משנה שכיר חלק א קצא

תימא דוק' בפסח דהוא מצוה מחיובת קמ"ל דאף בתודה ושלמים דהוא עצמו קיבל עליו נמי אמרי' כן - עכ"פ מפורש במשנה דאף בדבר שאינה מחיובת שייך האי דינ' וא"כ טפי הי' לו להביא ממשנה וצ"ע - אולם זה באמת קשה גם לדעת הבאה"ג למה לא הביא מהמקור ולמה הביא ממרחק לחמו וצ"ע ודו"ק

) - עכ"פ לפי דברי רבינו הח"ס בטעמו של הרמ"א אין סתירה לדברינו במה שהעלינו דבמצוה לא אמרינן הא כללא כל דבר שבחובה כו' כי שם טעם אחר יש בו וכנ"ל

- ועתה נבא לנידון ספיקתינו שהצגתי מראש דבריי אחרי שביררנו דבמצוה ל"ש הא דבר שבחובה ושם יש רק משום לתא דגזל דגוזל את העניים דהוי מעות שלהם ותלוי הכל היכא הי' מפריש וכמסקנת הח"ס הנ"ל אם הפריש סתם אסור למצוה אחרת ורק מוכרח ליתנו לעניים וא"כ ממיל' דאף להידור מצוה אסור ליטול ממנו ואם הפריש ע"י תנאי שיקח ממנו למצוה אז גם גוף המצוה יכול ליקח ממנו אף דיש על המעות צד חלות של קדושה מתורת נדר שהפריש אותו למצוה וכבר הבאתי מש"ס דחגיגה דדבר שבחוב' אינה באה רק מדבר שאין עלי' שום חלות קדושה כלל מ"מ כבר הוכחתי בראיות דבמצוה ל"ש האי כללא ע"כ שפיר מותר להביא ממנה למצוה כן נרא' לי בס"ד

- ועיין מג"א סימן תרצ"ד שהביא בשם השל"ה דאין ליתן מתנות לאביונים ממעות מעשר וכתב המחה"ש שם מטעם דפורע חובו ממעות מעשר - ולא כתב הטעם משום דבר שבחובה כו' וע"כ מהטעם שכתבתי דבמצוה לא אמרינן זאת ואף דבשל"ה גופא בה' מגילה כתב זה הטעם - נרא' לי דהוא רק לשון מושאל אבל עיקר הטעם הוי כמו שכ' המחה"ש דפורע חובו ממעות עניים וע"ש הכל בעזה"י והנרא' לפענ"ד בענינים אלו כתבתי וה' יאיר עיני בתורתו לכוון האמת לאמיתה של תורה ולהוציא כל דין ומשפט של תורה לאורה זכה וברור' אכי"ר וחתמתי שמי פ"ק בוסערמין יצ"ו ב' נח תרע"ג לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

