משנה שכיר חלק א ר

ודע שקשה לי קו' עצומה במשנה דסופ"ק דביצה דקתני ר' יהודא אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן להשחירו - ובגמרא שם אמרו גבי סנדל מסומר ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין דאי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטולטולי אסור משלחין מבעיא עכ"ל - והשתא לדברי הרמב"ם המובא לעיל בתשובת הגאון מהאדאס שליט"א דכתב המנעל מאימתי הוא מקבל טומא' מישגוב היינו אחר ההשחר' והיבוש וקודם זה לא נגמרה מלאכתו ולא הוי כלי א"כ אסיר לטלטלו כדמוכח מסוגיא דשבת ד' קמ"א ע"ב דהיכי דל"ה גמר לגבי טומאה אסור בשבת בטלטול עיי"ש - רה וכיון דלר"י מחוסר שיחור או לר"י מחוסר צחצוח עיי"ש בסוגיא א"כ ל"ה גמר לטומא' א"כ קשה קושיית אביי השתא לטלטולי אסור משלחין מבעיא וצ"ע ואין פנאי לחפש בספרים אולי עמדו בזה ודו"ק

- סימן פ"ז

והואיל דאתי לידן דין מכה בפטיש נימ' בה מילת' עוד בנידון מה שראיתי בספר התעוררת חשובה להגה"צ מו"ה שמעון סיפר מערלוי שליט"א סימן ל"ט שיצא לדון בדבר החדש במה דמבואר באו"ח סי' ר"נ דמצוה להשחיז הסכין בכל ערב שבת דאסור לחתוך בו בפעם ראשונ' בשבת משום דאז מחליקו בזה והוי גמר מלאכ' ויש בו משום מכה בפטיש עכ"ד בקצרה - והוא דבר חדש אשר לא שערום אבותינו ומעולם לא שמענו ליזהר בזה וח"ו שיכשלו אבות העולם באיסור אב מלאכה

- ונראה לי בס"ד דאין לחשוש על זה כלל חדא דמבואר בפי"ד דכלים משנה ה' הסייף מאימתי מקבל טומא' משישופנו והסכין משישחיזנה עיי"ש במפורשים דדרך הסייף לסוך בשמן אחר הלטישה ואז הוי גמר מלאכתו וכן מבואר ברמב"ם ריש פ"ח דכלים וז"ל כל כלי מתכות אין מקבלין טומא' עד שתגמור מלאכתו כולה ולא יהי' הכלי מחוסר מעשה כלל אבל גולמי כלי מתכות אין מקבלין טומאה ואלו הן גולמי כ"מ כל שעתיד לשוף אותא או לשבץ או לגרר כו' עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכ' כלל כיצד הסייף א"מ טומאה עד שישופנו והסכין עד שישחיזנו עיי"ש - הרי דהרמב"ם התנה כמה פעמים שלא יחסר בו מלאכה ופרט כל פרטי מלאכות שעושין בכל דבר ולמה לא קאמר ג"כ גבי סכין עד שיחלקנו כמו גבי סייף דקאמר עד שישופנו וגם במשנה גופא הוי לי' למיתני כן ודוחק לומר דהוי בכלל השחזה כיון דבפירוש התנה הרמב"ם שלא תשאר אחריו שום מלאכ' לא שום גירור ולא שום שיבוץ א"כ הוי לי לפרש ג"כ דצריך לחלוק' כדי שלא נטעה דבהשחזה לחוד הוי גמר מלאכה וכמו שכ' בפירוש גבי סייף א"ו מוכח דלא צריך גבי תוכן חלק' לגמר מלאכתו הא חדא

