משנה שכיר חלק א קצ

וגם הוא מחיוב בכל יום שתי פעמים א"כ איך יוצא בק"ש שאינו חולין ורשות דבר שבחובה ללמוד התורה עכ"ד ז"ל - הרי דדעת הגאון דאף במצות אמרי' האי דינא אם דהוא ג"כ הרגיש דיש לחלק דרק בקרבנות נאמר האי דין רק דהביא ראי' דגם לעלמא נאמר מתענית

- ובאמת נרא' לי דמתענית ליכ' ראי' כלל לעלמא דכבר ידוע דתענית במקום קרבן הוא וכמו שכתב הגאון בספר תורת השלמים ביו"ד סי' קפ"ה וכן כתב התיו"ט בפ"ד דפסחים משנה ה' בזה"ל שהרי קרבן ותענית שווין הם דשניהן לכפרה הם באים עכ"ל - וכיון דתענית במקום קרבן הוא שפיר דינו כמו בקרבן דאינה באה אלא מה"ח אבל במצות דעלמא באמת כיון דליכא שום ריבוי לזה מנא לן לחדש בהו האי מילתא - שוב מצאתי בספר בית שערים להגאון מו"ה עמרם ז"ל שנדפס מחדש בסי' שמ"א שמסתפק ג"כ בזה אם אמרינן במצות האי כללא דכל דבר שבחוב' כו' והעיר מהא דמנחות דמשמע משם דצריך קרא לזה והיכ' דליכא קרא מנ"ל זאת וכמו שכתבתי לעיל - ואולי לא אמרו זאת גבי מצות אלא מדרבנן

- אך נרא' לי להביא ראי' דבמצות אף מדרבנן לא בעינן שיביא מן החולין מסוגיא דפסחים ד' ל"ו מפלוגתת ריה"ג ור"ע דפליגי אי יוצאין במצה של מעשר שני ר"ע סובר דיוצא וריה"ג סובר דאינו יוצא משום דלחם עוני בעינן מה שנאכל באנינות וכן ממעטין שמה דאין יוצאין במצה של ביכורים מטם דאינה נאכל בכל מושבות עיי"ש - והשתא למה לי לכל הני טעמים ת"ל משום דכל דבר שבחובה אינה באה אלא מה"ח וגם לר"ע איך יוצא במצה של מע"ש הא בעינן שיהי' מה"ח כיון דמצה הוי דבר שבחובה - וכן איתא שם בד' ל"ח אמר רב אסי מצות של מע"ש לדברי ר"מ אין אדם יוצא י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח אתרוג של מע"ש לדברי ר"מ אין אדם יוצא ולדברי חכמים אדם יוצא י"ח סוגיא זו איתא ג"כ בסוכה ד' ל"ה ומבואר שם הטעם דלר"מ הוי ממון גבוה ול"ה לכם אבל לחכמים דהוי ממון הדיוט שפיר מקרי לכם עיי"ש - והשתא אי נימא דגם גבי מצות שייך האי דינא דכל דבר שבחובה אינה באה אלא מה"ח א"כ אף לחכמים דהוי ממון הדיוט לא מהני מידי לגבי דבר שבחובה שיהי' בא מה"ח מה שהוא ממן הדיוט וכמו שכתב רש"י בפירוש בחולין ד' כ"ב בד"ה משלו דאפילו לרבי יודא דסובר דמעשר שני ממון הדיוט הוא אפ"ה להכי אתי לו למעוטי דבאה מן החולין עיי"ש - הרי בפירוש דלענין סברת דבר שבחוב' לא מהני לן מידי מה שהוא ממון הדיוט א"כ איך אמרו דלמאן דסובר דמע"ש ממון הדיוט הוא אדם יוצא בה י"ח בפסח אלא עכ"ח דבמצוה לא אמרו האי דינא דכל דבר שבחוב' כו' - ואף לדברי הטו"א בחגיגה ד' ח' שהקש' על רש"י הנ"ל והעלה שם דלמאן דסובר מע"ש ממון הדיוט לא נשמע מכאן דדבר שבחובה בא מה"ח עיי"ש א"כ לפי"ז א"ש הא דאמרו דלדברי חכמים אדם יוצא י"ח בפסח - מ"מ עדיין יש להקשות הלא בחגיגה ד' ח' איתא ברייתא מיסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין עיי"ש הרי דיש לנו עוד ילפותא על האי דינא הנ"ל (ומה שצריך גם לימוד זה כבר הקשו בתוס' שם בחגיגה וכן בזבחים ד' נ' ותירצו בטוב עיי"ש - וצע"ק לתירוצם דאכתי יקשה למה לן הני קראי בפ' התודה ת"ל מהאי קרא דמיסת

