משנה שכיר חלק א קפז

דמחמיצין עכ"ד - ונראה דהכונה כמו שכ' בקרבן נתנאל דהך ושווין שאין לשין בפושרין מיירי במי פירות עם מים דקמיירי מני' עיי"ש - ונראה לבאר זאת ביתר ביאור עפי"ד הרבינו ירוחם שם בנתיב הנ"ל שכתב בשם ריב"א דאף מי פירות לבדן אם שוהין זמן מרובה מחמיצין ואף לדעת הרי"ף דוקא כשלשין בו את העיסה אבל שלא כדרך לישה אף הרי"ף מודה דמחמיץ ומה"ט שכר המדי וכיוצא בו אסור להשהותו עיי"ש - הרי שלא התיר הרי"ף אלא כדרך לישה חבל ע"י שיהה גם הוא אוסר והשתא י"ל דהיינו טעמא דושווין שאוסרין בפושרין דהוי כמו שיהה דממהר להחמיץ ע"י הפושרין ואסור לכ"ע וזה נכון ועפ"י כונה זו הן דברי השל"ג הנ"ל

- ועפי"ז נראה לומר עוד יותר דאף שכתבו הפוסקי' דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור מ"מ אם הם פושרין אז אפשר לכ"ע הוי חמץ גמור דעד כאן לא דברו הפוסקים רק מסתם לישה אבל בפושרין לכ"ע הוי חמץ גמור כמו דלדעת הרי"ף אמרינן דבפושרין הוא מודה כ"כ לדידן אם הוא נלוש בפושרין הוי חמץ גמור וא"כ כיון דמנחות נילושות בפושרין א"כ שפיר הוי חמץ גמור ושפיר הוא מחייב משום מחמץ ושפיר אמר ר"ע לרבות מנחת נסכים אבל בסתם לישה באמת לכ"ע ל"ה חמץ גמור רק נוקשה וכדברי הפוסקים שהבאתי לעיל וא"ש הכל בס"ד בלי מוקשה עד שאני תמה על מאורן של ישראל שלא נחית לזה

- וה' אמת, יוריני בדרך אמת, בתורת אמת, פ"ק בוסערמין יצ"ו א' ויקרא תרס"ז לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן פ"א

נסתפקתי בהא דקיי"ל בש"ס בב"ה דף ט' ובש"ע או"ח סימן תרנ"ו דהידור מצוה עד שליש בדמים אי שרי ליתן האי שליש ממעות מעשר כיון דקיי"ל דכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין והמצוה גופא ודאי לכאו' דאינה באה ממעית מעשר ועתה נפשי בשאלתי אי גם השליש שמוסיף להידור מוכרח לבא מן החולין דהוי נמי בכלל דבר שבחוב' או דלמא כיון דהוי רק להידור מצוה גרידא ולא מעיקר מצוה שפיר מצי לבא אף ממעות מעשר ע"כ שאלתי

- תשובה. הנה זה מקרוב נדפס ובא ספר קטן הנקרא "אוצר הלכה" על מס' בב"ק (והוא ציונים על כל מוצא הדין במס' זו) מאברך א' בירושלים תבב"א וראיתי שם בהסכמת הגאון האדיר מו"ה חיים ברלין ז"ל שכ' לפרש את דברי ר' זירא שאמר בב"ק ד"ט עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה וכתב הגאון הנה כל הראשונים מפורשי הש"ס ביארו מאמר זה על דרך אגדה ומוסר אבל לו נראה לפרשו על פי הלכה שבמערבא דינא קאמרי ותו"ד עפי"ד הרמ"א ביו"ד סימן רמ"ט שאין לעשות ממעות מעשר דבר מצוה משום שכל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין וביאר בבאר הגולה שם שאם הי' מחיוב לקיים מצוה זו אף אם לא הי' בידו מעות מעשר מקרי מצוה זו דבר שבחובה ואינה באה אלא מן החולין ואסור לעשותה ממעות מעשר שהם ממון גבוה אבל אם מצוה זו אינה מחיובת באופן שאם לא הי' בידו מעות מעשר לא הי' עושה אותה כלל לא מקרי דבר שבחובה ורשאי לעשותה ממעות מעשר וזהו שאמרו במערבא אחרי שאמר ר"ז הידור מצוה עד שליש במצוה הוסיפו לומר שכל כך הוא מחיוב בדבר עד ששוה חיובו לחיוב עצם המצוה להיות נקרא דבר שבחובה שאינ' באה אלא מן החולין ולא מממון גבוה אבל מכאן ואילך אם ירצה להוסיף בהידור מצוה יותר משליש שההידור ההיא אינו חובה עליו כלל רשאי לעשות התוספות ההוא גם מממון גבוה הנמצא בידו וזהו המכוון עד שליש משלו דוקא משלו מכאן ואילך רשאי גם משל הקב"ה עכ"ד הגאון ז"ל ודפח"ח

