משנה שכיר חלק א קצו

הסדן בשעת מלאכה עכ"ל - הרי בעליל דהוא פירש במכה בפטיש דהרבותא בזה במה שהא אפי' בגמר מלאכ' חוץ מהמנהג שנהגו להכות באמצע המלאכה ואולי כיון על קושיית הר"ח הנ"ל עכ"פ הקושיא על רש"י מתורצת שפיר וזה אמת - שוב מצאתי בהגהות רש"ש שכבר קדמני בישוב זה על רש"י אבל לא העיר על דברי הרמב"ם הנ"ל ואילו ראה הי' שמח שכבר קדמו הרמב"ם בחילוק הנ"ל ודו"ק

- ונחזור לראשונות לדעתי הדבר מוסכם מכל הפוסקים דבכל אופן שנעשה הגמר חייב משום מכה בפטיש קנד) והלום ראיתי בדברי הגאון ר' משה גינז נ"י שהקשה קושיא לעצמו על מה שהעלה דבמקום שאינו עושה מעשה תיקון בגוף הכלי ל"ה גמר מלאכה מהא דסי' ש"ב סעי' ב' דהלוקט יבלת שע"ג בגדים חייב משום מכה בפטיש הרי דגם שם לא הוסיף תיקון בגוף הבגד ולא שימש רק מעשה הסרה בעלמא ואפ"ה חשוב גמר מלאכ' - וניחא לי' דשם מיירי בתפירות שנכנסו תוך הבגד ונולד שינוי בגוף הבגד בהסירם מתוכה משא"כ כאן בהסרת האימום עכ"ד - ולדעתי עדיין יוקשה עליו מדברי הרמב"ם בפ"י מה' שבת הי"ח דאחר שהביא הרמב"ם הך דינא דיבלת הנ"ל כ' עוד וז"ל המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הצמר הלבן הנתלה בה כדרך האומנים עושין חייב חטאת ואם אינו מקפיד מותר עכ"ל - הרי דהרמב"ם השוה שני דינים הללו ועל שניהן הוא עובר משום מכה בפטיש עיי"ש בכ"מ ובב"י סימן ש"ב וא"כ קמה וגם נצבה קושייתו מהכא דהרי הכא לא שימש רק מעשה הסרה בעלמא דהכא מיירי מצמר שנתלה עליו מלמעלה ולא נכנס בגוף הבגד ומעשיו מוכיחין עלה דיוכל להסיר בנעירה גרידא משא"כ למעלה דמיירי שנכנסין בגוף הבגד צריך לקיטה - ועיין פרמ"ג סי' ש"ב במש"ז סק"א שכתב דמה"ט ביבלת אף באם אינו מקפיד אסור לכתחלה ובמנער באינו מקפיד מותר לכתחלה כאשר כ' הרמב"ם ואם אינו מקפיד מותר משמע אף לכתחלה והיינו טעמא דשם הוא עושה מעשה בידיים אבל הכא אינו מעשה כ"כ ע"כ מותר אף לכתחלה עיי"ש

- ועיין בתשובת שמן רקח ח"ג סימן ז' דנתקשה בדברי הרמב"ם אלו כיון דלתרווייהו חד טעמא אית להו למה ברישא החמיר ובסיפ' התיר אף לכתחלה והניח בצ"ע - ונעלם ממנו דברי הפרמ"ג הנ"ל שנתן טעם לשבח בזה - עכ"פ לדין המנער טלית שחייב לרמב"ם משום במפ"ט ליש תירוצו דנולד שינוי בגוף הבגד דהא שם לא חסר הבגד כלום והוא שלם בכל ואינו חסר רק מה שמדובק בו הצמר והוא בהסירו את הצמר גומר בה את המלאכ' וע"כ הוא חייב וא"כ ממיל' נשמע מדברי הרמב"ם אלו שגם באופן הזה חייב משום מכה בפטיש א"כ צדקו דבריי שדנתי לאסור הסרת האימום מהמנעל בשבת משים מכה בפטיש משום דהסרת האימום ממנעל דמי ממש להסרה דצמר מעל הבגד ודו"ק

