משנה שכיר חלק א קצט

ב"ה אור ליום ג' י"ז למטמונים פ"ק האדאס יע"א תרע"ד לפ"ק

שוכ"ט לכבוד ידידי וכו' הרב מו"ה ישכר שלמה שליט"א

אשלח לו בחזרה כ"י ועיינתי בו והנה אני מסכים לדבריו, אבל בעיקר דין האימום לא כן עמדי הנה באמת לא הבנתי מה שכתב שכעת נשתנה שצריך להוציאו ע"י מעשה אומן ולי לא נ' כן כי עיקר מעשה אומן היינו אם הדיוט מקלקלו קצת שאינו מהודר כ"כ אבל אם אין צריך רק כח בזה אמרו בגמרא אפילו אינו רפוי מותר - והנה לרבנן ע"כ מיירי שאינו מחיסר להשחירו דאל"כ לא היו מטמאין רבנן דהרי איתא בתוספתא ופסקה הרמב"ם פ"ז מכלים המנעל מאימתי מקבל טומאה משיגוב (ר"ל נתייבש) על האימום ואם עתיד לכרכר ולשרטט עד שיכרכר וישרטט וע"כ דאינו חסר כלום וא"כ ההוצא' לא מקרי גמר כלי שהרי הדיוט יכול לשומטו ולא הוי ההוצא' לדידהו שום תיקון דהוי כמו שהי' נעול בתוכ' ופתחו ומכה בפטיש צריך קצת תיקון אפילו לא הוי מלאכה במקום אחר וזה אינו מתקן בגופו של כלי כלל ואפילו לשיטת רש"י ומאירי והרמב"ם בפי המשניות ששייך מכבפ"ט אפי' על הסדן מ"מ כתב רש"י ז"ל להחליק הקורנוס הגם מן הרמב"ם בפי' המשנה לא נרא' כן מ"מ צריך שיהי' נחשב לאיזה תיקון כי דרך האומן להכות בגמר על הסדן זה גופ' נחשב לתיקון כמו שאומרין גבי קורע בחמתו שעושה נחת רוח ליצרו כמו כן האומן כעושה בגומרו איזה פעולה לסימן על גומרו של כלי זה גופא תיקון הוא - אבל כל זה לא שייך רק תיכף לגומרו אבל אם עשאו אח"כ אינו כלום וכן מורה הלשון בספר המאירי ויש מפורשים תיכף שנגמרה מלאכתו כן נרא' בדעת רש"י וסייעתי' - אבל לשי' הר"י והר"ח דצריך תיקון בגוף הכלי אין חילוק (ר"ל אין מוכרח להיות תיכף) וע"כ אם מפקיד עליו חייב ודו"ק - וכן מפורש בס' שנות אלי' מהגר"א את דברי רשב"ג לקמן בשעת מלאכ' אבל שלא בשעת מלאכ' לא ומשכחת לה שעשה ע"ש ביה"ש והכה בקורנס משחשכה ע"כ - ומדברי המאירי נראה דפסק כרשב"ג שם ודו"ק - עכ"פ מיד שיגוב על האימים נגמרה מלאכתו ואח"כ כשמוציאו אין כאן שום תיקון בגוף הפעולה שוב לא שייך מבפ"ט

- אך קושייתו שהקש' לר"א לחייב משום מכה בפטיש זה קשה מאד כיון דס"ל אם אינו רפוי אסור דהוי טירחא להוציאה ועי"כ לא נקרא כלי א"כ זה גמר ושפיר קשה לחייב משום מבפ"ט אבל לדידן דקיי"ל כרבנן שפיר פסקו שמותר לשומטו

