משנה שכיר חלק א רא

כשיגדיל וגדולה מזו כתבו התוס' בפסחים ד' פ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אף דיש בזה אי' שלא למנויו מ"מ משום מצות חינוך שרי עיי"ש קנח) הרי דשם איכא אי' ברור אפ"ה כיון דלקטן ליכ' איסור דאינו בר חיובא ועל האב מוטל לחנכו במצות ולהרגילו על מצות פסח כשיגדיל קיים האב בזה מצות חינוך ואינו משגיח על אי' שלא למנויו כמו כן כאן כיון דעל האב לחנכו במצות ברכה ואם כי אין הקטן נקי ויש אי' והי' מחניך קדוש כיון דאין הקטן בר חיובא מקיים האב בזה מצות חינוך כיון דיורגל עי"ז לברך ברכה הצריכה כשיגדיל נמצא דהברכ' נעשה במצוה ע"כ שפיר החיוב לענות עלי' אמן ואינו דומה כלל לברכ' לבטלה דשם נעשה בעבירה וזה אמת ויציבוע"ז כיון רבינו בדבריו שכתב דהקטן אינו ב"ח והן דברים ברורים ואמיתיים בס"ד קנט

) ואגב גררה אבא בדרך קצרה להעיר מה שקשה לי מזה איזה שנים עפי"ד תוספות הנ"ל והמג"א בסי' שמ"ג וכן מרן בש"ע הרב מהרז"ש שם הביאום להלכ' ועיין ח"ס ח"ו סי' י"ג שהביא ג"כ דברי תוס' הנ"ל להלכ' א"כ מאי האי דאמר ר' זירא בסוכה מ"ו ונפסק להלכ' בש"ע או"ח סי' תרנ"ח דלא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני - ולמה לי' לאקניי לקטן כלל מה אמרת דאי לא אקני לי' לא יהי' הקטן יוצא דל"ה גבי' לכם מה איכפת לן לגבי' דידי' כלל הא הוא אינו בר חיובא כלל אפילו מדרבנן כנ"ל בשם רש"י וכל החיוב הוא רק על האב לחנכו במנות להרגילו בכך א"כ די' בזה במה שנותן הלולב בידו לנענע אפילו אם לא הקנהו לו עכ"פ יורגל לקיים מצות לולב כשיגדיל ודומה ממש למצות פסח דאביו מאכילו אף שלא נמנה עליו ואם דבעת שייגדל ויאכל פסח באופן זה לא קיים המצוה ואדרבא עוד יעשה איסור בזה אפ"ה מקיים אביו בזה מצות החינוך המוטל עליו וע"כ צריך לומר דמוטל על האב לחנך ולהרגיל בעיקר המצוה שיורגל לאכול פסח ואח"כ כשיגדיל יתודע לו כל פרטי התנאים שישנו בזה ויקיים הכל כדינו בכל פרטיו קס) אבל עכ"פ מצות חינוך שהוא רק להרגילו במצות קיים אף אם ל"ה בכל פרטיו וע"כ צריך לומר כן בדעת התוס' א"כ מה כל הרעש בהאי ינוקא נעביד גם כאן כן דלא יקניהו לו כלל ומה דלא הוי גבי' לכם לא איכפת לן כיון דלדידי' ליכא חיובא כלל ומצות חינוך המוטל על האב שפיר קיים בזה דעכ"פ מרגילו בזה להדר אחר מצות לולב לקיים אותה - ואח"כ כשיוגדל יתברר לו דבעי להיות לכם יקיימו בכל פרטיו והוא דומה ממש למצות חינוך דפסח לשי' התוס' הנ"ל ודא תמוה רבתי בעיני והרבה נצטערתי בזה - ושוב נחמתי וראיתי דלא קשה כלל דאין הכ"נ דבאמת סגי באופן הנ"ל לקיים מצות חינוך ור' זירא נמי לא קאמר דלא סגי בלאו"ה רק עצה טובה קמ"ל למאן דירצה לקיים מצות חינוך בבנו על צד המובחר היינו באופן שיהי' נמי לכם גבי הקטן ע"ז בא לעורר דלא יעשה כן קודם שיצא הוא בעצמו ומטעם המבואר שם אבל באמת לדין מצות חינוך לא צריך כלל לזה ומטעם שכתבתי והוא דבר חדש בביאור דברי ר' זירא הנ"ל

