משנה שכיר חלק א קפ

בנ"ד למאי איכא למיחש ואי' לא שרינן לי' מאי אית לי' למיעבד ע"כ אפשר דלא שרינן ל' אי' דודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול - וראיתי בספר בית שערים להגאון ר' עמרם ז"ל שכבר נשאל בזה וכתב להתיר והביא דברי הב"ח בתשובה מובא בבאה"ט סימן ש"ז דמותר לילך לקבול בערכאות על גוי ההולך ולא ישוב עיי"ש - ול"נ דמשם ליכא ראי' דאיכ' למיחש דיעשה אי' יותר גדול דאי לא שרית לי' לקבול בערכאות אז ילך להציל בעצמו לתפוס מטלטלי ויעביר ד"א ברה"ר וכיו"ב באי' דאו' וכמו שכ' הר"ן והריטב"א בהא דמפני ליסטים דאיכ' למיחש לאי' דאו' כ"כ הכא ואף דבזמה"ז איכא דאית להו דליכ' רה"ר מ"מ יש לחוש דיטלטל מוקצה או יחפור בדקר ושאר איסורים כדי להציל ממונו אבל הכא מה אית לי' למיעבד אי לא שר ת לי' וגם מה שכתב בספר בית שערים הנ"ל להתיר מכח דברי המג"א בסי' רמ"ד סקי"ז דהוי כמציל מידם וא"כ גם הכא מציל ממונו מידי עכו"ם נרא' לי דגם בזה יש לשדות נרגא דכבר הקשה במהר"מ שיק סי' ק"ו דהמג"א סותר עצמו דהכא מתיר משום דהוי כמציל מידם ושם בסימן של"ד אוסר טלטול מפני לסטים אף דהוי ודאי מציל מידם וכתב דעיקר טעמו דשרי בסימן רמ"ד משום דל"ה שבות גמור עיי"ש - וא"כ הכא דהוי איסור גמור ומה גם לדעת התוספות בשבת קנ"א הוא איסור דאוריית' מנא לן למישרי וצ"ע - וכעת איני אומר בה לא איסור ולא היתר וגם לא צריך למחות בהמקילין והנח להם שיהיו שוגגין ואין אנו מחיובין למחות כדברי הרמ"א באו"ח סי' תר"ח ודו"ק

- ומה שתמה כ"ת נ"י על מה שהובא בפ"ת יו"ד סימן קצ"ה דמותר לבעל ליקח התינוק מאשתו נדה משום דחי נושא את עצמו עיי"ש שהביא זאת בשם התשב"ץ והפ"ת העיר דתינוק הוי ככפות עיי"ש - ולו כל הדבר לפלא דמה שייך סברת חי נושא א"ע לאיסור נדה - אודיעו שיפה כיון בזה להגאון הצדיק ר' הלל ז"ל בספרו מקרי דרדקי בפ' מצורע אות שע"ד שהשיג ג"כ בזה על התשב"ץ וכתב דהוא אי' גמור לעשות כן והביא בשם ספר הברית דהיא דרך חיבה ובנדה אסור בכל ענין שהוא דרך חיבה עיי"ש

