משנה שכיר חלק א קפה

ופריך הש"ס מנחת נסכים מי פירות הוא ומי פירות לא מחמיצין ומשני ריש לקיש קסבר ומגבלה במים וכשרה עכ"ל הש"ס

- והשתא אי נימא דמי פירות עם מים ל"ה רק נוקשה ונוקש' ל"ה רק דרבנן א"כ אכתי לא משני ריש לקיש מידי אלא ע"כ חד מהנך תרתי או דנוקש' דאו' או דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור - ואין לומר דבאמת מי פירות עם מים רק נוקש' הוי אלא דריה"ג בשי' ר"מ קאי דסובר נוקש' דאו' - י"ל דאכתי לרבי יוחנן דאמר איפוך דר"ע סובר לרבות מנחת נסכים לחימוץ וריה"ג סובר לרבות לחה"פ וא"כ גם אליבא דר"ע מוכרח לתרץ כמו דתי' ר"ל דמגבלה במים וכשרה - והשתא אין לומר דלעולם מי פירות עם מים ל"ה רק נוקש' ור"ע סובר כר"מ דנוקשה דאוריית' א"כ תקשה לדידן דקיי"ל נוקשה דרבנן כרבי יהודא ואמאי הלא תלמוד ורבו הלכ' כרבו וא"כ איך שבקינן ר"ע ועבדינן כר"י ובפרט דקיי"ל הלכה כר"ע מחברו וכש"כ מתלמידו וא"כ לדידן דקיי"ל נוקש' דרבנן ודאי דר"ע סובר כן וא"כ עכצ"ל דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור וע"כ שפיר קאמר ר"ע לרבות מנחת נסכים לחימוץ משום דהוי מ"פ עם מים וכמו שתי' ר"ל ע"כ תוכן דברי רבינו ז"ל

- לכאורה נראה ראי' לדברי רבינו דהא בהא תליא דמאן דסובר נוקשה דרבנן ע"כ סבירא לי' דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור אבל מאן דסובר נוקשה דאו' שפיר מצי סובר דל"ה חמץ גמור והוא מדאמרו במנחות דף נ"ד ע"א אפילו תימא דרבנן נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי והקשו בתוס' שם בד"ה אי דר"מ וכן בחולין כ"ג ובפסחים מ"ג לפי"מ דמוכח בחולין ובמנחות שם דנוקשה חשוב חמץ לגבי מנחות א"כ מ"ט דרבנן דסברי דאין מחמיצין בתפוחים ומתרצו שם דרבנן לכתחלה קאמרי דאין מחמיצין עיי"ש - והקשיתי למה הקשו בתוס' על טעמ' דרבנן במה שאמרו אין מחמיצין בתפוחים כיון דנוקשה הוי חמץ גם גבי מנחות הלא זה ל"ה רק אליב' דר"מ דסובר דלקי עלי' וכמו שאמרו בהדיא בגמרא לר"מ מדלקי חמץ מעליא הוא אבל לרבי יודא דסובר דלא לקי על נוקשה באמת ל"ה חמץ גם לענין מנחות א"כ דלמא רבנן דרחב"ג כרב"י סבירא להו ומנא להו להקשות וצ"ע לכאורה על רבותינו בעלי התוס' - ואח"כ מצאתי שבאמת כבר עמד בזה על התוס' בשעה"מ פ"א מה' חו"מ - אמנם עפי"ד מרן הנו"ב ז"ל א"ש מאד כיון דלשי' התוס' איירי הך בריית' במי פירות עם מים ואפ"ה קאמר שם בגמ' דהוי רק נוקש' א"כ ע"כ הש"ס הכא בשי' ר"מ אזלי דנוקשה דאו' וא"כ שפיר הקשו בתוס' ודו"ק - וכשעיינתי היטב בשעה"מ שם ראיתי שהוא העיר בכל זה עכ"פ מזה ראי' נכונה למרן הגאון בעל נו"ב דשני נושאים הללו אגודים זה בזה

