משנה שכיר חלק א קצג

דמי דאמאי לא נימא כיון דלא הורמה הוברר הדבר דלא עמד לכך משעה ראשונ' - אלא ע"כ דהאמת הוא כיון דבאמת עמד לכך ורק עפ"י מקרה לא נעשה בו הדבר שהי' ראוי לעשות בו מ"מ עי"ז לא יגרע מצבו הראשון ושפיר מחשבין בו כמו שנעשה הדבר העתיד להיות מצד ענינו וא"כ גם כאן בפרוטה כיון דמצד עצם ענינו הי' עמד להתחלל ע"כ אז שפיר נחשב למחולל ואינו בטל מה אמרת כיון דלבסוף לא חיללה איגלאי למפרע דלא עמד לכך - ז"א דקודם שהוציא' שעוד הי' יכול להתחלל נחשב כמחולל מפני שעוד לא נתבטל חילולה ואז לא בטל ובשעה שהוציא ונתבטל החילול אז בעת הזאת אין במה להתבטל וא"ש ולק"מ - אולם מצאתי בתוס' חגיגה דף ד' סוף ע"א דכתבו כסברת מר ידידי נ"י (ז"ל) וז"ל דעד כאן לא מחייבי לי' הכא אלא משום דעומד לכוף רבו כמאן דמשוחר דמי אבל התם דמית איגליא מילתא דל"ה עומד לשחרור עכ"ד - וזה כסברתו והי' לי' למר לאיסתעיא מדבריהם - אלא דבאמת גם על התוס' קשה מהמקומות שהבאתי דמוכח באף דלבסוף לא נעשה המעשה מ"מ לא ניגרע בזה מצבו הראשון שנחשב לכך בעוד שהי' ראוי לעשות בו המעשה שהוי ראוי לעשות כמו בנפשך הדם אפ"ה אמרינן בי כל העומד לזרוק כז"ד וצ"ע מאד - ואולי י"ל דשאני התם בתוס' דהם מתרצו גבי חצי' עבד וח"ב שהמית דבא החיוב בשעה שאיגלאי דאינו עומד לכך ע"כ דנינן לי' לכך כמו שהוא עתה אבל היכא שאנו דנין על השעה שעוד לא ידעינן שלא יהי' נעשה בו הדבר שראוי לעשות בו כמו הכא גבי פרוטה שרוצין שיתבטל קודם ההוצאה ואז באמת עדיין לא נתבטל החילול וכן שם בב"ק דנין על קודם שנשפך וא"ש ולק"מ ודו"ק קנא

) ומה שהק' כהד"ג על הר"ן דנדרים הנ"ל מר"ל זבחים ד' ע"ח דס"ל דפגול ונותר וטמא מבטלין זא"ז הלא שם הוויין כולן איסור דומיא דעולין ואפ"ה מבטלין זא"ז ונכנס בפרצה דחוקה - ולי א"ש בעזה"י לפי"מ דאמרו במעילה ד' י"ז דפיגול ונותר אין מצטרפין זע"ז מפני ששני שמות הן ואף דאמרו שם דלענין אכילה מצטרפין מ"מ כבר כתבו תוס' בזבחים שם דלענין לאו שילקה אין מצטרפין והיינו מפני ששני שמות הן וא"כ אפשר בזה מודה הר"ן דמבטלין זא"ז ודברי הר"ן נאמרים דוקא בשהן שוין בשמות דומיא דדם הפר ודם השעיר דשניהן שם דם להם אבל בשאינן שוין בשמות גם הר"ן מודה דמבטלין זא"ז והוא נכון בעיני בס"ד - והלום ראיתי בח"ס יו"ד סי' צ"ו שהרגיש בדברי הר"ן מהאי דר"ל הנ"ל ועיי"ש מה שכתב בזה ומה שכתבתי ג"כ נרא' לי - ועוד נ' לומר דפיגול עם נותר ל"ה מין במינו כלל דלא שוו באיכותם משום דאיסור נותר הוי בכל הקדשים ופיגול ל"ה בכל הקדשים כמו דקיי"ל דאין פיגול במתירין דהיינו בקומץ או במנחת כהן וכיון דלא שוה איסורן דגדול כחו של נותר מכחו של פיגול ל"ה מב"מ ועיין בח"ס שם לענין צמר גמלים וצמר רחלים כעין זה ודו"ק