- והנה לפי"ד הגאון ז"ל בביאור דברי הש"ס הנ"ל הדבר מפורש בתלמוד דגם השליש שמוסיף משום הידור מוכרח לבא מן החולין ומופשט שפיר ספיקתי הנ"ל

- אולם כשאני לעצמי נרא' לי שהדבר תלוי בפלוגת' וכתו שאבאר בס"ד - עפי"ד רש"י ז"ל שם בב"ק דהטעם של הידור מצוה מכח הברייתא דשבת דף קל"ג דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכן משמע דעת הרי"ף בפרק לולב הגוזל דכל ענין הידור מצוה עד שליש הוא מכח זה אלי ואנוהו עיי"ש שהביא האי מימרא דר"ז דהידור מצוה עד שליש אחר שהביא הבריית' דזא"ו ועיין יש"ש פ"ק דבב"ק סי' כ"ד שכתב מכח זה דדעת הרי"ף כדעת רש"י עיי"ש - וממילא לפי"ז נראה דתלוי בזה אם דבר הבא מכח זא"ו מקרי דבר חובה או לא אי נימא דדבר הבא מכח זה אלי ואנוהו ג"כ מקרי חובה אז שפיר אינה בא אלא מן החולין משא"כ אי נימא דדבר הבא מכח זא"ו לא מקרי חובה אז שפיר יכול לבא אף מן המעשר וז"פ - ובאמת מצינו בזה פלוגתת הטור עם הב"י באו"ח בסימן תרנ"א גבי מאי דקיי"ל בסוכה י"א ול"ג דלולב אין צריך אגד ורק לכתחל' מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו וכתב הטור בסי' תרנ"א וז"ל ורש"י פירש אע"ג דאין צריך אגד מ"מ לכתחל' חוב' לאגדו משום זא"ו עכ"ל - והרב הבית יוסף כתב עליו דלא מוכח מרש"י דיהי' איזה חובה ורק מצוה גרידא איכ' עיי"ש - הרי דהטור ס"ל דדבר הבא מכח זא"ו חובה עליו לעשות וחשוב כמו עצם המצוה וכמו שכתב המג"א בסי' תרמ"ט סק"ח כיון שהוא נוי למצוה חשובה כמצוה עצמה ועיין שם במחה"ש שכתב דזה דוקא לשי' הטור דחובה עליו לעשות פ"כ חשוב כמו עצם המצוה עיי"ש ובית יוסף סובר דל"ה חובה ואינה דומה למצוה עצמה

- א"כ י"ל לשי' הטור דחשוב חובה כמצוה עצמה א"כ כמו דמצוה גופא אינו בא אלא מן החולין כ"כ הידור מצוה נמי אינו בא אלא מן החולין - משא"כ לשי' הב"י דהידור מצוה ל"ה חובה ולא חשוב כמצוה עצמה ע"כ שפיר תוכל לבא אף מן אינו חולין כן נראה לי

- ולכאורה אמרתי להביא ראי' לשי' הטור דהידור מצוה. חשוב כמצוה עצמה מדברי השאג"א בסי' נו"ן ולכ' באמצע התשובה שם דהידור מצוה דוחה שבת כמו מצוה עצמה והביא ראי' לזה