- ואם כנים דברינו בזה מצאתי ליישב מנהג העולם שנתקשה בזה בהגהות חכמת שלמה להגאון מהרש"ק ז"ל באו"ח סי' תרנ"ח על מה שנוהגין לתת לקטן תחלה לצאת ואח"כ מברכין הגדולים וכמדומה לי שגם בתשו' אבני צדק להגה"ק מסיגעט נתקשה בזה וכעת אינו תח"י וגם בפרמ"ג העיר איך עושין אנו דעושין שני ימים טובים של גליות דביום א' נתנו לקטן ואיך יוצאין ביו"ט ב' עיי"ש - אבל כדברינו הנ"ל א"ש דבאמת גבי מצות חינוך דקטן דהוא משום לתא דאב ולא משום חיוב דקטן לא בעינן כלל דיהי' לכם וסגי בלא הקנאה לצאת י"ח חינוך וכנ"ל ור"ז רק עצה טיבה קמ"ל לזרוזי' דאבוה דלא יקנה לקטן הלולב משים דאז יגרע ממנו המצוה - וממילא דע"ז אנו סומכים במה שאין מקפידין מליתן הלולב לקטן תחלה משום דאנו אינן מקנין כלל לקטן אחר שידעינן מזרוזי דר' זירא וא"ש מאד והוא דבר אמת ומקום הניחו לי להתגדר שוב עיינתי עוד הפעם בהגהות חכמת שלמה הנ"ל וראיתי שכ' קרוב לדברינו אבל הוא נדחק עצמו בזה מאד אבל לי עלו הדברים במרווח בעזה"י כי הם בנוים על דברי תוס' הנ"ל ודוק - ואל חשיבני מדברי המג"א שם בסק"ח שכתב אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו לא יצא הקטן כמו שכתב בס"ג והוא מדברי הרא"ש עכ"ל ור"ל דבס"ג מבואר דבגדול אינו יוצא בזה משים דל"ה לכם ועיי"ש בלבוש"ר - הרי דגם בקטן בעי לכם - י"ל דבאמת גבי קטן לא בעי לכם כיון דהכל הוא משום חינוך ועיקר החינוך הוי דיתרגל במצוה זו וכמו שכתבתי ופרטי התנאים אינו צריך להיות במצות החינוך כיון דלא מתורת חיוב אתינן עלה גבי קטן וכמו שמוכח מתוס' הנ"ל - ורק דשאני היכא דאמר לי' לקטן יהא שלך עד שתצא בו דעוד מיגרע גרע בזה היכ' דאמר לי' כן מפני דהתינוק ישאל לו למה אומר לו כן ויפרש לו הדברים דבעי' שיהי' לגבי דידי' לכם ע"כ יסבור דזה ג"כ מקרי לכם ויורגל בלכם כזה אף כשיגדיל ע"כ אסור לעשות כן משא"כ כשנותן לו סתם והקטן אינו יודע כלל מהתנאי דבעי שיהי' לכם רק אהני לי' בזה שיורגל במצות לולב ואח"כ כשיוגדל ויהדר אחרי' יתודע לו בודאי כל פרטי הדינים שישנו בזה ממילא יידע איך הוא לכם ויקיים כדינו - אבל כשיאמר לו יהא שלך עד שתצא בו ויפרש לו הדברים כנ"ל עוד מיגרע גרע משום דיוגדל בטעות זה וזה ברור ואמת בביאור הדברים בס"ד - ובזה עלה בידי לתרץ קו' הלבושי שרד שם על המחבר שכתב ואם תופס עם התינוק יוצא כיון דלא יצא מידו שפיר דמי עכ"ל המחבר - וכתב הלבו"ש שם משמע דבכה"ג לא זכה בו הקטן וק' דא"כ אין הקטן יוצא כמ"ש המג"א סק"ח עיי"ש - ולהנ"ל א"ש דשם מיגרע גרע מטעם הנ"ל אבל בסתם שפיר יוצא ידי מצות חינוך דלא בעי שיהי' לקטן לכם כיון דל"ה בר חיובא וא"ש ודו"ק

- אלא דעדיין לא הונח לי משום דלדברינו מה השמיעני המחבר דאם תופס עם התיקון יוצא כיון דלא יצא מידו למה לא השמיעני רבותא יותר דאפילו אם לא תפסו כלל ויצא מידו לגמרי ליד התינוק אפ"ה יוצא היכא דלא הקניהו וצ"ע - וידעתי דיש לומר דהמחבר קאי על מה שכתב בתחלה לא יתננו ביום ראשון לקטן היינו במתנה גמורה א"כ מיירי המחבר מהיכא שהקנהו לו וכר' זירא בש"ס וע"ז כתב דהיכ' דהוא תופס עם הקטן שפיר דמי אפילו בהקנהו לו מטעם דעדיין לא זכה בו התינוק כיון דלא יצא מידו וא"ש ולק"מ -