- ובזה אשים קנצי למלין מנאי ידידו דו"ש בלונ"ח

ה"ק ושכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

אח"כ בא לידי תשובת הב"ח וראיתי שהוא מתיר איסור דבור של חול בכל אופן משום פסידא והרגיש בראי' שהבאתי מהא דמסוכנת והנאני שכונתי לדעתו הגדולה וממילא דגם הוא סובר סברתי בענין דמיית השבותין שכתבתי בפנים עיי"ש בסי' קמ"ו אך עיין בספר שו"ת בית יהודא עאייש לחכם ספרדי או"ח סימן י"ב שלא מלאו לבו להתיר אפילו אי' דבור של חול היכא דמדבר בעדו בפירוש עיי"ש ע"כ נרא' כמו שכתבתי בפנים אם שאין להורות היתר אבל למחות ודאי אין צריכין ואולי גם אינן יכולין למחות שדי מרן הב"ח לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק וכש"כ בשעה"ד כזה ועיין ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות או"ח סימן ג' שהחזיק בפסק רבינו הב"ח דאיסור דבור של חול יש להתיר במקום פסידא ומותר לומר לעכו"ם להציל חובו כגון ע"י ערכאות כיון דישראל לא עביד מעשה אלא דבורא בעלמא עיי"ש - אלא דאכתי לי צ"ע להתיר לילך לערכאות ולסדר לפניהם טענתו בפירוש כיון דכל ההיתר למד שם הב"ח בתשובה מדברי הרא"ש בפ' כל כתבי שכ' דלאו דוקא בדליקה הקילו לומר קמ) כל המכבה אינו מפסיד אלא בכל היזק שבא פתאום הותר אי' שבות עיי"ש א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון דהרי גם בדליקה לא התירו לומר בפירוש לילך ולכבות רק כמדבר בעד אחרים כל המכבה כו' ואיך יש להתיר לילך לערכאות ולפרש טענתו וצ"ע קמא) ואולי מטעם זה אסר בבית יהודא הנ"ל לדבר בעדו ודו"ק

- סימן ע"ז

שוכ"ט סלה לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסים מופה"ד צדיק כביר כו' כקש"ת מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבד"ק סעמיהאל יצ"ו

אחדש"ה באהבה, אבא ע"ד תשובתו שהגיעני בתחלת החורף ושם יצא לדון בדבר החדש בפלוגתת הגאונים חו"י ועבודת הגירשוני בדין אמורה לאמורה בשבת דזה דוקא באופן שהגוי השני אינו יודע כלל שישראל ציוה לעכו"ם הראשון שיאמר לחברו רק שהוא מדמה שעושה לעכו"ם חברו אבל היכא שהעכו"ם השני יודע שעושה המלאכ' בשביל ישראל הרי לא עדיף מאילו עשה מעצמו בשביל ישראל שאסור לישראל ליהנות ממנו כפסק הש"ע סימן רע"ו וסימן שכ"ה וא"כ בזה כ"ע מודים דאסור והפלוגת' אזיל דוקא באופן שהעכו"ם הב' אינו יודע כלל מישראל ראשון ובזה ישב כל השגות שהשיגו בזה עכ"ד בקצרה - ובאמנה כי האי דעירובין מאשתפך חמימי לא אבין איך מיושב בזה כי עדיין הקושיא במקומה עומדת דכי מוכרח הי' שעכו"ם הב' יודע שהוצרך לתינוק ישראל הלא אפשר לומר לו שהוצרך לתינוק עכו"ם ודו"ק

- אך בעיקר דבריו נראה לי לומר להיפך לפע"ד דבאופן שהעכום הב' מדמה שעושה בשביל חברו הנכרי לכ"ע מותר משום דהלכה רווחת דעכו"ם שעשה מלאכה לצורך עצמו או לצורך עכו"ם מותר לישראל ליהנות ממנה כמבואר בסו"פ כל כתבי וכן עיין ברשב"א שם וא"כ הכא דמדמה שהוא לצורך עכו"ם חברו שצוה לו ודאי דעשה רק בשבילו וא"כ מה"ת יהי' אסור לישראל ואי דאיהו הוי הגורם היכן מצינו אם באמת עשה העכו"ם מלאכ' לעצמו ע"י גרמת ישראל דיהי' אסור לישראל כיון דעכו"ם לצורכו עשה וגדולה מזו מצינו בשכה"ג בשם הראנ"ח מובא בפרמ"ג סימן ש"ז בא"א סק"ד ובהגהות רעק"א סימן רע"ו דכאשר הי' צריך לספר שעמד בחדר שאין בו נר הי' מצוה לשפחה שתביא איזה חפץ משם והדליקה נר ואח"כ הלך והביא לו הספר שצריך עיי"ש - הרי דשם ל"ה הליכת השפחה רק לצורך ישראל רק כיון דהכריחה לשמש אותו שוב הי' ההדלקה לצורכה וכסברת הטו"ז סוס"י רע"ו גבי הדחת כלים ועיין שם בפרמ"ג וכיון דהי'