- ואך לתרץ הגמרא אליב' דר"א נרא' לי עפי"מ שראיתי בספר משנה אחרונה על המשניות במשניות החדשים שהקשה ג"כ הלא הדיוט יכול לשומטו ומ"ט דרבי אליעזר (אמר המחבר גם אני הרגשתי בזה ועיין לעיל מה שכתבתי בזה) ותירץ דפליגי אי שומטו בתוך הזמן וז"ל דהא האומן יש לו שיעור עד כמה צריך המנעל לעמוד על האימום יום או יומים עד שיתפשט ויתרחב כל צרכו ובתוך הזמן פליגי דר"א סבר לא נגמרה מלאכתו ואין דעתו לשמטו עד זמנו וחכמים ס"ל הואיל ודעתו לשומטו הוי כנגמרה מלאכתו מיד עכ"ל - והנה באמת צריך לפרש דמיירי ע"כ לאחר שיגוב מ"מ הדרך להניחו שם ואז פליגי אבל קודם שנתייבש לא נגמר וטהור גם לרבנן - א"כ י"ל לר"א ברפוי מותר שאז אין עושה שום פעולה וא"כ גם לר"א נגמר ממילא בלי שום פעולה - ויש לפרש דפלוגתא כיון דכבר נתייבש ורק דצריך להניחו שם שיעמוד מתוח ולא יחזור ולהתקמט ולאחר שנתייבש לא ניכר הפעולה ולא ניכר הגמר ע"כ לרבנן כבר נקרא נגמר הכלי אבל ר"א ס"ל כיון דדרך להניחו שם לא נגמר עדיין אבל הגמר לא נעשה ע"י ההוצאה וע"כ לא שייך מכה בפטיש גם לר"א שאין ההוצאה עושה שום תיקון בכלי דהרי הדיוט יכול להוציאו ומלאכת האומן נגמר בעת שמניחו בתוך האימום שוב לא שייך מבפ"ט אפילו לדעת רש"י כן נרא' לי ודו"ק

- והנני ידידו הד"ש באהב' השי"ת ירים קרנו ומזלו ללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת. אהרן ישעי' פיש

עכ"ל תשובת ידידי הרב הגאון הצדיק הנ"ל - ואענה דברי עליהם מה שכתב שלא הבין מה שכתבתי שכעת נשתנה הענין ושצריך מעשה אומן בהוצא' מפני שלדעתו הקדושה בהבנת מעשה אומן היכא דההדיוט מקלקלו ולא מה שצריך כח - לא אדע מה שאין להבין בזה הלא כתבתי שדרשתי וחקרתי אצל האומנים ואמרו לי שאדם הדיוטי אינו יודע להשמיט האימום מבלי שיקלקל קלקול כזה אשר לא יצלח למלאכ' כלל - וגם תלמוד הלומד חצי שנה עוד אינו בקי בהוצא' זו כי נחוץ אומנית יתירה, א"כ ע"כ דנשתנה מעשה זו ממה שהי' בזמן התלמוד וגם כבר הבאתי משם התוספת' שדרכן של הנשים הי' ליטול לאימום ולהחזיר לשמירת המנעל ועכשיו אין נוהגין כן וא"כ ע"כ דנשתנה הענין והבן

- ומה שהאריך בענין הגמר של המנעל אליב' דרבנן ור"א ותוכ"ד דגם אליבא דר"א אין גומרה של המנעל ע"י ההשמטה אחרי המחיל' כבר מפורש בר"ש וברא"ב וברע"ב דבהשמטה פליגי אי זה הוא הגמר דלרבנן כיון דלא צריך למעשה אומן אין בהשמטה משום גמר ולר"א שפיר הוי בהשמטה משום גמר דבשמיטת האימום נגמר המנעל ובזה קאי פלוגתם וכן כתב רש"י שבת קמ"א וז"ל אליבא דר"א דאמר מנעל שע"ג אימום לאו גמר כלי הוא כ"ז שמחוסר הוצא' וא"כ קושייתי במקומה עומדת ובטעמא דר"א כבר כתבת' למעלה דהוא סובר דאף מעשה הדיוט גומר ודלא כרע"ק ורבנן כר"ע - ומה שכתב דאין בהשמטת האימום משום גמר מלאכ' כיון דלא נעשה שום תיקון על ידה - כבר כתבתי בתשובתי דלא יגרע הסרת האימום ממנעל מהסרת הצמר שנתלה ע"ג הבגד לרמב"ם דיש בה משום מבפ"ט ואדרב' עוד עדיפא מינה וכאשר כתבתי לעיל וע"כ מכל הלין טעמא אני על משמרתי אעמודה דיש בהסרת האימום משום מבפ"ט - ומה גם כעת דצריך למעשה האומן וכמו שכתבתי לכ"ע גם לרבנן אסור לשומטה בשבת ואח"כ מצאתי מקור נאמן לדברי בהג"א דפ"ק דביצה ובתשובות אמרי אש או"ח סימן מ"ד וזה ברור וגם כתבתי דמוכח מדברי הרא"ם שבהג"מ דאלמלי נתחבר המגופה טרם גמר החביות אף שאין שם שום מעשה זולת מה שהסירה ממנה הי' בהסרה משום מבפ"ט וה"ה גבי מנעל ודו"ק -