משנה שכיר חלק א קצח

שבת ול"ה הגמר עד שפת השמט' שבזה גומר הכלי וא"כ קמה גם נצבה קושייתי הנ"ל

- ואחר שבררנו בעזה"י שיש בהשמטת האימום מהמנעל משום מכה בפטיש וקבענו הלכה זו במסמורות חזקות הדרא תמיהתי לדוכתא על הנושאי כלי דהש"ע שלא העירו לאמור דפסקא זו של הש"ע דפסק דמותר לשמוט מנעל חדש מעל הדפוס דזה דוקא במנעל דדברו בו ר"א ורבנן שם דמיירי שלא הוצרך אומן לזה שגם ההדיוט הי' יכול לשומט' ע"כ סברי רבנן דאין בהשמטה זו משום גמר מלאכ' דכבר נגמרא מקדם וכדברי הכ"מ בפ' כ"ד מכלים ודבריו נובעים מהתוספתא המורא בר"ש בפכ"ו משנה ד' וז"ל התוספת' וחכמים מטמאים מפני שהאשה נועלת בו ומחזירתא לאימום עיי"ש - הרי שגם אשה הדיוטית יכולה ליטול ולחזור וליתן באימום ולא צריך למעשה אומן ע"כ נחשב לנגמר עוד קודם ההשמט' - ואולי ר"א דסובר דלא חשוב לנגמר עד אחר ההשמט' הוא משום דבאמת הא דאמרינן היכ' דלא חסר מעשה אומן חשוב גמר הוא דעת רע"ק בפרק י"ד דכלים דאמר המחוסר חטיפה טמא והמחוסר לעושה טהור ועיין שם בפיה"מ לרמב"ם ובמל"מ רי"פ ח' דכלים דהחילוק הוא בין חסר מעשה אומן לחסר מעשה הדיוט ואולי ר"א פליג עליו וסובר דאף בחסר מעשה הדיוט ל"ה גמר - עכ"פ טעמא דרבנן דחשבו לנגמר הוא משום דלא צריך מעשה אומן - וא"כ השתא דנשתנה הענין דשפיר צריך לזה מעשה אומן - ועתה בשעת העתקה דרשתי וחקרתי עוד הפעם אצל רצען מופלג ואמר שלאדם בלתי מומחא במלאכ' זו א"א בשום אופן לשומטה - וגם אפילו תלמוד הלומד אפילו חצי שנה עוד אינו יכול לשמוט האימום ממנעל וגם אמר שאם הי' שומטה אדם פרטי שאינו בקי באומנית זו הי' מקלקל המנעל לגמרי ויש לזה כלי מיוחדת להוצאת האימום - א"כ באופן זה ודאי גם החכמים מודים דאסור ויש בו משום מבפ"ט

