משנה שכיר חלק א קצז

ליתא בהסרתו משום מבפ"ט משום דל"ה תיכף לגומרה של חביות משא"כ בבית צואר שהוא אחת עם הבגד שפיר חשוב גמר בזה - ולפי"ז עיקר טעמו של חביות דמותר הוא משום דמעשה ההסרה של המגופא לא נעשה תיכף לגמר החביות ועפי"ז קשה דעיקר חסר מן הספר דהגמרא לא קאמר אלא שזה חיבור וזה אינו חיבור - אלא משום דהרא"ם מפורש דזה חיבור קאי על מגופת חביות וזה אינו חיבור קאי על בית הצוואר (וזה היפך מרש"י ותוס' שם ובאמת יש ראי' לפירוש רש"י ותוס' מפ"ג דכלים מ"ו דאיתא שם מגופת חביות אינו חיבור עיי"ש מזה יותר משמע דזה אינו חיבור דקאמר בגמרא דשבת שם קאי על מגופת חביות דתנן בפירוש כן במשנה הנ"ל) הוצרך לדחוק עצמו ולומר דהכונה דזה חיבור ר"ל שנתחברה אח"כ אחר שכבר נגמר החביות וזה אינה חיבור היינו בית צוואר תמיד הית' שם ובא עתה הגמר ונעשה תיכף בלי איחור ואם כי הלשון דחוק מ"מ דחיק אנפשי' דאל"כ מה תפרש - והשתא אי נימ' כדברי הגאון מו"ה משה הנ"ל דהיכא דאינו מוסיף אגוף הכלי מידי ורק מסיר ממנו דבר הדבוק בו אין בו משום מבפ"ט - א"כ טפי הי' לי' להרא"ם ז"ל לפרש בפשיטות לשי' בפירוש הש"ס דזה חיבור קאי על מגופת חביות ולומר זה חיבור ר"ל דהמגופה אינו מגוף החביות ורק נתחברה לו ועכשיו כשמסיר ממנה המגופה אינו משמש רק מעשה הסרה גרידא ואינו מוסיף תיקון בגוף החביות ע"כ ליכא משום מבפ"ט - משא"כ זה אינו חיבור ר"ל בית צוואר אינה חיבור רק חתיכ' אחת ועושה מעשה בגוף הפעולה ופירוש זה הי' פשוט בלי שום דוחק - ומדלא פירש כן משמע דאין נפ"מ אם הגמר נעשה בגוף הפעולה או חוצה לה ועיקר תלוי שיהי' נעשה בגמר מלאכ' וע"כ פירש שזה חיבור ר"ל שנתחברה אחר שכבר נגמר החביות ואילו נתחברה בחביות טרם שנגמר' הוי שפיר בהסרתה משום מבפ"ט וא"כ ה"ה הכא בהאימום שנתחברה למנעל טרם גמר המנעל שפיר איכ' בהסרתה משום מכה בפטיש ודמי ממש הסרת המגופה להסרת האימום ממנעל וזה ראי' טוב' לדברי ודו"ק

- עוד ראיתי להרב הדיין דק"ק ע"ח דהקש' עלי דאיך יחייב על השמטת הדפוס משום מכה בפטיש אחרי דמנעל זה צריך עוד להחלקה א"כ עדיין לא נגמרה מלאכתו ומדוע יתחייב בשמטותו על מכה בפטיש עכ"ד - הנה מכותלי מכתבו ניכר שלא ראה או ידע ונעלם ממנו דברי המאירי בדף ע"ה שכתב וז"ל שכל שהוא גמר מלאכ' אין הגמר נעשה בפעם אחת לבד שאף הכאה הוא מכה וחוזר ומכה וכן כתבו גדולי המפורשים עכ"ל - הרי דאף אם הגמר נמשך חייב מתחלת הגמר וא"כ הכ"נ אחר שכבר השלים המנעל ומסיר האימום ממנו אז מתחיל הגמר ונמשך עד גמר החלקה כן נרא' ברור בס"ד - והלום ראיתי בפרמ"ג סימן ש"ב במש"ז סק"ב שכ' וז"ל ודע בלוקט יבלת אף אחד והרבה נשארו עדיין מ"מ אפשר דחייב דהוי גמר מלאכ' ושגם זה צריך ללקוט לא מצאתי זה מבואר עכ"ל - כפי הנרא' לא ראה דברי המאירי הנ"ל שכ' בהדיא דחייב תיכף משעה שהתחיל בגמר שכתב גבי הצר צורה דלאו דוקא בהשלמת הצורה הוא מחייב אלא אף בתחלתה מפני שאין הגמר נעשה בפעם אחת עכ"ל - וא"כ פשיטא דחייב תיכף משעה שליקט אף יבלת אחת אם שנשארו עוד הרב' וא"כ ה"ה הכא גבי השמטת האימים כיון דמנעל גופא כבר נשלם א"כ כל מה שעוסק בה עוד הוי רק גמר ופשוט הוא ודו"ק

