משנה שכיר חלק א קפא

באמת לצורכה שוב הי' יכול ליהנות ממנה - אבל באמת הוא הי' הגורם בזה וא"כ גם בנ"ד אם כי הוא הגורם בזה אך כיון שבאמת הגוי השני עשה בשביל עכו"ם חברו למה יהי' אסור כיון דחכז"ל לא אסרי מלאכת גוי אלא היכא דעשה בשביל ישראל וכיון דהכא עשה בשביל הגוי שצוה לו לית דין צריך בושש דודאי מותרת לכ"ע בלי שום חולק כן נראה לי

- והלום מצאתי בפרמ"ג סוס"י רע"ו במש"ז שכ' בזה"ל עכו"ם הדליק בשביל חברו ובאמת חברו בשביל ישראל כונתו י"ל להקל עיין חו"י דמחולק עם עבוה"ג אמורה לאמורה כאן י"ל דכ"ע מודים דאין נראה כשליחו של ישראל עכ"ד - הרי מצאתי תנא דמסייע לי ה"ה מרן הפרמ"ג אשר בכל יומא שמעתי' מתבדרין בבי מדרשא כתב בפירוש כדברי דבאופן שהעכו"ם עושה בשביל חברו אף דבאמת חברו צוה בשביל ישראל כ"ע מודים דמותר וע"כ לפי"ז הפלוגתא אזיל דוקא במקום שהעכו"ם השני יודע שהוא בשביל ישראל ודו"ק

- אלא דלפי"ז יוקשה לנו קשיית הדרגנ"י אם הגוי הב' יודע שהמלאכ' הוא לצורך ישראל למה יהי' מותר וכי גרע מאילו עשה מעצמו בשביל ישראל דקיי"ל דאסור - נראה בס"ד בישוב קושי' זו דבר נכון דהנה כבר הקשו רבותינו הראשונים תוספות ורשב"א ור"ן על הא דקיי"ל דאם עשה הגוי מלאכה בשביל ישראל דאסור הלא קיי"ל במבשל בשבת בשוגג דשרי - ותירצו דשם ליכא למיחש אי שרית לי' דיבשל בידים דמידע ידע דאסור לעשות כן אבל במלאכת גוי אי שרית לי' אתי למימר לי' שיעשה לו מלאכתו דקילי לי' מלאכת עכו"ם עכ"ד - וכן הוא ברמב"ם פ"ו מה' שבת דמה"ט אסרו מלאכת גוי בשביל הגזרה שלא יאמר לו לעשות מלאכתו אבל זולת זה הגזרה אין שום הו"א לאסור וכל האיסור שעשו חכז"ל במלאכת גוי הוי רק גדר וסייג שלא יכשל באיסור אמורה לנכרי - נמצא לפי"ז להך שיטה דאיסור אמורה לנכרי הי' דוקא בעכו"ם העושה המלאכ' משא"כ באמורה לאמורה ליתא לאיסור זה א"כ אז שפיר מותר המלאכ' אף דהגוי כיון במלאכתו לישראל המצוה כיון דכל הטעם דאסרו היכא דהגוי כיון במלאכתו לישראל כדי שלא יקיל לאמור לו לכתחלה וכנ"ל והכונה דיטעה לומר כמו דשרי ליהנות באם עשה הגוי מעצמו יטע' לומר דשרי למימר ני' ג"כ לעשות ובאמת זה אסור מכח אי' דאמורה לנכרי וכ"ז בעשה הגוי בסתם בשבילו משא"כ היכא דהי' ע"י אמורה לאמורה חזינן דהוא יודע מאיסור דאמורה לנכרי ורוצה להזהר בו וע"כ נזהר שיהי' באמורה לאמורה שוב איך יש לחוש דיכשל באי' דאמורה כיון דהוא עצמו מהדר שלא ליכשל בזה ודומה להא דאמרו בפסחים י"א הוא עצמו מהדר עלי' לשרפו קאכיל מיני' בתמי' ועיין שם ברש"י דפי' דזוכר היטב האיסור וע"כ לא גזרינן - כ"כ הכא חזינן דהוא זוכר היטב האיסור אמורה לנכרי וע"כ עושה צטדקי באמורה לאמורה כדי להנצל מאי' הנ"ל שוב איך תאמר דאם יהי' מותר לו המלאכ' יאמר לו בפירוש לעשות אף בלי אמצעי דשמא יקיל באיסור זה הא חזינן דהוא אינו מיקל בזה ע"כ באמת ליתא לגזרה במקום זה וא"כ מתורץ היטב קו' על הגאונים הנ"ל שפלפלו בזה אם יש באמורה לאמורה איסור דאמורה לעכו"ם ות"ל משום דעשה המלאכ' בשביל ישראל ובהנ"ל א"ש מאד דבאופן זה דהוא עצמו מהדר שלא יעבור על אי' דאמורה לא גזרו חכז"ל וכסברת הש"ס בפסחים הנ"ל וא"ש מאד אעזה"י ודו"ק כי הוא עצה נכונה ב"ה קמב

