משנה שכיר חלק א קצב

לומר והיא מילתא חדתא - אך יש לדחות עפי"ד תוס' בכמה דוכתא שכ' דגם ר"ש לא בכל מקום סובר כמאן דעשוי דמי רק היכ' דאיכ' מצוה כמו גבי זריקת דם או פדיית פרה אבל במקום דליכ' מצוה לא סבירא לי' הך סבר' א"כ ממילא באיסור דעלמ' דליכ' גבי מצוה בהתרתו ל"ש לומר דנחשב כאלו כבר הותר א"כ גם לר"ש ל"ה דינא דדישל"מ רק דרבנן - אמנם ראיתי בשעה"מ בפ"ד דגירושין שהעלה דע"כ לא פליגי ר"ש ורבנן בהך סבר' אי נחשב כעתיד להיות אלא היכא דאינו עומד להיות במצב האחר מצד עצם עינינו רק מכח המצוה עומד להשתנות למצב אחר אז פליגי רבנן אבל בדבר שעומד לכך מצד עצם ענינו כמו הא דידות ארוכים דעומדין לקצוץ מצד עצמו כיון דארוכות יותר מדאי בזה כ"ע מודים דכעשוי דמי ובזה הוא מפורש דברי הרמב"ם בפי"ג מתרומות שכתב דאם נפל סאה תרומה למאה סאה חולין ולא העלוהו עד שנפל עוד סאה וכתב דאם הי' ידע מהראשונה קודם שנפל השני' אינו מדמעת וכן הוא בר"ש בפ"ה דתרומות וכתבו הרא"ש בפרק גיד הנשה והר"ש שם דר"ש לשי' דסובר בכל מקום העומד להיות כך כעשוי דמי וה"נ כל העומד להרים כהורם דמי והוא ז"ל דחה דבריהם וכ' דלא תלי' כלל בפלוגת' דר"ש ורבנן דהכא שאני דהדבר עומד מצד עצמו להרים ממנו הסאה שנפל לתוכו כדי שלא יצטרך ליתנו לכהן בדמים פחותים וכ"ע מודו בזה דכהרים דמי והיינו טעמא דרמב"ם עיי"ש שהכריח דבריו כן מש"ס דמנחות קנ

