משנה שכיר חלק א קעז

דמפסידה עיי"ש - והנה התיו"ט שם בתרומות כתב דע"כ שרי לתת לתוכו חולין כיון דאין כונתו לבטל וכבר כ' המפורשים דמה דשרי לבטל היכי דלא כונתו לבטל זה דוקא לדידן דקיי"ל איסור ביטול לכתחלה ל"ה רק דרבנן אבל מאן דסובר איסור ביטול לכתחל' דאו' אסור לבטל אף במקום דאין מכוין לבטל מטעם דקיי"ל בדאו' דבר שאין מתכוין אסור כר"י - וא"כ לפי"ז להא"מ דבתרומ' מה"ת אסור לבטל א"כ למה שרי פה בתרומ' אף דאין כונתו לבטל וצ"ע

- ואעיר אוזן עוד כי מדברי תיו"ט פה משמע דהיכ' דאין כונתו לבטל אף לכתחל' שרי לבטל ולא כדברי טו"ז בסימן פ"ד ושאר מפורשים ודו"ק

- עוד עלה ברעיוני להעיר בדרך לימודי כעת בש"ס ברכות י"ט דמבואר דמה"ת אין קבר מטמא כיון דרוב ארונות הן פותח טפח ורק מדרבנן גזרו טומא' עיי"ש ועיין בתוס' ורא"ש ב"מ קי"ד גבי אלי' בבה"ק של עכו"ם א"כ ק' לי על מה דמבואר בנדה דף נ"ז דאין הכותי נאמן על טומא' דרבנן להעיד דאין כאן טומא' אבל על קבר שהלך בה נאמן משום דגם הוא מוזהר על טומאת קבר דהוא דאו' עיי"ש - ולדברי הש"ס דברכות הנ"ל גם טומאת קבר ל"ה רק דרבנן וא"כ למה יהי' נאמן יותר מטומאת בית הפרס דרבנן וצ"ע - והמחי' חיים יחיינו מיומים וישפיעני ברכה עד בלי דיים כדי שנזכה לישב על התורה ועבודה מתוך נחת והרחבת הדעת דקדושה

- והנני בזה ידידו דו"ש באהב' הכותב באישון לילה כיום יאיר לנו ולכל ישראל אמן

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ע"ו

בעזה"י א' דברים תרע"ג לפ"ק בוסערמין יצ"ו

בעת אשר נפשינו לארץ שחה יהפוך ה' ימינו לששון ושמחה ויביאני במהרה לנחלה ומנוחה ובתוכינו גם כבוד רעי ואמיתי האברך החו"ב איש גבור חיל בתורה ובעבודה כש"ת מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י אבן יקר בעיר קאלוב יע"א

אחדש"ה באהבה הן היום באתי להשיבו על שאלתו שהציע לפני אם מותר לילך בשטייער-אמט בשבת להשתדל עבור הנחה על הערכות המס שערכו עליו

- תשובה. טרם אענה בגוף הדבר אציע לפניו מה שאני שוגג בהא מילת' אם התירו שבות במקום פסידא כי אני נבוך בדין זה ואמרתי אשיחה וירוח לי בעזה"י קלז) ראש כל הדברים הוא בריש פ' מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם ואמרו שם בש"ס מ"ט קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר עיי"ש - והנה הספר התרומות למד מכאן דהתירו אי' דרבנן משום הפסד ממון וע"כ התיר לטלטל מוקצה מפני לסטים - אולם רוב מן הראשונים קמו עליו דדוקא הכא התירו משום דאיכ' למיחש דיכשל בדבר גדול מזה אבל במקום דליכ' למיחש דיכשל באיסור גדול מזה אז לא התירו כלל אי' דרבנן משור הפסד עיין רמב"ן ורשב"א וריטב"א וכן בתשובת הרשב"א סי' תשפ"ב - וכן הביא הטור בסימן של"ד דעת ספר התרומות הנ"ל וגם הוא השיג עליו כן וכן עיין בהגהות מרדכי בפרק במה טומנין שכ' בפירוש דלא התירו רק במקום דיש לחוש שיעשה איסור דאוריית' וכן משמע מדברי הרע"ב בסופ"ב דיומא משנה ז' והוא מש"ס יומא ד' פ"ה עיי"ש ברש"י - ובמג"א סימן של"ד מבואר דגם הספר התרומות לא התיר רק במקום דיש לחוש דיעשה איסור דאוריית' עיי"ש במחה"ש שביאר כן דבריו - אך במל"מ בפ"ו דשבת לא משמע כן בדעת סה"ת וכן הבין מרן הח"ס באו"ח סימן ס' דבכל ענין התיר הסה"ת עיי"ש ועיין במהר"מ שיק או"ח סימן ק"ו שכ' דמהגהות מרדכי משמע כדעת המג"א בדעת ספר

