משנה שכיר חלק א קפו

דנקשה דרבנן ע"כ סבירא לן דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור תמוה לי האי מילתא טוב' הלא דעת הרי"ף ג"כ הוא דניקשה הוי דרבנן כמו שפסק בריש פרק אלו עוברין ואפ"ה סובר דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור ולא די בזה דנ"ה חמץ גמור אלא דסובר עוד יותר דלא מחמין כלל לדעת הרא"ש בדעת הרי"ף וכן החזיק על ידו תלמידו הרבינו ירוחם בנתיב חמישי חלק רביעי דף ל"ד דפוס קאפוסט בסוף ע"ב והח"ס או"ח סימן קכ"ו הביאו - וכן הוא דעת דטור בסי' תס"ב דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור רק חמץ נוקשה וכן כתב הדור ברמזים בדעת הרא"ש אביו דל"ה חמץ גמור אף דלדעת כלם נוקשה ל"ה רק דרבנן וזה פליא' עצומה ונשגבה על מרן הנו"ב ז"ל קמח

) וכן מצאתי בתשובת הרשב"א סימן של"ג שכ' נמי בדעת הרי"ף דמי פירות עם מים לעולם אינו בא לידי חמץ גמיר עיי"ש - ועוד גדולה מזה ראיתי בשלטי הגבורים בחידושי אנ"ש מהר"ן שפירא שכתב בדעת רש"י ז"ל שכתב בהא דר"ל דאמר אין חייבין על חימוצי כרת דמיירי בלא נתן בה מים - וכתב באנ"ש דהכונה דאפילו בדלא נתן בה מים איירי היינו דאפילו עם מים לא הוי חמץ גמור אלא נוקשה וכן כתב הפנ"י בכוונת רש"י ז"ל - הרי אף דרש"י הוא דסובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין אפ"ה סובר דאף בנתן בה מים ל"ה חמץ גמור וכש"כ לדידן ודאי דלא הוי חמץ גמור וצע"ג בכל זה על מאורן ורבן של ישראל מרן הצל"ח דכל רז לא אנס לי' ואיך לא שת לבו לכל זה וצ"ע מאד

- ואחר החיפוש האיר ה' עיני לראות בנ"ב תנינא או"ח סימן נ"ג שכבר נשאל בזה מחכם אחד שדברי הרא"ש והטור עומדין לנגדו - והוא ז"ל כתב להליץ בעדו ותוכ"ד הוא כיון דליכ' נפ"מ בין אם הוא בלאו או בכרת משו"ה לא חשש הרא"ש לבאר דבריו באר היטב עיי"ש שהאריך

- ואני העני בדעת אחרי נשיקות כפות ידיו ורגליו לא זכיתי להבין דבריו הקדושים הכי לא יש חילוק בין אם הוא נוקשה גרידא ובלאו או אם הוא חמץ גמור ובכרת - הלא וידוע פלוגתת הפוסקים לענין בל יראה בחמץ נוקשה ודעת הרא"ש נראה דהוא סובר כהנך שיטות דליכא אי' בל יראה בחמץ נוקשה מדהביא דעת הפוסקים אלו באחרונה בריש פרק אלו עוברין כידוע מספר הטור שכמה פעמים הוכיח מזה דעת אביו ז"ל - וכן כתב הב"ח בסי' תמ"ב שדעת הרא"ש וטור כדעת ר"ת דאף לר"א דדריש כל לאכילה דוקא ולא לענין בל יראה וא"כ טובא איכ' בין אם הוא רק נוקשה או חמץ גמור וא"כ למה לא חש לבארו - ואין לומר דאכתי ליכ' נפ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן צריך לבער נ' דגם זה אינו עיין בב"ח סי' הנ"ל שביאר שם דדוקא לר"א דסובר דתערובות מדאורייתא אסור אסרו מדרבנן אבל לרבנן באמת מותר להשהותן ואין צריך ביעור כלל וע"כ נפ"מ טובא איכ' לדינא ולמה לא יהי' חושש לבאר אם הוא כדבריו - ועוד יש למצוא נפ"מ בין אם הוא חמץ גמור או רק נוקשה גרידא וא"כ דברי רבינו מאור הגולה צ"ע מאד