- אך אחר העיון הדק היטב נראה דראי' זו יש לדחות ולומר דלעולם אינן תלוין זב"ז ומאן דסובר מי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור נמי מצי ליסבור דנוקשה מדרבנן ואי דא"כ הדרא הקו' על התוס' לדוכתא מנא להו להקשות על הרבנן דלמא סברי כרבי יודא דנוקש' ל"ה חמץ כלל - י"ל דזה הכריח לרבותינו בעלי התוס' דהת"ק ע"כ סובר כר"מ דנוקשה דאורייתא דאל"כ יקשה טובא למה יאסור תפוח זה את כל העיסה הלא תרומת אילנות לדעת התוס' ל"ה רק דרבנן עיין שבת דף פ"ט וכן עוד בדוכתי טובא ונוקשה נמי ל"ה אלא דרבנן א"כ הוי תרי דרבנן ולמה יאסור את העיסה עיין פנ"י שבת ריש פרק ב' כה"ג דבתרתי דרבנן יש להתיר לכתחלה קמז) אלא ע"כ דרבנן דרחב"ג כר"מ סבירא להו דנוקשה דאורייתא ול"ה רק חד דרבנן וא"כ שפיר אוסר התפוח את העיסה וממילא עפי"ז דע"כ מוכרח לומר דרבנן כר"מ סבירא להו שפיר הקשו בתוס' - וא"כ אזלה ראייתי הנ"ל לשיטת הנו"ב כמובן ודו"ק

- ואם כנים הדברים הרווחתי בזה ליישב תמיהת הר"ש בפ"י דתרומות שהביא שם בשם הירושלמי דרבי יוסי פליג אהך מתני' דתפוח וסובר דמותר ומפורש בירושלמי הטעם משום דאין חימוצו ברור וקאמר הר"ש דהכונה בזה עפ"י המבואר במנחות דלא הוי חמץ נוקשה מפני זה קרי לי' אין חימוצו ברור - ורק דהקשה שם הר"ש דמ"ט דרבי יוסי דמתיר לגמרי אף דאי נימא דסובר כרבי יודא דנוקש' הוי רק דרבנן מ"מ לכל הפחות מדרבנן אסור לכ"ע גם לרבי יודא עכ"ד הר"ש

- ולפי דברינו א"ש כחומר בס"ד - דזה הוא הטעם דרבי יוסי מתיר לגמרי כאן בהאי דתפוח משום דהוי תרי דרבנן כיון דל"ה חמץ ברור היינו דל"ה רק נוקשה ונוקשה דרבנן ס"ל ותרומות פירות ג"כ הוי רק דרבנן וכיון דהוי תרתי דרבנן מקיל לגמרי - אבל גבי פסח גם רבי יוסי מודה דנוקשה עכ"פ אסור מדרבנן כיון דהוי חד דרבנן וא"ש מאד בעזה"י - עכ"פ עפ"י האמור הת"ק דאוסר ע"כ מוכרח ליסבור כר"מ דנוקשה דאו' ואז גם זה ל"ה רק חד דרבנן ושפיר אסור א"כ שפיר הקשו בתוס' וממילא דנדחה ראי הנ"ל וזה ברור ונכון ודו"ק

- ועפי"ד האלה נראה עוד לתרץ מה שהקשה בשעה"מ לדעת רש"י דסובר דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור א"כ קשה לפי"ז הא דנאמר בש"ס אלא הא דתנן תפוח שרסקו ונותנן לתוך העיסה וחומצה אסורה לימא רחב"ג הוא ולא רבנן וקאמר בגמרא אפילו תימא רבנן נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי - והשתא ק' למה לא מוקי בש"ס דמיירי שיש שם בעיסה זאת מי פירות עם מים וכמו שמורה הלשון באמת כך דהלשון לתוך "העיסה" משמע דכבר הי' עיסה נלוש במים ועתה נוסף עלי' מי פירות עוד וא"כ הוי מי פירות עם מים דהוי חמץ גמור וא"כ קשה טובה מאי קאמר נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי הא אפשר דמיירי שיהי' חמץ גמור וצ"ע לכאור' וכן הקשה בישועות יעקב בסימן תס"ב - ועפ"י האמור יתיישב היטב בס"ד דע"כ מוכרח לומר דמיירי הכא באופן דאיכא תרי דרבנן וע"כ שפיר התיר רבי יוסי לגמרי והשת' אי מיירי בחמץ גמור א"כ ל"ה רק חד דרבנן וא"כ יקשה קו' הר"ש מ"ט דרבי יוסי דהתיר לגמרי אלא ע"כ דלא מיירי באופן דהי' חמץ גמור ורק חמץ נוקשה ומיושב קו' הנ"ל וממילא דמיושב ג"כ הקו' על רש"י ודו"ק

- אכן גוף דברי מרן הנו"ב שחידש דלדידן דקיי"ל