התרומות

- (ויש להעיר על הטו"ז בסי' רמ"ד שכ' דלאו דוקא משום אי' דאו' התירו אי' דרבנן במקום פסידה רק כל היכ' דיש לחוש דיבא לידי אי' רבה אף בדרבנן התירו אי' זוטא עיי"ש ובהדיא מבואר בב"י של"ד דדוקא משום אי' דאו' התירו אבל משום אי' דרבנן לא התירו כלל דבדרבנין אין לחלק עיי"ש - אולם יש להביא ראי' לדברי הטו"ז מדברי הש"ש יומא פ"ה שרמזתי עלי' לעיל דאמר רבי יודא בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה ומפורש שם בש"ס דהטעם מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית לי' טלטול דרבנן אתי לידי כיבוי דאורייתא והרי"ף בפ' כירה הביאו וכתב שם הר"ן וז"ל לאו דוקא דאו' דהא קיי"ל כרבי שמעון דאמר מלאכה שאצ"ל פטור עלי' והכא אינו צריך לכבוי אלא בשביל המת אלא דמ"מ עיקר כבוי דאו' כגון מכבה עצים לעשות פחמים שהוא כבוי הצריך לגופו עכ"ל - וקשה מ"מ מה בכך דעיקר כבוי הוא דאו' אבל עכ"פ כאן הוי רק דרבנן וע"כ צריך לומר כיון דיש לו עיקר מן התורה חמור איסורו מאיסור טלטל שאין לו עיקר מן התורה (ועיין תו"י ריש ביצה ד"ג ע"ב דהוי רק כעין דאו' אבל לא מצינו מוקצה מדאוריית' ודו"ק) והוי איסור כבוי איסור רבה נגד איסור טלטול ע"כ שרי וא"כ יהי' מזה ראי' טובא לשי' הטו"ז ועיין בכפות תמרים יומא פ"ה ודו"ק

) - עכ"פ מדברי כלם למדנו דמשום הפסד גרידא לא התירו אי' דרבנן רק במקום דיש לחוש דאי לא יתירו יכשל באי' גדול מזה - וקשה לי מסוגיא ערוכ' פסחים מ"ו ע"ב דהתירו לשחוט מסוכנת ביו"ט משום הואיל אף דבכל הואיל איכא איסור' דרבנן וכן נפסק הדין בש"ע סימן תצ"ח ועיין שם במחה"ש ס"ק י"ב - ועוד יותר ק' לי על הרשב"א ז"ל דהא הוא בעצמו כתב בחידושיו לחולין דף ט' דמהכא מוכח דמשום הפסד ממון התירו אי' דרבנן וע"כ התירו לו לאכול ג"כ בלי בדיקת הריא' עיי"ש (ומדברי הרשב"א הללו ק' ג"כ על גדולי פוסקים האחרונים שהניחו ליסוד מוסד דתרי קילי בהפ"מ לא מקילינן עיין בדעת תורה