משנה שכיר חלק א קפט

היא דאו' אפ"ה שפיר מצי לבא ממעות מעשר ואין בה משום דבר שבחובה הבאה מן החולין ושלא כדברי הגאון ר' חיים ברלין ז"ל שהבאתי בתחלת דברי - והוא עפי"מ דפריך הגמרא בחגיגה על בית הלל דאמרו דיו"ט הראשון של פסח באה מן המעשר והא דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו באה אלא מה"ח אמר עולא בטופל וקאמר שם בגמרא בשם רבי יוחנן דטופל מעות למעות היינו שמערב מעות מעשר עם מעות חולין ומביא עיי"ש דמרבה זאת מקרא דטופל כשר - הרי דאף היכא דבעי להיות בא מן החולין לא מוכרח להיות כולה מש"ח ושפיר מצי לערב בה מעות גבוה וא"כ ה"ה הכא כיון דעיקר מצוה בא מן החולין שפיר מותר להוסיף השליש מן הגבוה ואף דהרמב"ם בפ"ב דחגיגה כתב דיש שיעור להמעות חולין כמו שכתב שם בהלכה ח' והוא שיהי' שיעור אכילה ראשונה מן החולין הרי דמעות החולין יהי' שיעור הראוי לקיים בו המצוה איש גם בנ"ד דהא יש כאן מעות כ"כ שיהי' ראוי לקיים בו עיקר המצוה א"כ פשיטא דשרי להוסיף השליש משום הידור ממעות מעשר וזה ברור ופשוט בעיני מכח דברי הש"ס ורמב"ם דבטופל שרי ופלא על הגאון מהר"ח הנ"ל שלא זכר דברי הש"ס הנ"ל ודו"ק קמט

) הנה עד כה הי' דברינו באופן שאי נימא דגם במצות שייך האי כללא כל דבר שבחוב' אינ' באה אלא מה"ח עכ"ז במצות הידור עד שליש לא שייך זאת אי משום דהידור הוי דרבנן ובדרבנן לא אמרו האי כללא וכמו שהוכחתי מש"ס דחגיגה הנ"ל או משום דקיי"ל דבטופל שרי והאי טופל הוא וכמו שכתבתי לעיל

- אולם בעיקרא דמילתא אם גם במצות שייך כללא הנ"ל קמיבעא לי' טובא כיון דהא דינא אצל קרבנות נאמר כמבואר במנחות ד' פ"ב דלמא לא ילפינן מצות מקרבנות כמו שמצינו בהרב' מקומות דלא ילפינן מצוה מגבוה וכמו שאמרו בשבת ד' קל"א מה לעומר ושתי לחם שצורך גבוה הן ולא ילפינן לולב מני' הרי דלא ילפינן מצוה מקרבנות וביותר הדבר מבואר בירושלמי פרק א' דביכורים הלכה ב' דאיתא שם רל"ק בעי מהו שיביא ממנה (מאשירה שביטלה) לולב מצות כגבוה הן או אינן כגבוה (והיא בעיית ריש לקיש בע"ז ד' מ"ה אי יש דיחוי אצל מצות כמו בקרבנות או לא) אין תימר כגבוה הן אינו מביא אין תימר אינו כגבוה מביא פשיטא שהוא מביא ממנה לולב שאין מצות כגבוה עכ"ל הירושלמי הרי דפשיטא לי' להירושלמי דגבי מצות לא אמרינן דיחוי כיון דענין דיחוי בקרבנות נאמר כדאיתא ביומא ד' ס"ד ולא ילפינן מצות מקרבנות (ועפי"ד הירושלמי הלז עולין שפיר פסקי הרמב"ם בה' לולב וכן בה' כיסוי הדם דפסק לפשיטות דאין דיחוי אצל מצות ורבים קמים עליו איך נקיט הדבר לפשיטות הא בע"ז ובסוכה נשאר התלמוד בספק - חבל לפ"ד הירושלמי א"ש כיון דפשיטא לי' לירושלמי הנ"ל דאין דיחוי אצל מצות לא עזב פשיטתא דירושלמי מפני ספיקו של התלמוד ופסק כהירושלמי דאין שום ספק בדבר והרבה פעמים שרבינו סתם הדבר כשי' הירושלמי ומכש"כ הכא דלתלמוד בבבלי הוא ספק ולתלמוד ירושלמי מופשט פשיטא לי' ודו"ק) א"כ כ"כ הכא לענין הא מילתא דבר שבחובה כיון דבקרבנות נאמר' מנא לן זה אצל מצות כיון דקיי"ל דמצות אינן כגביה וצ"ע