אחרי מופלג בשנים מצאתי מציא' גדולה אשר הקנהלי לי ד' אמות של הלכ' בתשובת פני יהושע לרבן של ישראל מרן יהושע אבדק"ק קראקא ז"ל בסימן ב' שכתב ממש כדברינו הנ"ל דדוקא בקרבנות אמרו האי כללא דכל דבר שבחוב' והרגיש בכל הראיות שכתבתי ממנחות וחולין ממש כל דברי כתובים שמה אחת מהן לא נעדר וב"ה שהניחני בדרך האמת לכוון לדעת תורה מרנא ורבנא הנ"ל אשר נודע בשערים מגדולת תורתו כמבואר בהסכמת שר התורה בעל שו"מ ז"ל - ועיי"ש שכתב עוד דלית' במעות מעשר שלנו שום קדושה והם חולין גמורים ואף קרבנות שאינם באים מן החולין יש להביא מהם והביא מחו"מ סי' רי"ב דכל הקדש שלנו יש לו דין חולין ופסק שם דיש ליתן ממעות מעשר על מצות שקונה בביה"כ ולשאר מצות ואין בזה משום פורע חובו ממעות עניים דהא אינו מחיוב ליתן להם עיי"ש שהאריך לתת טעם לדבריו וכדי שלא יקשה מדבריו על דברי רבינו הח"ס שהבאתי בפנים - נרא' לי להשוות את דבריהן דהפנ"י מיירי במעשר שהפריש סתם - משא"כ היכ' דנהג מכבר ליתן מעות מעשר רק לעניים יודה הפנ"י שאסור ליתן מהם לשאר דבר דודאי על דעת מנהגו הפריש וכבר זכו בהן העניים והן מעות של עניים ולא גרע ממכירי כהונה ועיין בטו"ז ביו"ד בענין זה ודו"ק - שוב מצאתי עוד במהר"מ שיק או"ח סי' שכ"ג שהביא דברי הסדר משנה במה שסובר דגם במצוה אמרינן כל דבר שבחוב' אינה באה אלא מה"ח והשיג עליו ג"כ וכתב דדוקא בקרבן אמרו כן ולא לענין מצוה והרגיש בהראי' מהא דפסחים ל"ה הכהנים יוצאים בחלה ובתרומה ובלחמי תודה אם עשען לעצמו עיי"ש - ושתי המאורות הגדולים הנ"ל יתנו עידיהן שדרכי ב"ה דרך זך וישר כי כיוונתי לילך בדרכיהם כן ידרכני ה' במעגלי צדק ועל מי מנוחות ינהלני נצח סלה ועד אכי"ר

- סימן פ"ב

בעזה"י אור ליום ועש"ק ואו' דחנוכה ר"ח טבת תרס"ח לפ"ק בוסערמין יצ"ו

לכבוד ידי"נ הרבני האברך המופלג בתורה חו"ש כש"ת מו"ה משה קליין אבן יקר בק"ק סערענטש יע"א

אחדש"ח קבלתי יקרתו וע"ד שביקש לכתוב לו ממה שנתחדש לי בבי מדרשא כעת לעשות רצונו חפצתי ואודיעו מה שהעליתי בס"ד בישוב דברי הכ"מ בפ"ז מה' מעילה שכתב וז"ל וא"ת ליבטל ברובא וי"ל דדבר שיל"מ הוא עכ"ל

- והנה הברכת הזבח כתב עליו דלא דק בזה דכבר דחה זאת תוספות בעצמם סוף מעינ' וכתבו דליכ' למימר מטעם דישל"מ דמדרבנן לא בטיל וכן נתקשה בזה המל"מ עיי"ש - ובעזה"י עלה בידי לתרץ דברי רבינו הכ"מ באופן נאות מאד - דידוע דברי הר"ן בנדרים נ"ב בטעם דישל"מ כיון דעתיד להיות היתר א"כ דמי לדם הפר ולדם השעיר דאינן מבטלים זא"ז דשניהו עולין לזריק' והוי היתר בהיתר - ולכאור' הקשיתי דלדבריו למה דין דשיל"מ דרבנן הוי לי' להיות דין דאוריית' כמו דם הפר ושעיר דמדאו' לא מבטלין זא"ז - אך א"ש כיון דבאמת השתא עדיין לא הותר ל"ד לדם הפר ושעיר ורק כיון דעתיד להיות מותר יש לו דמיון קצת ע"כ החמירו בו חכז"ל וכן כתב הפרמ"ג ריש סי' ק"ב במש"ז עיי"ש - ועפי"ז נרא' לומר דבר חדש לרבי שמעון דסובר בכל התורה דכל העומד להיות ולעשות כעשוי דמי ונחשב הענין כאלו כבר נעשה בו דבר העומד להעשות כמו כל העומד לזרוק ועוד בשאר ענינים בש"ס דוק ותשכח בכל המקומות ולדידי' הוא סבר' דאוריית' א"כ לדידי' דבר העתיד להיות מותר כמאן דהותר דמי וכהיתר חשבי' לי' והוי היתר בהיתר ודמי לדם הפר ושעיר א"כ לדידי' י"ל דדין דשיל"מ דאוריית' הוא ומדאו' לא בטיל כן נרא' לי