) - ועיין בטורי אבן שם שכתב דמהאי קרא ממעטין אפילו למאן דאמר מע"ש ממון הדיוט הוא כיון דמיסת לישנא דחולין הוא וכמו דמבואר ברש"י בשמעתין א"כ ממילא מע"ש דקדש קריא רחמנא מומעט מזה עיי"ש בטו"א - וא"כ כיון דמהאי קרא דמיסת ילפינן ג"כ דדבר שבחוב' באה מה"ח וצריך שיהי' חולין גמורין בלי שום חלות קדושה כלל ומה"ט מומעט נמי מע"ש אף למאן דסובר מע"ש ממון הדיוט הוא א"כ תיקשה אי נימא דגם במצות שייך האי דינא למה יהי' יוצאין במע"ש י"ח בפסח ובאתרוג של מע"ש י"ח בסוכות אף לחכמים דהא דבר שבחוב' באה מה"ח והאי קודש קריא רחמנא וכן קשה בסוכה ל"ה דהגמרא שקיל וטרי אי דין ממון בעי או היתר אכילה וכן בתרומה טהורה שם ועל כלן קשה כיון דבעינן שיהי' באה מן החולין כל הטעמים לא יספיקו לצאת י"ח בדבר שאינו חולין וע"כ מוכרח דהאי כללא ליתא גבי מצות וא"כ כל א' על מקומו יבא בשלום וכמדומה לי שראיות הללו הן ראיות ברורות שאין עלי' תשוב' ודו"ק

- ואחר שביררנו בעזה"י להלכה דבמצוה לא שייך כללא הנ"ל צריך להתיישב בדברי הבאר הגולה שביאר דברי הרמ"א בסימן רמ"ט שכ' דאין לעשות שום מצוה ממעות מעשר שהוא משום דכל דבר שבחובה באה מה"ח ומה"ט יצא לחלק שם בין מצוה מחיובת או לא עיי"ש - וכיון שקבענו במסמורות נטועות דבמצוה ל"ש זאת צריך לידע טעמו של הרמ"א - אך א"ש משום דבלאו"ה כבר תפס עליו מרן הח"ס בסימן רל"א בחיו"ד וכתב דהבאר הגולה לא כיון יפה בטעמו של הרמ"א דטעמו ל"ה משום דבר שבחובה באה מה"ח רק משום דמעות עניים הוא ופורע חובו במעות עניים וממילא דאף למצוה שאינה מחיובת לא שרי ליתן ממעות עניים דהא גוזל את העניים ואין זה ענין כלל להא דבר שבחובה דשם מדבר בממון גבוה למצוה של גבוה ואינו מקפח בזה לשום ברי' אבל הכא מעות מעשר הוא מעות עניים וע"כ אסור ליתנו לכל דבר מצוה אחרת דגוזל בזה את העניים ומסיק שם הח"ס להלכה דזה דוקא אם נהג להפריש סתם אז אין לעשות בו מצוה רק לתתנו לעניים משום דהוא מעות שלהם אבל אם בתחלה התנה לעשות מהם מצוה עושה

עיי"ש

- (והנה עיין בפנים בח"ס ודבריו קצת צ"ע במה שכ' דהראי' שהביא הרמ"א בד"מ מביצה כ' הי' כדי שלא נימא כיון דמעשר כספים אינה מצוה מחיובת א"כ דאפשר בזה הוי אמינא דשפיר יכול לעשות בו מה שירצה לזה הביא ראי' מביצה דאמר הריני נזיר ואגלח ממעות מע"ש אף דגם שם אינה מצוה מחיובת להיות נזיר רק מעצמו נדר אפ"ה אחר שכבר קיבל הוי חובה עליו וכ"כ גבי מעשר כספים כיון דכבר נהג עצמו כן כבר חובה עליו ליתן לעניים עיין בפנים ותבין ביתר ביאור - וצ"ע דאם כן הי' ראיית הד"מ א"כ טפי הי' לי' להביא המשנה דמנחות פ"ז מ"ו דתנן שם לפיכך האומר הרי עלי תודה הרי עלי שלמים לא יביא מן החולין והקשה רש"י דהא הוי משנה שאיני צריכה וכתב בתוס' חדשים דאתי לאשמיענן דלא