משנה שכיר חלק א רב

אבל לא נחה עוד דעתי בזה דאה נימא היכ' דלא הקנהו לקטן יוצא ידי חינוך א"כ המחבר דנחית לאשמעינן האיך לעשות עם קטן במצות לולב ל"ה לי' לשתיק מזה כי הוא עצה טוב' וקלה טפי מתפיסה עם התינוק - אלא ע"כ דהמחבר סובר דבעי שיהי' לכם גם גבי קטן ובלא זה אינו יוצא י"ח חינוך וא"כ תהדר הקו' מתוס' הנ"ל לדוכתא כיון דחזינן דשם יוצא י"ח חינוך אף באופן דלא סגי באופן זה לקיים המצוה כשהגדיל ואדרב' עוד יעשה איסור ולמה כאן נמי לא יהי' סגי בלא לכם וכבר כתבתי דדברי התוס' הנ"ל מוסכמים להלכ' וצ"ע

- ונחזור לראשונות דדברי רבינו בעל ד"ח בצדק אמורים דכיון דלא משום חיובא דקטן אתיא עלה רק משים לתא דאב ובקטן ליכ' שום איסור שפיר מקיים האב בברכתו משום מצות חינוך והברכ' נעשה בהיתר ובדרך מצוה ויש חיוב לכל השומע לענות אמן בלי שום פקפוק

- וכעת האיר ה' עיני לראות במגילה ד' כ"ד ע"ב ומצאתי דדינו של מרן ד"ח ז"ל מפורש בש"ס שם דאמרינן התם בעא מיני' עולא בר רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה אמר לי' ותיבעי לך ערום ערום מ"ט לא משים כבוד צבור הכ"נ משום כבוד צבור עכ"ל הש"ס ופרש"י וז"ל גדול פוחח הוא דאסיר משום ולא יראה בך ערות דבר אבל קטן אינו מוזהר כו' עיי"ש קסא) הרי בפירוש יען שהקטן אינו מיזהר על ערות דבר מיתר לנו לשמוע ברכתו ולצאת בקריאתו ומה שק' לכאור' אם כי הקטן אינו מוזהר על זה אבל אכתי אסור לגדולים לקרות קר"ש ולומר ברכה נגד הערוה אפי' לגד ערות קטן ועיין מג"א סי' ע"ה ובט"ז ובפר"ח דאפילו עצימת עינים לא מהני א"כ איך קאמר רש"י דיש בפותח משום לא יראה לך ערות דבר א"כ איך פורס על שמע מצאתי שעמד בזה בספר בית יצחק על מגילה ובטורי אבן - וכתב בספר ב"י הנ"ל דרש"י לאו ערוה ממש קאמר רק כיון דבשרו נרא' דרך קרע הוי כערוה ע"כ פורס על שמע אבל אין קורא כתורה עיי"ש - והנה לפע"ד דעדיין יוקש' מה קאמר ותיבעי לך ערום דאכתי בערום איכא גילה ערוה ממש ואכתי איך יקרא בתירה אם כי הקטן אינו מוזהר אבל אכתי איך ישמעו הצבור ויהי' יוצאים בו הא לגבי דידהו הוי הקריאה נגד הערוה - ונראה לי דמיירי דהוא שפיר מכוסה באיזה לבוש ומה שקורהו ערום מיירי דל"ה לגבי דידי' הפסק בין לבו לערו' דמקרי ערום לגבי לבו הרואה את הערוה או דמיירי דיש מחיצה בינו ובין העם כמו שהמנהג הוא דהקורא עומד על הבימה ולבימה יש כתלים דהוא מפסיק בינו לבין העם ע"כ אין לציבור משום קורא נגד ערוה אבל לגבי' דידי' שפיר הוא איסור ערוה ואפ"ה מותר מדינ' לקרות בתורה כיון דקטן אינו מוזהר על לא יראה לך ערות דבר יהי' איך שיהי' עכ"פ גבי הקטן איכא איסור ערוה ואפ"ה יען שהוא אינו מוזהר עליו מותר לשמוע ממנו ועוד יכול לצאת אחרים בזה וא"כ ממילא כמו שכ' רש"י יען דלא יהי' בך ערות דבר לא קאי על קטן מותר להיות קורא בתורה כמו כן אי' צואה דהוא מקרא והי' מחנך קדוש הכתוב אצל ולא יהי' בך ערות דבר דהוא רישא דקרא הנ"ל נמי לא קאי בקטן ואינו מוזהר עליו וא"כ ממילא לית בי' שום איסור ומותר לשמוע ברכתו ואדרב' עוד חיוב יש בזה כיון דליתא לאיסור. הנ"ל גבי קטן וחייב לענות אמן כן נרא' לי ברור והוא ראי' שאין עלי' תשובה קסב