- אלא דאכתי עמדה לנגדי קושיית מחותני האברך החו"ב מו"ה נתן שטראססער שליט"א בן מחו' הגאון אבד"ק טאקייא יצ"ו שחותנו הגאון אב"ד דק"ק קערעסטור הביא שהקשה עלי מסימן ש"ב דמבואר דאף במעשה הדיוט איכא משום מכה בפטיש וא"כ אכתי מ"ט דרבנן דמתירין לשמוט הדפוס אף דלא צריך למעשה אומן מ"מ יאסור משום מבפ"ט כיון דיש בהסרת האימום משום מבפ"ט - י"ל דא"ש דנהי דבמבפ"ט לא צריך דוקא מעשה אומן אבל עכ"פ דרך אומנים צריך להיות דיהי' דרכן של האומנין לגמור הדבר באופן זה כמבואר בש"ס וברמב"ם ואז אף ההדיוט העושה גמר הזה חייב אבל אם אינו דרך אומנין כלל וגם ל"ה מעשה בעצם פשיטא דליכ' בי' משום מכה בפטיש - ועפי"ז י"ל דאולי בימיהם לא הי' דרך האומן כלל להסיר הדפוס מהמנעל רק נמכר כמו שהוא עם המנעל ויש לדייק כן מהתוספת' שהבאתי דחכמים מטמאים מפני שהאשה נועלת בו ומחזירתו לאימום מה ענין האימום אצל האשה ועכצ"ל דהרוב עשו כן דאל"כ בטלה דעתה אצל כל אדם וא"כ מאין הי' בא האימום לאשה וע"כ כמו שכתבתי דכן הי' הדרך אז בזמן הש"ס דהאומן לא הי' מסיר האימום מן הסנדל רק הי' מוכרו כן עם הסנדל והלוקח הי' שומטו אח"כ ואפשר דהי' מנהגם כן כדי לשמור צורת הסנדל וע"כ צריך לומר דהי' להם מנהג אחר ממנהגינו דהגע בעצמך בזה"ז איזה אשה עושית כן וכיון דאז לא הי' שייך שמיטת האימום להאומן א"כ ל"ה דרך האומנין כלל בזה ע"כ התירו רבנן וא"ש ולק"מ - והשתא דאתית להכא לא צריך כלל למה שכתבתי לעיל לאסור שמיטת האימום ממנעל משום דצריך למעשה אומן רק כיון דעתה הוא שייך לאומן ודרך האומנין כעת להסיר האימום בגמר מלאכתם א"כ ממילא אסור אף להדיוט כמו המנער את צמר הנתלה בבגד שהבאתי לעיל וזה פשיטה דפשיטא לי דלא גרע הסרת האימום מצמר הנתלה בבגד ועוד עדיפא ממנה בק"ו וכמו שכתבתי לעיל וא"כ ברור דאיכ' בזה משום מכה בפטיש וכמו שכתבתי - ומה גם שכבר הבאתי שדרשתי וחקרתי אצל בקיאים במלאכ' זו שאדם פרטי והדיוטי אינו יכול להשמיט האימום מהמנעל רק צריך לזה מלאכת האומן א"כ עפי"ד הכ"מ שהבאתי באופן זה מודו רבנן שאסור לטלטל והוא מוקצה וא"כ גם משום זה אסור לשמוט בשבת לכ"ע וא"כ עפ"י האמור קם דינ' מה שכתבתי בסימן דלעיל דאסור להשמיט האימום בשבת מטעם הנ"ל - וגם חוששני בו משום מכה בפטיש וזה דבר חדש שלא קדמני אדם בביאור דין זה ומקום הניחו לי להתגדר ודו"ק - ושי"ת יאיר עיני בתורתו - ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

אירו עיני ושישו מעי במה שמצאתי חיזוק לפסק הלכ' הנ"ל בהג"א בינה ב"פק שכתב דאין פורקין האימום מעל המנעל ביו"ט ובחוה"מ מותר והיא פלא דהלא הלכ' פסוקה דגם בשבת מותר וכש"כ ביו"ט - ומצאתי באמרי אש שנשאל בזה והאריך בביאור דברי הג"א ומסקנתו דהג"א מדבר בצריך אומן להסירו ומאי דקיי"ל בשבת דמותר מיירי באופן דאין צריך לאומן עיי"ש - הרי מפורש יוצא מפי הג"א דלא בכל מיחתא יש להתיר והיכ' דצריך למעשה האומן באמת אסור וכיון דכבר כתבתי דעתה צריך למעשה האומן לזה יפה דנתי ויפה הוריתי דאסור לשמוט המנעל מהדפוס בשבת וכל כי האי מילתא לימרי בשמי בבי מדרשא - וב"ה שזכיתי לכוון לדעת גדולים ועיין ג"כ בדברי הג"א הנ"ל בשואל ומשיב מה"ד ואו' ודו"ק

- סימן פ"ו

והואיל שעריבים לי דברי ידידי הרב הגאון בוצינא קדישא וחו"פ שר בית הזהר פי שנים ברוחו בנגלה ובנסתר כקש"ת מו"ה אהרן ישעי' פ"ש שליט"א אבד"קק האדעס יצ"ו אשר כעת יופיע הודו ותפארתו בק"ק סאלקא המקום יהי' בעזרו ועדי עד יציץ נזרו

אתן מקום בספרי הדל לעטר דברי בפירותיו פרי קדש הילולים ואציגה את יקר תשובתו על דברי תשובה הנ"ל שמסרתי לו לשום עין בקרת על דברי ולחות לי דעתו דעת תורה בזה וזה לשונו