משנה שכיר חלק א קצה

ואינו חסר רק מה שנדבק באימום א"כ המעשה רק באימום שהוא דבר חיצוני למנעל היינו מעשה ההסרה ע"כ אין בזה משום מכה בפטיש עכ"ד בקצרה

- ואני תמה עליהם איך לא שתו לבם על דברי מאור עינינו רש"י ז"ל במה דפירש במתני' ד' ע"ג בד"ה מכה בפטיש הוא גמר כל מלאכ' שכן אומן מכה בפטיש על הסדן עיי"ש וכן פירש הרמב"ם בפיה"מ וכן פירש הרע"ב במתני' שם - הרי שלשה רועים עדים נאמנים דאיסור מבפ"ט אינו מוכרח להיות נעשה בגוף הפעולה כי הגע בעצמך לפירוש השלשה רועים הנ"ל שפירשו דהגמר הוא במה שמכה על הסדן אחר שכבר גמר גוף הפעולה וכבר השלים רדידת הטס ואינו רוצה להרים יד עלי' עוד ומכה באחרונ' על הסדן והפטיש לא פגע ולא נגע כלל בהטס ואפ"ה חשוב הכאה אחרונה הלז גמר מלאכ' ועל כרחך דעיקר תלוי איך הוא דרך האומנים לגמור פעולה הלזו לא שנא אם הגמר נעשה בגוף הפעול' או חוץ ממנה אם כן הוא דרכן של האומנים לגמור במעשה זו את פעולתן חשוב גמר מלאכה ויש בה משום מכה בפטיש כן נראה ברור בעזה"י

- ונראה דעל זה רמזו רבה ור' זירא בדבריהם בשבת דף ע"ה דאמרו כל מידי דאית בי' גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש הם סתמו דבריהם ואמרו כל מידי לרבות כל אופני ההגמרה שינהגו האומנים בין אם נעשה בגוף הדבר או חוץ ממנה בכל אופן חייב משום מבפ"ט - ובזה מצאתי ישוב לדקדוק שדקדק בספר ברית משה שנדפס מחדש על הסמ"ג במצות ל"ת סי' ס"ה שכ' בזה"ל על כל גמר מלאכה חייב משום מבפ"ט עכ"ל הסמ"ג - ודקדק הנ"ל למה שינה רבינו מלשון הש"ס דאמרו כל מידי דאית בי' והוא כתב סתם על כל גמר מלאכ' עיי"ש מה שכתב עפי"ד - ולדבריי מדויקין מאד דבריו דבכונה שינה לשונו דלא תטעה לומר דהגמר תלוי בגוף הפעולה כמו דמשמע לכאורה מלשון הש"ס דאמר כל מידי דאית "בי'" ותיבת בי' תסוב על הכלי ולא על המלאכ' ועפי"ז תהי' מוכרח הגמר להיות דבוק בכלי, וע"כ כתב סתם על כל גמר מלאכ' היינו לשלול זה וכלל הכל היינו שבכל אופן שיהי' הגמר חייב משום מבפ"ט - או נראה פשוט בביאור דברי הסמ"ג הנ"ל דמלשון הש"ס נראה לכאור' דלאו כל הגמר הוי גמר לענין מבפ"ט והטיל תנאי בדבר והיינו דקאמר כל מידי דאית "בי'" משמע דאם ל"ה "בי''' אף דבאמת גמר בזה הכלי לא הוי בכלל מכבפ"ט ועפי"ז הי' מוכרח לומר דצריך שיהי' בהגמר איזה תוספות תיקון או הידור בגוף הפעולה והיינו דקאמר דאית "בי''' וחשוב גמר משא"כ היכא דלא ניתוסף בו בכלי מידי לא חשוב גמר וע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ מה תחלק בין גמר לגמר ומזה הי' משמע כדברי הגאון מוהר"מ גינז והרב הדיין הנ"ל דצריך שיהי' איזה תיקון ותוספות בגוף הפעולה - וע"כ לשלול זאת שינה הסמ"ג מלשון הש"ס ולא כתב תיבות "דאית בי'" היינו לומר דאין תנאי בדבר ולא תחלק בין גמר לגמר ולעולם חייב על כל גמר מלאכה באיזה אופן שיהי' כן נראה ברור בכונתו וא"כ עפי"ז יש ראי' לדבריי בס"ד

