משנה שכיר חלק א קפג

אסור ליהנות ממנו אפילו בלא אמורה עכ"ל - וזה ממש כדעת הגאון מסעמיהאל נ"י - אך כבר הבאתי בפנים שדעת הפרמ"ג אינו כן דבאופן זה לכ"ע שרי א"כ דבר זה תלוי בפלוגתא בין מרן הח"ס למרן הפרמ"ג ודו"ק

- סימן ע"ח

שאלה. מבואר באו"ח סימן תנ"א דכשיש חלודה בכלי אין מועלת ההגעלה ועתה נפשי בשאלתי איך הדין בהעביר כל החלודה מן הכלי ומאז והלאה לא נשתמש בו עוד עם חמץ וטרם שהגעיל את הכלי העלה הכלי חלודה עוד הפעם אם צריך להעביר ממנו החלידה שנית קודם הגעלה עכ"ת

השאלה

- (א) תשובה בדבר זה כבר עמד הפרמ"ג במ"ז סי' תנ"א סק"ו וכתב שמדברי הטו"ז משמע דמועיל הגעלה ולא דמי לטלאי כי מי הגעלה פועלים תוך חלודה ועפרוריות עיי"ש והמעדני שמואל הביאו להלכ' בס"ק י"ב אות ג' עיי"ש בסי' קט"ז - ולפע"ד נ' דלהלכ' אין לסמוך ע"ז משום דמבואר בסימן תנ"ב סעי' ג' דאם הכלים נוגעים זב"ז לא מועיל ההגעלה ומבואר בטו"ז ס"ק ט' הטעם בשם המרדכי ורוקח דבמקום נגיעתם לא סלקי הרתיחה אע"ג דלענין טבילה ל"ה חציצה לענין רתיחה שאני עכ"ל הטו"ז וזה לשון הרב ז"ל בש"ע התניא לפי שבמקום נגיעתן אין הגעלה עולה שם ואעפ"י שהמים מגיעין שם שהרי לענין טבילה אין נגיע' זו חשובה חציצה מ"מ לענין הגעלה צריך שרתיחת המים יגיעו בכל שטח הכלי ובמקום נגיעתם אין הרתיחה עולה יפה עכ"ל והמע"ש הנ"ל מביאו להלכ' אות ס"ד עיי"ש - והשתא הדברים ק"ו מה במקום שהוי רק נגיעה אף דהמים באים לשם מ"מ פועלת הנגיע' להשקיט רתיחת המים דלא יהי' הרתיחה עולה פה מכש"כ חלודה דיש בה ממש ועפרוריות דמחלודה כזה איירי' כמו שכתב הטו"ז בסימן תנ"א סק"ו ודאי דפועלת להשקיט רתיחת המים דלא יהי' הרתיח' עולה יפה לגבי שטח הכלי ומה שכתב הפרמ"ג דמי הגעלה פועלת תוך החלודה ועפרוריות היינו שנכנסת לתוכה ולא יהי' חוצץ בפני' דע"י חוזק הרתיח' דוחקת עצמה ליכנס בפנים ומתגברת על הפסקת החלודה אבל זה ברור דהחלוד' חוזרת ופועלת במי ההגעלה להשקיט קצת רתיחתה וזה דבר שהחוש מעיד יען שכבר הוצרכה הרתיחה להתגבר חיילים על החלודה שלא יהי' חוצץ בפני' וממילא דעי"כ הוחלשה ועוד דהוא בק"ו מנגיע' כנ"ל א"כ פשוט דלא מהני ההגעלה וצריך להעביר שנית החלודה ממנה קודם הגעלה כן

נלפע"ד

- (ב) אגב אזכיר מה שראיתי בספר מעדני שמואל סימן קט"ז אות י"א שהביא בשם או"ה כלל כ"ט שכתב דמה שמברכין על הטבילה ולא על ההגעלה היינו משום שהטביל' הוא מ"ע והעגלה הוא מצות ל"ת שלא לאכול נבילות והוי כניקור גיד וחלב שאין מברכין עליו עכ"ל