- והנה ראיתי מה שכתב על קושייתי על הכ"מ מטומאת משא וכמו שכתבתי בתשוב' דלעיל וכתב מדברי המל"מ דטומאת משא ל"ה רק דרבנן - הנה לא נעלמו ממני הדברים ואף אני לא בניתי קושייתי ע"ז רק הבאת סמוכים מטומאת משא ועיקר קושייתי הוא לן דהוציא בודאי פרוטה של הקדש דהא הוציא כל הכיס איך יופטר ממעילה ומה אהני לן רוב חולין וכי נתהפך לחולין קדושה שבו להיכן הלך בשלמה באיסור דעלמ' כך גזרה התורה דאיסור נהפך להיות היתר אבל מנא לן זה גבי הקדש ל"מ לבר פדא בנדרים כ"ט דגם קדושת דמים לא פקעה בכדי בודאי קשה קושייתי - ורק אפילו למאן דפליג אבר פדא וסברי דבקדשת דמים פקעה בכדי היינו היכ' דהוקדש לזמן וכיון דמטי זמני' פקעה אבל היכא דהוקדש לעולם איך ובמה יפקע קדושתה בכדי ע"י הרוב של חולין דאיתנייהו גבי' וכש"כ להנך שי' דאפילו באיסור לא אמרינן אי' נהפך להיתר אלא אפילו להנך דסברי הכי גבי איסור והיתר מנא לן לומר כן גבי הקדש וזכר לדבר מה שאמרו בפרק שילוח הקן גבי הקדש כל היכא דאיתא תחת בי גזי דרחמנא איתא וא"כ גבי תערובות פרוטה של הקדש בחולין נמי נימא כל היכא דאיתא תחת בי גזא דרחמנא אית' וההקדש לא פקעה ממנה

- ואוסיף עוד בחיזוק הקושיא דהרי מבואר בביצה ל"ח דממון לא בטיל ע"י הרוב א"כ מאי הקשו דליבטל הפרוטה של הקדש ובשלמ' על התוס' לק"מ דהם הקשו שטעם כל דפריש מר"פ וכמו שכ' בסי' דלעיל אבל על הכ"מ שפיר קשה - אך דבאמת מהך דביצה כבר עמד הש"ש ש"ו והעלה דבהקדש אין דנין על הממון רק על איסורא עיי"ש קנב) אילם לפע"ד עוד לא נתבררו הדברים לומר בפשיטות כן דגבי הקדש לא דנין כלל על הממון דיש עוד דברים בגו וכמו שאגיד בס"ד - והוא דעכ"פ מודה השיש דלענין ממון לא בטול והיינו שיצטרך לשלם להקדש הקרן היינו פרוטה הזאת ורק לענין חומש וקרבן דהוא איסורא לענין זה לחוד בטיל אבל ודאי דהקרן מוכרח לשלם דלא גרע ממזיק להקדש דקיי"ל דאין בו מעילה אבל הקרן שהפסיד להקדש מוכרח לשלם וכמו שהוכיח הפנ"י בב"מ ד' נ"ז בדעת הרמב"ם דמזיק להקדש חייב לשלם הקרן מה"ת ואם כי תוס' בב"מ ד' צ"ט לא ס"ל כן עיין שם (ועיין ג"כ בבית יצחק להגאון מלבוב ז"ל יו"ד ח"ב סי' קמ"ט) מ"מ הכא ל"ה מזיק וכי נחזקה המטבע להקדש דהיא ישנו במציאות וכל היכא דעומדת תחת בי גזא דרחמנ' עומדת לכן נראה פשוט כיון דקיי"ל דלענין ממון לא מהני ביטול ע"כ הכא לכ"ע אף לשי' התוס' הנ"ל מחייב לשלם הקרן היינו הפרוטה להקדש ורק לענין חומש וקרבן דהוא נוגע לאיסור מעילה י"ל דבטול וז"פ - וכיון שכן איכ' להקשות טובא לפי"ד הרי"ט אלגזי בפ"ד דבכורות דהעלה דמשו"ה לא מהני ס"ס בבכור להוציא מקדושת בכור ע"י ס"ם שמא כסף לחוד מהני ואת"ל כסף אינה קינה שמא קיי"ל כרמב"ם עיי"ש שיש לעשות הרבה ס"ס להקל וכתב דכולן לא מהני דכיון דממונא לא מפקיעין ע"י ס"ס וא"כ אין הנכרי יכול להוציא ממנו ע"י ס"ס זו א"כ איסורא בתר ממונא גריר דגם האיסור בכור לא הופקע ע"י ס"ס עי"ש קנג) וא"כ קשה נימא כמו כן הכא דכיון דלענין ממונא לא בטיל ואכתי ברשות הקדש קאי וכל היכא דאיתא תחת בי גזא דרחמנא איתא א"כ ממילא גם איסור מעילה הוי דהא בהא תליא כיון דעודנו ברשות הקדש היא ממילא מקדשי השם