משנה שכיר חלק א קעח

בפתיחה לטריפות באות ל"ט מ"ם שהאריך בזה מאד ומהכא מוכח דשפיר יש להקל אף בתרי קילי במקום הפסד דהא מתירין אי' הואיל וגם איסור בדיקת הריא' משום הפסד ממון ואפשר משום דאינן באים בפ"א דאי' הואיל הוי בשעת שחיטה ואי' בדיקת הריא' בשעת אכילה ועיין בענין זה בהקדמה לספר משמרת שלו' אות י"ב ובחמודי דניאל הנדפס מחדש בווייצען ע"י ידיד"נ דרב הה"ג מו"ה ח"ל מו"ץ בק"ק מאקאווע נ"י ה' תערובות אות כ"ג ובהג"ה שם ובתשובת מהרי"א הלוי ח"א סימן ל"ו ובלח"מ פ"ב דזבים ובתשובת מהר"ש ח"א סי' ס"א להגאון מראדאמישלא שליט"א ובדעת תורה סי' מ"ט ס"ק ט"ז ובספר ברית אבות על ה' מילה סימן י"ג אות י"ג) קלח

) והכא בפסחים מ"ו ליכ' למיחש דיבא לידי איזה אי' דאו' או אפילו דרבנן אם לא יתירו לו כי מה לו לעשות אם לא יתירו לו לשחוט ואפ"ה התירו לו משום הפסד ממון ואיך כתב בחידושיו בריש פ' מי שהחשיך ובתשובה סימן תשפ"ב הנ"ל דרק במקום דיש לחוש דיכשל באי' יותר גדול התירו אי' דרבנן וצע"ג דהיא סתירה גדולה בדברי רבינו הרשב"א ז"ל - ועוד יותר יש להקשות קושייתי דהא מבואר בתוס' שבת דף מ"ד ע"א ובתוספות ישנים יומא פ"ה ע"א דבהילת הצלת המת הוא יותר גדול מבהילת הצלת ממון עיי"ש - ואעפי"כ אמרו ביומא פ"ה ואם מת יניחוהו וקאמר בגמרא דצריכ' למימר לר' יודא בן לקיש דאומר דמצילין את המת מפני הדליקה ודוקא מפני הדליק' מפני שאדם בהול על מתו או לא שרית לי' אתי לכבויי אבל הכא אי לא שרית לי' מאי אית לי' למיעבד עיי"ש ברש"י דפירש כי לא שרית לי' לפקוחי מאי אית לי' למיעבד דתהוי איסורא דאוריי' דנשרי הא מקמי הא עכ"ל - והדברים ק"ו דאפילו במת דגדול בהילתו מבהילת הממון אפ"ה כיון דאין לו לעשות דבר לא התירו לו אי' דרבנן כש"כ בממון דבהילתו לא גדול כ"כ ודאי דלא הי' לן להתיר היכא דלית לי' למיעבד מידי ודא תמוה רבתי בעיני

- והנה הגאון מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אב"ד דק"ק סעמיהאל השיבני דאין מדמין השבותין זל"ז ואין לך אלא מה שהתירו בפירוש ולא הונח לי בתי' זה כי לדעתי לא נאמר כלל זה אלא בשני סוגי ענינים דאף דבענין א' התירו שבות זה בענין אחר לא התירו וכמו שכתב הה"מ בפרק ששי משבת הלכה יו"ד וז"ל שם ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותין ואין לך בם להתיר אלא מה שהתירו חכמים ולגבי' מילה לא התירו שבות ולגבי' ליקח בית בארץ ישראל התירו עיי"ש וכן עיין בכ"מ בשם הרמ"ך בפ"ו משבת ה' כ"ב דשם הוי ענינים נפרדים ע"כ שפיר י"ל דאין ללמוד זמ"ז דאף דהתירו שבות בענין א' אין ללמוד לענין אחר - אבל הכא בנידון הפסד ממון דנושאין וניתנין איך התירו שבות לגבי הפסד ממון שפיר יש לדמות זל"ז דנושא הענין חד הוא ואם מצינו במקום א' דהתירו שבות משום הפסד שפיר יש מקים לומר דילפינן מני' לעלמא היכא שהוא ג"כ משום הפסד כן נרא' לי מסברא קלט) אמנם מצאתי כעת בתשובת יעב"ץ ח"ב סימן קל"ח דנרא' דמסתפק בזה אם באופן זה שייך כלל הנ"ל עיי"ש דמתחלה רצה ללמוד הפסד מהפסד ואח"כ דחה דאין מדמין שבותין זל"ז ולבסוף אעפי"כ דעתו להתיר עיי"ש הרי דהי' כמסתפק בזה - אבל ממה דמסיק להתיר נרא' דסובר סברתי וממילא דקושייתי בתוקפה וצ"ע