- ולפע"ד צ"ע דל"ד לניקור שלא ציותה התורה בפירוש על הניקור ורק דהתורה אמרה כל חלב ודם לא תאכלו והניקור ממילא ידענו אבל מצות הגעלה דבאה בפירוש בתורה ומקרא מלא דבר הכתוב זאת חקת התורה אשר צוה ה' חת משה אך את הזהב כו' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים הרי דהכתוב עשאה חוקה ותורה ומצוה א"כ ודאי קשה ע מ"ש מטבילת כלים דנלמד מהאי פרשה גופ' דמברכין עלי' ועל מצות הגעלה לא מברכין קמה) ומה שחילק בין טבילה להגעלה דע"כ הטביל' הוא מ"ע בלי טעם משא"כ הגעלה הוי רק שלא להכשל באיסור נבילה לפע"ד שתי תשובות בדבר חדא מנא לן לדרוש טעמ' דקרא דהגעלה אינה מחיוביית רק שליליית כדי שלא להכשל באי' נביל' כיון דבדרך מצוה נאמר בפרשה כמו כל מצות התורה שנאמרה בלשון חוקה ותורה ומצוה שנית דהלא מצינו כמה מצות דאינן חיובית ואפ"ה מברכין עלי' כמו טבילה דנדה דמפורש בתוס' נדה ד' ס"ז דאם תרצה להשאר בנדתה שרי ורק בעת שרצונה להתקרב לבעלה מחיובת לטבול עיי"ש הרי דכל הטבילה בא רק כדי שלא יכשלו באי' נדה - וכן גבי גברא לולי שצריך לאכול בקדשים ל"ה צריך לטבול והטביל' הוי שלא יאכל קדשים בטומאת הגוף ואפ"ה מברכין על הטבילה כמבואר בברכות דף נ"א וברי"ף וברא"ש פסחים ד"ז ועיין שו"ת פני מבין או"ח סימן ל"ה אות ל"ז וכן השחיטה ל"ה חיובית רק כדי שלא לאכול נביל' ואפ"ה מברכין וכן הוא בהפרשת תרומ' כמבואר ברש"י גיטין מ"ז ע"ב דלאו מצוה דרמי' עלי' הוא רק אם רוצה לאכול מחיוב להפריש עיי"ש וכבר תפסו בזה על רבינו הטו"ז יו"ד סי' א' שכ' דהפרש' סוי מצוה חיובית אף בלי שרוצה לאכול ועיין ג"כ בתוספות ב"ב דף פ"א ע"א עיין שם - ואפ"ה מברכין עלי' א"כ טוב' קש' למה לא יברכין על מצות הגעלה

וצ"ע

- (ג) והואיל שאני עומד במילי דפיסחא אציגה נא דבר חידוש במילי דפיסחא שלמדתי מדברי מאור עינינו רש"י ז"ל בפ' בא בפסוק פסח הוא לה' שכ' שם וז"ל הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים דרך דילוג וקפיצה זכר לקרבן שקרוי פסח וגם פסקא לשון פסיעה עכ"ל הקדוש

- מדברים אלו למדתי יען שכל מילי דפיסחא הוא זכר לנס שעשה הקב"ה לאבותינו במצרים ושם הקרבן שקרוי פסח הוא ג"כ זכר לנס הפסיחה שפסח הקב"ה על בתי ישראל וכמו שביאר רש"י ז"ל ולנו שאין לנו בעוה"ר קרבן פסח נשאר עכ"פ בידינו המצות הנוהגות גם בזמה"ז וצריכין אנו לעשותן ולהתעסק בהן דומיא דהתעסקות הקרבן פסח כמבואר בפוסקים בטעם אפיית מצה ער"פ אחר חצות וכן בכל המצות צריך לזכור בנס הנ"ל ע"כ נראה לפע"ד דכל עשי' ועשי' שעושין למצות החג צריך לעשות בדרך דילוג וקפיצה לזכר הנס וכמו שכתב רש"י ז"ל ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים בדרך דילוג וקפיצה ע"כ צריך בכל העשי' שעושין לפסח לקפוץ ולדלג ולכוון לשם שמים ולזכור ולעורר הנס שחמל ה' על בתי ישראל וכמו שתירגם התרגום על תיבת פסח וחמל ובזכות זה יהי' חמלת ה' עלינו גם עתה לחמול על בתי ישראל מבין בתי הגוים ונזכה לגאולה שלימה בב"א וב"ה שהאיר עיני בזה כי לדעתי הוא דבר חדש אשר לא קדמני אדם