בסי' שמ"ג ע"כ אפשר גבי קטן היכא דאינו קורא שפיר לא חשו על ברכתו כיון דאיכא בזה מצות חינוך משא"כ גבי גדול דיש חשש ברכ' לבטלה אצלו שפיר יש לחוש טובא ועיין תוס' ר"ה ד' ל' ד"ה והא וא"ש ולק"מ ודו"ק

- וצופה הייתי כשו"ת שבות יעקב ח"א סימן מ' שנשאל ג"כ בנידון כזה והביא ההלק"ט הנ"ל ודחה דבריו כיון דקיי"ל דקטן ואשה עולה למנין ז' אע"ג דקטן ואשה לאו בר חיובא הן אפ"ה עולין למנין ז' קרואים וא"כ הה"ד בנ"ד - ואף למא"ד דתוך שלשה אינם עולים קטן ואשה דוקא בקטן ואשה שאינם בר חיובא כלל אבל האי שהוא בר חיובא ביומו וגם אלו נשאר פה ראוי גם ליום זה א"כ ראוי לבילה מקרי ע"כ שפיר מצטרף - וגם הביא מתוס' ברכות מ"ח דגדול מוציא אף אי ל"ה בר חיובא וכן משמע מרש"י מגילה דבני העיר יקראו לבני כפרים אך הר"ן חולק וכן משמע בירושלמי ועיין פר"ח סי' תפ"ט עיין שם שהאריך לחלק בין הא דתענית דסי' תקס"ו כיון דהיא פירש עצמו מן הצבור לא יזכה להצטרף עמהם בקריאה ואיהו דשפסיד אנפשי' עיי"ש שהעלה הלכ' למעשה דבן כרך שהלך לעיר יכול לעלות לתורה וכן בן א"י שהוא בחו"ל יכול לעלות לתורה עיי"ש

- וכן מצאתי במג"א סימן רפ"ב סק"ו שכתב וז"ל ומיהו י"ל דאעפ"י שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ תוס' בר"ה עכ"ל

- גם נראה לדייק מדברי המג"א בסי' רפ"ב סקט"ו שכתב דאם קראוהו בבהכנ"ס אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה שכבר קרא אפ"ה צריך לחזור ולברך ע"כ - הרי אף דהוא כבר נפטר בקריאת הפרש' ול"ה תו בר חיובא כלל אפ"ה אם קראיהו עור הפעם צריך לחזור ולברך א"כ הה"ד בנידון דבן א"ו - אכן הדרנא בי משום דיש לחלק בין הנושאים וכן מצאתי חילוק זה בברכ"י או"ח סימן קכ"ד דבשלמ' כי תרווייהו שווין בחיוב רק שא' קדם ויצא י"ח מחויב קרינן בי' וכמ"ש בירושלמי פ"ג דברכות אבל זה שאין עליו היום שום חיוב בודאי דאינו ב"ח מקרי וז"פ - אכן בפרישה סי' רפ"ד מצאתי שבאמת עמד בזה איך רשאי לו עוד הפעם לברך הא כבר בירך ולית בי' שום צורך לזה עוד ותי' בזה הלשון ונ"ל דמשום כבוד צבור ותורה מותר לו לחזור ולברך כמ"ש לעיל ס' קל"ט בכיו"ב עכ"ל - ר"ל דעיקר ברכה נתקנה משום כבוד הצבור והתורה ע"כ שפיר יכול לברך משום כבוד צבור החדש דבא לשם והשתא לדבריו נאמר ג"כ בנ"ד כיון דכבוד הצבור הוא ולא חיובא דידי' כמבואר ג"כ ברא"ש פ"ק דקידושין סי' מ' וכן בתוס' ר"ה א"כ כיון דהאי בן א"י הוא ג"כ בהאי ציבורא ומה גם דבפרהסיא חיובא עליו להשתתף עמהם א"כ מאי איסורא יהי' בזה דמברך על התורה מאי אמרת דהוא אינו בר חיובא בזה הברכ' דהא ברכ' זו לא משום חיובא נתקנה רק משום כבוד הצבור וכיון דהכבוד איכ' היום לגבי האי ציבורא דהוא שם עמהם ממילא הוא נגרר עמהם ושפיר יכול לברך בלי שום חשש כלל - ועוד יותר י"ל אפילו לשי' ההלק"ט הנ"ל דצריך לשני טעמים דיכול לברך ומשום בפרהסי' לחוד עוד אינו רשאי לברך הא גם הכא איכ' שני טעמא אלימי א' משום כבוד הצבור והב' הא בפרהסיא הוא ג"כ חייב בזה ואם תדחוק דעפי"ז יהי' צריך לג' טעמים משום דגבי כהן אבל איכא ג' טעמים חדא דחייב בהשלמת הסדרא לשי' ההלק"ט וב' כבוד הצבור וג' דבפרהסיא חייב משא"כ כאן דהוי רק ב' זה דוחק דודאי סגי בב' טעמים לחוד - ומה גם דכבר דחיתי עיקר דבריו מענין השלמת הסדרא וביותר לשי' הפרישה הנ"ל משום כבוד צבור לחוד יכול לברך ומכש"כ כאן דאיכא תרתי למעליותא כבוד הצבור וגם דבפרהסיא הוא חייב כמותם

- ועוד יותר יש להסביר הדברים דודאי זאת פשוט דבן א"י יכול להשלים את הצבור אם אין עשרה זולתו דעל זאת לא פקפק אדם מעולם ובאופן דהוא השלים הצבור א"כ י"ל שייכות גדולה עמהם