) ועוד נראה לומר בטעמא דמילתא דלא גזרו באופן שהי' ע"י אמורה לאמורה דכבר הקשו הר"ן והרשב"א למה בעשה הגוי לעצמו מותר מ"ש ממשקין שזבו ופירות הנושרין שאסרו משום שמא יעלה ויתלוש או שמא יסחוט א"כ ה"ה הכא במלאכת גוי שעשה לעצמו ניחוש שמא יעשה ישראל בידים ותירצו דפירות הנושרין ומשקין שזבו דהוא דבר שהוא בממילא אי שרית לי שמא יעשה גם בעצמו בידים אבל מידי דלא ממילא אלא תלוי במעשה ועשה הגוי לחברו שרי אפילו לישראל דליכא למיגזר מידי דישראל בעכו"ם לא מיחלף (ר"ל מעשי הגוי במעשי ישראל לא מיחלף אבל כשעשאן בשביל ישראל אי שרית לי' אתי למימר לי' כמו שכתבנו עכ"ל - ולכאור' ק' דאכתי נאמר נהי דמעשה עכו"ם עם מעשה ישראל לא מיחלף וע"כ לא תחיש באם עשה הגוי לעצמו ומיתר לישראל דיעשה הישראל בעצמו אבל אכתי ניחוש לשמא יאמר לו ישראל לעשות כמו בשעשה בשבילו דאתה חושש ע"ז - אך י"ל דגם זה בכלל התי' דישראל בעכו"ם לא מיחלף ר"ל היכא דנעשה בשביל עכו"ם לא מיחלף עם היכא דעושה בשביל ישראל ע"כ אין לחשוש דיאמר לו לעשות בשבילו אבל בשעושה בשביל ישראל אף בעשה מעצמו שפיר מיחלף בהיכא שמצוהו לעשות בשבילו וא"ש - וכמו כן לימא אנן דדוקא בשעשה בשביל ישראל בלי אמצעי נכרי אחר אז מיחלף ביאמר לו לעשות דזה ג"כ הוי בלי אמצעי משא"כ היכא דעשה בשביל ישראל באמצעות נכרי אחר שיב לא מיחלף ביאמר לו בלי אמצעי דזה בזה לא מיחלף והוי כמו נכרי בישראל דלא מיחלף וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ לא גזרו בזה וע"כ מותר וא"ש בישוב קושייתו דמר וגם זה נכון והראשון פשוט יותר

ודו"ק

- (ובדברי הרשב"א הנ"ל דכתב דנכרי בישראל לא מיחלף צ"ע קצת משבת קל"ט גבי וליתן לנכרי גדול אתי לאחלופי בישראל עיי"ש הרי דשפיר מיחלף מעשה עכו"ם עם מעשה ישראל ויש ליישב ודו"ק

) - ודע דבזה שאמרתי דהיכא דהוא עצמו מהדר שלא ליכשל באי' דאמורה ועושה צטדקי לזה לא גזרו חכז"ל ולא אסרו מלאכת גוי אף בעושה בשביל ישראל משום דעדיף טפי מסתם מלאכה שעשה הגוי בשביל ישראל דאסרו חז"ל - יש להצדיק בזה דברי הב"ח דסובר דרמיזא מותר במלאכת גוי והמג"א סוף ש"ז ס"ק ל"א השיג עליו מטעם קושיית הדרגנ"י דלמה יגרע מעשה הגוי מעצמו דאסור וגם אסר לאמור לו דבר היתר שיבין הגוי מעצמו לעשות לישראל חפצו מה"ט דלא גרע מכי עשה מעצמו - ובהנ"ל יובנו הדברים היטב דעת רבינו הב"ח דודאי בעשה מעצמו איכא גזרת חכז"ל דאי שרית לי' אתי למימר לי' ויכשל באי' דאמורה משא"כ היכ' דעושה צטדקי שלא לעבור באי' דאמורה היינו כמו רמיזא או אומר דבר היתר שיבין הגוי מעצמו מה לעשות א"כ חזינן שיודע היטב מאי' זה ומהדר שלא לעבור עליו שוב ל"ה בכלל הגזרה ולא נאסר כלל