- ואחר העיון נראה לי דאעיקרא דדינא דדן מרן בעל ני"ב ז"ל לומר דע"כ צריך לסבור ר"ע חד מהנך תרי או דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור או דסובר דנוקשה הוי דאו' וכיון דזה אי אפשר לומר דר"ע יסבור דנוקשה דאו' דא"כ יקשה עלינו מדוע פסקו כרבי יודא נגד ר"ע רבו ע"כ מוכרח לומר דר"ע סובר דמי פירות עם מים היו חמץ גמור

- ע"ז גופא יש לי פירכא טובא - והוא דלעולם י"ל דמי פירות "עם מים" הוי רק נוקש' ור"ע סובר באמת דניקשה דאו' ואי דא"כ ק' למה פסקו כרב"י נגד ר"ע רבו י"ל דלק"מ לפי"מ דמבואר בספרי הכללים דאם אמורא או סתמא דהש"ס פסקו איזה הלכ' חזי לא משגיחין בכללי ההלכות - והנה הרמב"ן במלחמות ריש פ' אלו עוברין כתב דרבי יוחנן נמי פוסק כרבי יודא דנוקשה ל"ה רק דרבנן וכן מצאתי עוד בירושלמי רי"פ אלו עוברין דגם הרבה אמוראים סוברים כרבי יודא וא"כ לק"מ אף אם לא קיי"ל כר"ע דסובר דנוקשה דאו' וזה פשיט ונכון בס"ד

- ובזה אפשר ג"כ ליישב דעת הרמב"ם שהקשו עליו במה דלא פסק הא דריע דאמר לרבות מנחת נסכיס לחימוץ - ולהנ"ל א"ש - כיון דשי' ר"ע לא אזיל רק אי סובר נוקשה דאו' וכיון דהרמב"ם סובר נוקשה דרבנן שוב ממילא לא הי' יכול לפסוק כדבריו וא"ש מאד בעזה"י ודו"ק

- הא חדא ועוד קאמינא דבאמת לרבי יוחנן דמהפך הסדר ואומר דר"ע סובר לרבות מנחת נסכים לדידי' לא צריך להאי תירץ דר"ל דמגבלה במים רק סובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין ובפרט לדעת הירושלמי מובא בתוס' מנחות וברא"ש פסחים דסובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין - והנה ידוע דמרא דירושלמי הוא רבי יוחנן א"כ לדידי' לא צריך לאוקמי כלל במגבלה במים ומי פירות אף בפ"ע מחמיצין ובלאו"ה לפי מה שכתב הרא"ש בדעת הרי"ף דהך ברייתא דאין לשין מיירי בלא מים משום דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין ור"ע דסובר דמותר ללוש מיירי בעוסק בה שלא יחמיץ וכמו שכ' הב"ח בסי' תס"ב עיי"ש אבל בלא עוסק בה באמת מחמיץ א"כ לפי"ז ר"ע נמי סובר דמי פירות אף בפני עצמו מחמיצין וא"כ ממילא לא צריך להאי תירוצא דריש לקיש וז"פ וברור בס"ד

- והשתא לפי"ז דאנן קיי"ל כרבא דמי פירות לא מחמיצין כלל ליתא להא דר"ע ומתורץ ג"כ שפיר דברי הרמב"ם הנ"ל וממילא דשפיר נוכל לומר דאף עם מים ל"ה חמץ גמור רק נוקשה וא"ש

ועוד נראה יותר והא נראה לי עיקר אף אי נימ' דר"ע סובר דמי פירות בפ"ע לא מחמיצין ורק מיירי דמגבלה במים כמו שתי' ר"ל וגם סביר' לי' דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור ועוד סובר דנוקשה דרבנן אפ"ה לק"מ קו' הנו"ב דלא משני ריש לקיש מידי וכמו שאבאר בס"ד - והוא עפי"ד השלטי גבורים שכתב לתרץ קושיית הרא"ש שהקשה על הרי"ף שכתב דמי פירות עם מים לא מחמיצין כלל והקשה ממנחות ומהך ותיקא דבמיא ומילחא אסור וכתב לתרץ דע"כ לא כתב הרי"ף דלא מחמיצין אלא בסתם לישה אבל במנחות דנלישה בפושרין וכן הך ותיקא דמיירי ע"י בישול שם י"ל דגם הרי"ף מודה