) היוצא לנו מדברי השעה"מ דכל היכ' דהענין העתיד לבא בא מצד עצמו מטבעו ומהותו ולא מכח איזה פעיוה חיצוני כמו מצוה וכדומה לכ"ע כעשוי דמי ונחשב כאלו כבר בא למצב השני - וא"כ כ"כ באיסור העומד מצד מצד עצמו להיות מותר לכ"ע חשבי' לי' כהיתר ובזה דשיל"מ דאורייתא - (ויש לעיין בזה בש"ע סימן ק"ב ודו"ק) - והנה בנידון פרוטה של הקדש שנפל לכיס של חילין או אמר פרוטה מן הכיס יהי' הקדש ודאי דפרוט' זו עומר לחלל כדי שלא ימעיל בו וכדי שלא יצטרך ליתן כל הכיס לגזבר ואדרב' עוד עדיפא מהא דתרומה דכתב הש"ה"מ דחשוב כאלו הורם כבר כיון דעומד להרים כדי שלא יצטרך ליתנו לכהן בזול וכאן דאם לא יחלל לא יוכל להשתמש בכיס זה כלל כמובן א"כ ודאי דעומד להתחלל מצד ענינו ולכ"ע כמחולל דמי א"כ דמי לפר ושעיר דאינן מבטלין זא"ז מדאו' א"כ שפיר כתב הכ"מ דכאן דשיל"מ דאוריית' ומיושב מאד דברי רבינו הכ"מ - אך כ"ז לשי' הר"ן בטעמא דדשיל"מ אבל לטעם רש"י לא שייך כ"ז כמובן - א"כ א"ש ג"כ מה שדחו תוס' במעילה לטעמא דדשיל"מ גבי פרוטה שנפל לכיס חולין משם דכבר הוכיח הנו"ב תנינא יו"ד סוף סי' נ"ג דתוס' לא ס"ל טעמו של הר"ן א"כ לדידהו לא שייך כ"ז אבל לשיטת הר"ן שפיר י"ל כנ"ל וא"כ דברי הכ"מ אמורין אליבא סברת הר"ן וא"ש בס"ד - אמנם כשאני לעצמי נתקשיתי טובא בדברי הכ"מ שהקש' דליבטל ברובא כיון דמיירי שהוציא כל הכיס ומעל בודאי כמו שכ' הוא עצמו א"כ איך יופטר מכח הרוב דחולין כיון דעכ"פ בודאי הוציא גם הפרוטה של הקדש ודמי למאי דאמרינן דבמשא לא מהני רובא דכדאיתא דמי ותוס' שפיר הקשו לר"ע דסובר דאף כשהוציא פרוטה אחת מעל דנימ' דהוציא מהרוב דכל דפריש מרובא פריש והפרוטה של הקדש עדיין בכיס אבל לרבנן דמיירי שהוציא כל הכיס וא"כ גם הפרוטה של הקדש הוציא איך מהני לכאן רובא כיון דודאי מעל - ודוחק לומר דהקושיא היא דנימא דההקדש נהפך להיות מותר וכמו שכ' הרא"ש בפ"ג דחולין אבל זה צ"ע טוב' לומר כן גבי הקדש דקדוש' שבהן להיכן הלך ועיין ראב"ד פט"ו ממעשי הקרבנות ה"ז וצע"ג - ודע דבמה שפירשתי קו' התוס' במעיל' דהוא מטעם דכל הפריש מרובא פריש יתורץ קו' הפליתי ופרמ"ג בסי' ק"ב שהקשו לשי' המרדכי דהיכא דנולד בתערובות ל"מ ביטול א"כ מה הקשו בתוס' דהא הכא נולד בתערובות עיי"ש - ולהנ"ל א"ש די"ל דדוקא ביטול ל"מ אבל סברת כל הפריש מר"פ גם בזה אמרי' ודו"ק ועפ"י הנ"ל יהי' נפשט ספיקת בעל סידורו של שבת אי אמרי' מרובא פריש בדבר שיל"מ - ולהנ"ל דקו' התוס' הי' מטעם מר"פ וע"ז כתבו דאין לומר מטעם דישל"מ משמע דבדבר שיל"מ גם מרובא פריש לא אמרינן - ואחר שבא לידי בשאלה ספר שדי חמד פאת השדה מערכת ב' ראיתי שהביא בשם גאון א' שתי' ג"כ כן לקו' הפליתי דכונת התוס' הי' מכח מר"פ ונהניתי מאד לכוין לדעת גאון המובא שם עיי"ש - וגם ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת להגאון מו"ה שלמה קלוגער ז"ל חיו"ד סי' קמ"ז במהד"ק שקדמני בחידוש מילתא הנ"ל דלר"ש יהי' דשיל"מ דאורייתא וגם לרבנן היכא דעומד מצד עצמו לכך עיי"ש דשנינו לדבר א' נתכוונו ורק אני ביארתי הדברים יותר וכתבתי דתוס' לשיטתייהו שפיר דחו עיי"ש והנאני מאד ת"ל להיות בן גילו

- ואשאר בזה ידידו דו"ש באהבה

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן פ"ג

בעזה"י אור ליום ד' שמות תרס"ח לפ"ק בוסערמין יצ"ו

לכבוד ידי"נ עוז הרב הגאון החו"ב בחדרי תורה כקש"ת מו"ה מו"ה פינחס הלוי' בילליטצער נ"י (ז"ל) אבד"ק סערענטש והגליל יע"א

בידיעה של חיבה אודיעו כי תשובתו הגיעני ע"י ידידנו האברך מו"ה משה נ"י ואם כי בו ירה יירה חצי השגותיו עלי נאמנים עלי פצעי אוהב ודבריו היו לי לשעשוע ואחזיקנא לי' טיבותא על כי יקרו דבריי בעיניו לבקש מאת ר' משה הנ"ל את תשובתי שכ' לו ולשום עין בקרת עליהם ועתה הנני לתשובתו ולהשיב על השגותיו שהשיג עלי - ראשית דברי הדרגנ"י לדחות דברי מה שהעליתי כיון דעומד להתחלל כמחולל דמי והוי דשיל"מ - וכתב מעכ"ת נ"י דהוכיח סופו על תחלתו כיון דלבסוף הוציאה ולא חיללה הוברר הדבר למפרע דלא הי' עמד לכך עכ"ד - לא אדע דבריו בזה הלא הש"ס מלא מזה דאפילו באופן שלא נעשה הדבר לבסוף אפ"ה טרם שנודע סופו מחשבינן אותו למה שמוכן להיות וכמו דאיתא בב"ק ד' ע"ו דאפילו אם נשפך הדם ולא נזרקה לבסוף אפ"ה מיחשב כזרוק עיי"ש - ולסברתו עדיפא הוי לי' להקשות אהא דתרומות דאמרינן כל העומד להרים כהרים