- ועוד יותר אבאר דברי בס"ד הלא מקיר דבר זה הוא במנחות פ"ב במתני' ונלמד זאת מקרא וזבחת פסח לה"א צאן ובקר והלא אין פסח באה אלא מן הכבשים ומן העזים א"כ למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש כל הבא מן הבקר וצאן לפסח מה פסח שהוא בא בחוב' ואינו בא אלא מה"ח אף כל הבא בחוב' לא יבא אלא מה"ח הרי דהיקש זה לא נאמר אלא גבי בקר וצאן אבל בשאר דבר לא ידעינן כלל דבר זה עד שבתוס' הקשו והניחו בתימא וז"ל תימא תינח זבחים עוכות ומנחות ולחמי תודה מנ"ל ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא עכ"ל - הרי דלא ידעינן מהיקש זה רק מה שנכתב בקרא רק תוס' כתבו דמאן דיליף מחטאת היינו ר"ע דיליף זאת שם ד' פ"ג מקרא דזאת התירה לעולה ולמנח' ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים ניחא היינו משום דכל הקתרנות הקשו כולן להדדי וגבי חטאת דרש מה חטאת אינה באה אלא מה"ח דאמר קרא והקריב את פר החטאת אשר לו ולא משל מעשר אף כולן אינם באין חלא מה"ח אך כ"ז בקרבנות שהקשו כולן אהדדי ע"י שהזכרו בהיקש זה אבל בדבר אחר שלא נכנס בהיקש הנ"ל מנ"ל ומשמע בסוגיא הנ"ל דהיכ' דלא נכנס בכלל הלימוד באמת לא ידעינן לדינא הנ"ל - ויותר מפורש מצאתי ברש"י חולין ד' כ"א ע"ב שכתב דהך סברא דחולין נפקא לי' לרבי ישמעאל מההקישא דזאת התורה דאיתקש כלהו להדדי ומשמע לי' בין עולת העוף בין עולת בהמה ות"ק לא משמע לי' מהאי הקישא אלא קרבנות בהמה דומיא דשלמים ואשם עיי"ש - הרי בפירוש יען דהת"ק סובר דהקרא לא מדבר אלא בבהמות באמת בעופות ליתא להאי כללא ואפי' לר"י דסובר דבעופות נמי איתא להאי דינא היינו משום דמשמע לי' דגם עופות נכללו בהיקש זה - אבל לכ"ע דבר שלא נכנס בהיקש באמת ליתא גבי' האי דינ' דדבר שבחובה אינה בא אלא מה"ח ועיין בתוספות זבחים ד' נו"ן ד"ה אם וכן בחולין ד' כ' ד"ה מה חטאת דכתבו דמנחת נדבה לא נשמע מהאי הקישא ועיין ג"כ בתיו"ט מנחות פ"ז משנה ו' שכ' דלחמי תודה בכלל שלמים הוא - מכל זה מוכח דכל מה שלא נכלל בהיקש זה באמת לא ידעינן גבי הא כללא הנ"ל דיהי' בא מן החולין וא"כ עפי"ז מנא לן לומר דיהי' שייך האי דינא גבי מצות שלא באו בכלל ההיקש הנ"ל וצ"ע לדינא

- והנה כבוד אדומו"ח שליט"א עוררני לעיין בספר סדר משנה על הרמב"ם להגאון מו"ה וואלף באסקאוויטץ ז"ל בה' ת"ת פ"א ה"ח וראיתי שהק' אהא דאמר רבי יוחנן במנחות ד' צ"ט אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש כו' והקש' הוא ז"ל איך אפשר לקייש מ"ע של ת"ת בק"ש של שחרית וערבים הלא קיי"ל בחגיגה ובכמה מקומות בש"ס דכל דבר שבחובה אינו באה אלא מה"ח ונפקא לן מקרא ולא בלבד לענין קרבנות דקיי"ל כן אלא אפילו לענין תענית נמי הכי הוא שאם הי' מתחייב עצמו בתענית אינו יוצא י"ח נדר במה שהוא מתענה תענית חובה והוא מהאי טעמא וכמו שמבואר בסי' תקס"ח במג"א ס"ק כ"ב וא"כ כיון שהוא דבר הבא מן החובה ללמוד בכל יום זה פעמים האחת בבקר והשנית בערב הוא באה