- ואין לדחוק ולומר דגם מהא דמנער לק"מ על הגאון מוהר"מ הנ"ל דגם שם מוסיף שינוי בגוף הבגד בהסרה זו דמייפהו בזה וכמו שכתב הרמב"ם ולנאותה - י"ל דזה אינו מספיק לסתור דבריי כיון דע"י דמוסיף איזה הוד ויופי אתה מחשבו לשינוי בגוף הפעולה אם דבמלאכה עצמה לא ניתוסף שום השלמה א"כ אמאי לא נחשוב גם להסרת האימום לשינוי בגוף המנעל כיון דע"י ההסרה תוכל לשמש בו ורואה אני שהדברים ק"ו מה שם במנער טלית שהוא בעצמו ראוי לשמש בו דכבר נגמרה מלאכתו וכמו שאמר הרמב"ם ואם לא יקפיד מותר הרי דאינו מעכב מעשה השימוש ואעפי"כ אם יש לו הקפדה עליו אסיר כש"כ היכא דבאמת מעכב השימוש דלא יוכל להשתמש בו כ"ז שהאימים בתוכ' ואין לך הקפדה גדולה מזו כש"כ דיהי' שייך בהסרתו משום מכה בפטיש - אלא ודאי נרא' ברור דאינו תלוי כלל אם עושה מעשה הגמר בגוף הדבר ורק במה שנהגו האומנים לעשות בגמר מלאכ' לסימן ואות שנגמרה המלאכה לא שנא אם הוא בגוף המלאכ' או חוצה לה וזה שדייק הרמב"ם וכ' בהך דינא דהמנער כדרך האומנים עושין ולא כתב כן בדין דלוקט יבלת משום דשם עביד מעשה בפועל א"כ שפיר הוא חייב משא"כ כאן דבאמת לית בי' שום צורך לבגד עצמו כי כבר נגמר בכל עניניו ואינו חסר רק מה שדבק בו צמר וזה בעצמו ל"ה שום דמיון למלאכ' ע"כ הוצרך להתנות שיהי' מדרך האומנים לגמור כן אז שפיר יש לחייבו משום מבפ"ט אף דל"ה מלאכ' כלל וכמו שאמרו בירושלמי פרק כלל גדול דרבי יוחנן ור"ל ישבו בהאי פרקא שלש שנים וחצי ואפקון מני' ארבעים חסר אחת ותולדות על כל חדא וחדא מה דמצאו לו סמך להסמיכו לאב סמכו ומה דלא מצאו לו סמך לאב סמכו אותו למכה בפטיש עיי"ש בפני משה שכ' דאותה קראו אב ללמוד על כל גמר מלאכ' אף אם ל"ה בעצם מלאכ' עיי"ש - הרי דשם מכה בפטיש הוא שם כולל לכל גמר מלאכ' שנהגו האומנים וא"כ אין נפ"מ באיזה אופן שנהגו אף בדרך של"ה מלאכה ותיקון כלל נכלל בשם מכה בפטיש כי זה מטבע שם אב הנ"ל וכדברי הירושלמי הנ"ל לכלול בה כל ענין הגמר אף בלי מלאכ' ותיקון כלל א"כ ודאי דאף בכל אופן שיהי' הגמר אם דרך האומנים בכך יש בה משום מכה בפטיש וזה אמת וברור לאמיתה של תורה

- וארבה עלי עדים בס"ד דאף במעשה הסרה גרידא איכ' משום מבפ"ט מדברי הספר היראים שפירש בהא דאיתא בשבת ד' מ"ח אמר רב יודא א"ר הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת ואמרינן מה בין זה למגופת חביות דהמסיר מגופת חביות בשבת מותר ומשני שזה חיבור וזה אינה חיבור - ופירש הרא"ם המגופה נתחברה בחביות לאחר שנגמרה ונעשית הלכך אין בהרתה גמר מלאכת החביות שהרי קודם חיבורה נגמרה וזה פתיחת הצאוור אינו חיבור פירוש חתיכת בגד שמסיר לא נתחברה בו אלא מעיקרא היתה שם הלכך חייב משום מכה בפטיש עכ"ל הרב ר' אליעזר ממיץ ז"ל מובא בהגהות מרדכי בפרק במה טומנין

- הנה דברי הרא"ם מובנים היטב ואין צריך לביאור וחילוקו הוא ברור דכבר ידוע דליכא משום מכה בפטיש אלא בעושה תיכף אחר שנגמרה המלאכ' וכמו שהבאתי לעיל בשם המאירי משא"כ בשעושה אח"כ ליכ' מבפ"ט - וע"כ קאמר מגופת חביות שנתחברה אחר שכבר נגמר החביות א"כ שפיר