- ועתה אפנה לענין מה שכ' הרב הדיין על הקו' על רש"י למה לא פירש בטעמ' דר"א דאוסר שהוא משום מבפ"ט וכמו שכתבתי לעיל - וכתב הנ"ל דמש"ס מוכח דמשום איסור טלטול נגעו בה דקשקיל וטרי הש"ס בטלטול לצורך גופו או מקומה א"כ לא על רש"י תלינתי רק על הש"ס גופא עכ"ד - ואיני יודע מה הוא סח הלא שם קאי הש"ס אליב' דרבנן דמטמאו וקסברי דכבר נגמרה וח"כ ודאי דלדידהו ל"ש לישא וליתן רק משום אי' מוקצה ואני לא הקשיתי רק אליבא דר"א דסובר דעד שלא השמיטו ממנו האימום לא נגמרה מלאכת' ובהשמט' נעשה גמר המלאכ' ח"כ לא הוי לי' לרש"י ז"ל לומר דטעם דאין שומטין הוא משום טלטול כמו שכ' בד"ה ר' אליעזר מטהר ונשנו הדברים להלן בד"ה ה"ג עיי"ש וה"ל לפרש אליבא דידי' שהוא אי' דאו' משום מכה בפטיש ודו"ק

- והנה ראיתי שם בדברי הג' מהר"מ נ"י ובדברי הרב הדיין שגם בזה שניהן לדבר א' נתכוונו והוא דאף לר"א דמטהר משום דעוד לא נגמרה מלאכת' מ"מ זה דוקא לגבי טומא' משא"כ לענין שבת גם לר"א כבר נגמרה מלאכתי והגאון מהר"מ שליט"א הוסיף דאין ללמוד שבת מטומא' עכ"ד

- וכמה דבריהם זרים בעיני ולא אוכל להולמם מי גילה להם רז זה להפריד כ"כ בין הדביקים אין אלו אלא דברי נביאות אמת שמצינו חילוק כזה בש"ס בכמה דוכתא עיין שבת ד' קכ"ג גבי מחט דלענין טומאה לאו מנא ולענין שבת מנא וכן בדף נ"ב ע"ב - אך כ"ז היכא דמיירי בשבת לענין טלטול אז אמרי' לחלק בין שבת לטומא' וכמו דאמרו שם בד' קכ"ג אמר אביי טומא' אשבת קרמית טומא' כלי מעשה בענין לענין שבת מידי דחזי בעינן וכמו שפרש"י בד' נ"ב דלענין טומא' כלי מעשה כתיב שגמר כל מעשיהו והיכא דלא גמר אינו כלי וטהור אבל לענין שבת כיון דחזי לתשמיש כבר הוי כלי לענין טלטול - וכ"ז היכא דדנין בשבת לענין שימוש וטלטול אבל היכא דדנין גם גבי שבת לענין כלי מעשה אם גמר מעשיהו או לא אם כבר נגמרה מלאכת' או לא בזה מאן מפיס לחלק בין גמר שהוא גבי טומא' לגמר לענין שבת דכי כתב' התורה דלענין טומאה צריך גמר אחר מלענין שבת בתמי' הלא סתמא כתיב בתורה וכל כלי מעשה דמשמע דל"ה כלי עד שגמר מעשיהו וכפירש"י לעיל וא"כ כיון דלא נחשב לכלי גבי טומא' כ"כ לא נחשב לכלי גבי מלאכת שבת והדבר פשוט אצלי עד שאיננו צריך לראי' קנה) אך לרווחא דמילתא אביא ראי' משבת קי"ב גבי סנדל שנפסק אחת מאזניו החכמים מטמאים ור"י אומר נפסקה הפנימית טמא החיצונ' טהור ואמר רבב"ח אר"י כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לשבת וכן לחליצה אליבא דמסקנא עיי"ש - הרי דמה דחשוב כלי לגבי טומאה חשוב כלי לגבי שבת ולכל מילי ואם לגבי טומא' לא חשוב כלי לא חשוב כלי גם לגבי שבת ולא לדבר אחר - וא"כ ודאי גם הכא גבי אימום במנעל דלר"א לא חשוב כלי גבי טומאה לא חשוב כלי גם גבי