) וגם זכור אזכור שזה רבות בשנים ראיתי בספר ערך דל להגאון מו"ה מרדכי אליעזר וועבער שהי' אבדק"ק אדא שהלך לירושלים תבב"א ושם הדפיס חיבורו הנ"ל על מס' עירכין ובסוף קונטרס מלחמות חובה הנספח לספר הנ"ל השיג ג"כ על הקיצור ש"ע וקיים פסק מרן הנ"ל וכעת איני זכור דבריו אבל זאת נשאר בזכרוני דדבריו הם דברי טוב טו"ד - וכעת ראיתי שגם בעל הגהות מסגרת השלחן קיים פסקא דמרן ז"ל והסיר השגת בעל קיצור ש"ע ממרן ז"ל - אבל נראין לי דברי בעזה"י מדבריהם כי מצאתי ב"ה רש"י מפורשת כדברי רבינו חיים ז"ל זי"ע ממגילה הנ"ל ודו"ק

- אבל בודאי שצריך ללמד לתינוק שיקנח עצמו כראוי שזה הוי ג"כ מצות חינוך בפ"ע אבל לא שיעכב זה מצות חינוך דמצוה אחרת אבל עכ"פ צריך שח"ו לא יורגש ממנו ריח רע והיכא דלא הורגש ממנו שום ריח לא איכפת לן שוב מה שנשאר לו צוא' באותו מקום ועיין פנים מאירות ח"ב סי' קס"ה והמחה"ש בסי' פ"א כיון בכל דבריו לפנים מאירות הנ"ל אבל יפה כתב עליו המחזיק ברכה מובא בשע"ת סי' פ"א דע"כ מיירי דלא יורגש שום ריח ממנו וא"כ שום לא איפכת לן מה שנשאר באותו מקום ופסקא דמרן ז"ל אמת ויציב ונכון ותיתי לי שקיימתי דבריו ויעלה לי זכותו לשבת על התורה ועבודה באמת ובלבב שלם מתוך הרחבה אכי"ר

- פ"ק פישטיאן א"ח ח' לספירה תרפ"ד לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן פ"ט

קשה לי מה דמבואר בש"ס זבחים ד' כ"ז ע"ב שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו והפנימי מקדש בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כלי שרת עכ"ל הש"ס וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מפה"מ - ובסוף חגיגה אמרו כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת וקאמר בגמרא הטעם דכתיב מזבח אדמה תעשה לי ועיי"ש ברש"י דהכתוב קראו אדמה וכן הוא ברע"ב ועיי"ש בתיו"ט - ור"ל כיון דהכתוב קראו אדמה הוי כקרקע דאינו בר קבולי טומאה והנה גבי' מזבח הזהב דהוי כלי קאמר הגמרא הטעם דטהור משום דכתיב המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זה לזה וכן פסק הרמב"ם בפי"א ממשכב ומושב עיי"ש

- וקשה לי מ"ש גבי טומאה דלא אמרינן האי רצפה והאי כלי ואמרינן מקרא דהמנורה והמזבחות דאיתקוש להדדי - וגבי קידוש פסולין לא אמרינן דאיתקיש זה לזה ואמרינן האי רצפה והאי כלי וצ"ע דהא קיי"ל דאין היקש למחצה - ועוד כיון דקרא דוהמזבחות גבי משא נאמר עיין במדבר ג' גבי משא בני קהת א"כ מאין לנו לתלות ההיקש דאיתקשו להדדי לענין טומאה להשוות אותן יותר מענין מילתא אחריתא וצ"ע ודו"ק קסג

) ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.