- ועוד קאמינא עפי"ד הישועות יעקב או"ח סימן ש"ב שהעלה מילתא חדתא דאף דקיי"ל דפ"ר אסור אף באינו מתכוין מ"מ בדבר שאסור משום גמר מלאכ' והוי גמר כלי צריך שיהי' מכוין בגומר' של כלי אבל אם נעשה בדרך עסק בעלמא מבלי מתכוין אין בזה איסור כלל והביא סמוכין לזה מדברי הה"מ המובא במג"א סי' שי"ח שכ' גבי צירוף דאף דאי אפשר ליתן מים לתוך המיחם שלא יצרף מ"מ מותר דכיון דאינו מתכווין לגמור הכלי בזה ודי אצלו בכלי זו כמות שהוא בלי גמר אין כאן גמר עיי"ש - (איברא דיש להעיר ע"ז מדברי הרא"ש בפר"ד דביצה סי' ט"ו שכתב גבי הא דתניא אחד מביא את האור וא' מביא את העצים וא' שופת הקדרה וא' מביא מים כו' חייבין ופריך בגמרא בשלמא כלהו עבדי מעשה אלא שופת הקדרה מאי קעביד ואמר ר"ל הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה וכתב הרא"ש דהוא משום חיסום דאיכ' מכה בפטיש עיי"ש - וקשה דהכא הי' כונתם רק לבשל ולא כיון השופת הקדרה לגמור בזה את הכלי ואיך יהי' בזה משום גמר כלי - ואולי מוקמינן לה באופן שכיון ג"כ לגמר כלי וצ"ע) קנו) וא"כ עפ"י האמור כיון שגם הכא בשעה שחותך בפעם ראשונה בשבת אינו מכוין כלל להחלקת הסכין לגומרו בזה ולו הי' די בהשחזה ראשונה לחוד א"כ לית כאן איסור כלל והנח להם לישראל ושפיר עבדי בלי שום חשש כלל וכלל ועיין במחה"ש סימן שי"ח ס"ק ל"ו - ושי"ת יצילנו ממכשול ופוקה וישמרנו מצרה וצוקה וישלח לנו במהרה המורה בצדקה אמן כי"ר, בוסערמין תרע"ד לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן פ"ח

בשו"ת דברי חיים לרבינו מצאנז ז"ל זי"ע ח"ב סוסי' ט' כתב וז"ל ומה שמסופק אם לענות אמן על ברכת הקטנים משום שאינם נקיים - הנה מותר לעננת אמן אחר ברכת הקטן דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי והקטן גופי' אינו בר חיובא לכן מותר בודאי וחייב לענות אמן אחר ברכתו עכ"ל - וראיתי בקיצור ש"ע להגאון רשג"פ ז"ל בסי' קס"ה בהגהות לחם הפנים שהשיג על מרן ז"ל וכתב דמה בכך דהקטן אינו בר חיובא מ"מ הברכה יוצא מגוף מטונף וגרע טפי מברכ' לבטל' שאסור לענות אמן אחרי' ועוד הא דעונין אמן אחר ברכת קטן הוא מטעם שמברך לפטור את עצמו מטעם חינוך וכשהוא מטונף אין כאן חינוך דפשיטא דהמחנך את הקטן צריך לחנכו במצות ולא בעבירה וכשהוא מברך בהיותו מטונף אין זאת הברכ' לפטור את עצמו עכ"ל

- ולפע"ד אחרי המחילה מכבוד תורתו אם כי רב גוברי' עכ"ז כל דבריו פה שגגה וצדקו דברי רבינו מאור הגולה בעל ד"ח ז"ל דמה שכתב דברכה כזאת דמברך כשהוא מטונף אינה יכולה לפטור את הקטן שחייב בה מטעם חינוך - דברים אלו שגגה הם וכי יש חוב על הקטן לעשות מצוה או ברכה הלא כבר כתב רש"י ז"ל בנדה דף מ"ו ע"ב וז"ל דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנתא קנז) דרבנן הוא עכ"ל א"כ עליו אין מיטל שום חוב דיהי' שייך לומר דצריך לפטור את עצמו ורק החוב הוא על האב דמחוייב לחנכו במצות והיכא דמצוהו לברך פוטר האב את עצמו בזה ידי חובת חינוך דמלמדהו בזה דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכ' וגם אם הקטן אינו נקי מ"מ שפיר עושה בזה מצוה כיון דלקטן ליכא שום אי' בזה דאינו בר מצוה ואינו עושה שום איסור בברכתו והמצוה של חינוך שפיר נתקיים כיון דמלמדהו דצריך לעשות ברכה ויורגל בכך