- וכן קשה לי מהך דמסוכנת אדברי הר"ן רי"פ מי שהחשיך שיצא לחלק בין היכ' שהוא בהיל לשאינו בהיל דאם השעה דחוקה דהמזיק בא פתאום אז לא התירו לו משום דאי שרינן לי' מכח בהילתו ישכח השבת לגמרי ויעשה אי' והיינו טעמ' דדליקה כיון דנפל פתאות וימהר בהצלתו חיישינן דמכח הטרדא בהצלה ישכח לגמרי ששבת היום אבל היכא דאין השער דחוקה כ"כ ואין צריך להיות נחפז בהצלתו אז שרי להציל עיי"ש שהאריך בדברי טעם - וקשה דהרי במסוכנת נמי השעה דחוקה כדאית' בחולין ד' ל"ז לא אכלתי בשר כוס סוס ועיי"ש ברש"י שפי' שחוט שחוט שלא תמות היינו שאמרינן לי' שחוט שחוט מהר שלא תמות והשעה דחוקה טובא ובהיל במהירת שחיטתו וכן אמרו בפסחים י"א דאי שביק לי' מיית אדם בהיל על ממינו עיין שם וא"כ הוי דומיא דדליקה דכתב הר"ן דאי שרית לי' מידי לא יתן דבריו לשיעורין ויעשה איסור וא"כ הכ"נ כיון דהוא בהיל ונחפז לשחטו ניחוש דישכח מלשער השיעור דאם יש שהות ביום לאכול ממנו כזית צלי או חי וישחטנו אף בלי שיעור זה ויעשה אי' דאורייתא

- ואולי י"ל עפי"ד הטו"ז בריש סימן של"ד שכתב בביאור דברי תוספות שהבאתי לעיל דגבי ממון לא חיישינן שיחלל שבת במזיד עבור ההצלה רק דיש לחוש דאחר שיתעסק בהצלה ויהי' מוטרד בההצלה ישכח מכח הטרדא את השבת עיי"ש - א"כ לפי"ז כל החשש הוא דוקא על שישכח באמצע הצלה את השבת מכח טרדתו אבל טרם שהתחיל כלל במלאכת ההצלה אין לחוש על שכחת השבת כיון דעדיין אינו מוטרד בה א"כ עפי"ז י"ל דעד כאן לא אמרינן דמכח בהילתו לא יתן שיעור לדבריו הוא דוקא בדבר שאין ביכולתו לשער את המעשה קודם עשייתו כגון שם בדליקה או גבי ליסטים דמי יוכל לידע מתחלה כמה יצטרך לעשות ע"כ שפיר אמרינן אי שרית לי' מידי אז יטריד עצמו כ"כ עד שישכח לשער בנפשו כמה לעשות ומה לעשות ויחלל את השבת - משא"כ היכא דהמעשה ידוע כמה צריך לעשות ובתחל' קודם שהתחיל בה עדיין אינו טרוד בה שוב בזה שפיר יוכל לשער בתחלה ולא חיישינן דאל ישער היטב כמו גבי מסוכנת דהשיעור הוא אם יוכל לאכול כזית מבעוד יום וזה יוכל לשער עוד קודם שהתחיל במלאכת ההצלה דעדיין אינו טרוד אז שפיר שרינן לי' כיון דבשעה הזאת עדיין לא מוטרד בהצלה ושפיר יכול לכוון דעתו לשער ואם יראה דאין שהות ודאי דלא ישחוט כיון דלא חשיד שיחלל שבת במזיד עבור ההצלה - ועיין בתוס' ישנים יומא פ"ה היכ' דהמעשה ההצלה היא קלה אינה מטרדת אותו ויוכל לשער לעשות ההיתר ועיי"ש - א"כ גם כאן כיון דהמעשה ההצלה היא השחיטה שהוא ג"כ מעשה קלה לא יהי' מוטרד ושפיר יוכל לשער את השיעור דאם שהית מבעוד יום לאכול ממנו כזית - אך כ"ז לא נרא' לי לפי חילוקו של הר"ן דתלוי הכל בשעה דחוקה או לא ואינו נכנס בסברת התוס' וא"כ כיון דגם הכא במסוכנת השעה דחוקה כנ"ל שפיר ק'