- ולפי דרכנו למדנו דגם הר"ן שחולק על רש"י בביאור ענין מכה בפטיש עיין ר"ן במשנה דארבעים אבות מלאכות דפירש דמיירי מההכאה שמכה על הכלי בעצמו בגמר מלאכ' וכן החזיק בפשט זה הה"מ בפ"י מה' שבת - י"ל דלא השיג על רש"י רק בביאור ענין מכה בפטיש הנאמר במתני' כי לדעתו קשה על פירושו של רש"י מפרק הבונה דמוסיף רשב"ג אף המכה בקורנס על הסדן א"כ משמע דמכה בפטיש הנאמר ברישא לא מיירי מההכאה שהוא על הסדן - אבל בזה דמשמע מרש"י דהגמר אינו מוכרח להיות נעשה דוקא בגוף הפעולה בזה גם הר"ן יודה דבאופן שנהגו האומנים לעשות גמר אף חוץ מגוף הפעולה ג"כ יש בה משום מבפ"ט - וראי' לזה דהלא גם הסמ"ג מפורש ענין מכה בפטיש כפי' הר"ן עיי"ש מה שהביא בשם ר"י והוא ר"י המובא בתוס' דף ק"ב עיי"ש - ואפ"ה סובר דבכל ענין שיהי' הגמר יש בה משום מבפ"ט וכמו שכתבתי בכונתו - ועוד מצאתי און לדבריי דבגוף הדין אין נפ"מ בין פרש"י לפר"ח המובא בר"ן הנ"ל מדברי היראים בעמוד זמנים סי' ק"ב שכ' לפי שהאומן מכה בפטיש על הסדין או על הכלי בשעת גמר מלאכה עכ"ל - הרי דהוא הרכיב שני פשטים הנ"ל ואי נימא דלפר"ח מוכרח שיהי' הגמר בגוף הפעולה ולרש"י אף בחוץ הוי גמר א"כ איך כלל אותם יחד הלא הם רחוקים זמין ונפ"מ גדולה ביניהם לדינ' וע"כ דליכ' פלוגת' כלל ביניהם ורק משמעות לישנא איכ' בינייהו וזה ראי' גדולה לדעתי בס"ד - וכן כתב המאירי בשבת במשנה הנ"ל וז"ל המכה בפטיש ובכללו כל גמר מלאכ' שהוא זו דרך האומנים כשגומרים מלאכתם מעיינים בה אם נשאר בה דבר מועט להשלים תיקונו ומתקן בקורנוס שבידו לעגלה או להרחיבה וכל שהוא גמר מלאכ' באיזה ענין נתחייב מתולדות מכה בפטיש ויש מפורשים שכן דרך האומן להכות על הסדין בקרנס תיכף שנגמרה מלאכתו עכ"ל - הרי שתחלה כתב פירוש הר"ן ומשמעו שעושה איזה תיקון בגמר זו ואח"כ כתב פירוש רש"י ורמב"ם דמיירי דאינו עושה שום תיקון בדבר מלאכתו ואפ"ה הוי בכלל מבפ"ט - ע"כ נרא' לי ברור דבאופן אם נהגו האומנים באיזה מעשה לגמור איזה פעולה ר"ל דזה המעשה הוא סימן ואות דהפעולה נגמרת אף אם הוא חוץ לכלי יש בה משום איסור מכה בפטיש ונראה לי דזה הי' נמי כונת המאירי שכתב וכל שהוא גמר מלאכה באיזה ענין נתחייב מתולדות מכה בפטיש כיון על דברינו הנ"ל דאין חילוק היכי נעשה הגמר אם בהכלי עצמו או חוץ ממנה וזה ברור בעיני בס"ד - כי לדעתי גם הר"ח לא פליג על רש"י בדינא רק בביאור ענין מכה בפטיש מכח הקושיא דהקש' עליו וכמו שהבאתי לעיל - ובאמת נרא' דלק"מ קושייתו על רש"י דהנה לקמן דף ק"נ קאמר בגמרא דטעמא דרשב"ג הוא שכן מרדדי טסין עושין כן ופרש"י מכין ג' על הטס ואחת על הסדן להחליקו לקורנוס שלא יפקע הטס עיי"ש - א"כ לפי"ז מדבר רשב"ג מההכאה שהוא באמצע מלאכ' וכן מוכח פשטת לשונו שאמר אף המכה בקורנס בשעת מלאכה הרי בהדיא דהוא מדבר מההכאה בשעת מלאכ' א"כ אין ענין כלל למכה בפטיש שקאמר הת"ק שהוא מיירי מגמר מלאכה ולק"מ וזה פשוט וברור בדעת רש"י ז"ל - ונתעוררתי לזה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שכ' בזה"ל מכה בפטיש אפילו בשעת גמר מלאכה כאשר עושין הפטישין כי מנהגם הי' להכות הכאות על עצם