משנה שכיר חלק א קעו

עפי"ד הרשב"א בפרק העור והרוטב מובא במל"מ בפ"ד מטומאת אוכלין דהא דקיי"ל דכל האוכלין מצטרפין זע"ז דוקא כשהם גוש אחד שחיברו נה יחדיו אבל בנגיעה בעלמא שנגעו זב"ז עוד אינם מצטרפים ולא כשי' רש"י שם א"כ שפיר הי' יכול לכרוך אותם יחד היינו להניח אחד ע"ג האחד וזה הוי ג"כ כריכ' לענין זה דהא המצוה הי' דוקא לאכול ביחד כמו שאומרים בנוסח זכר למקדש כו' הי' כורך כו' ואוכל ביחד אבל לא עשה אותם גוף אחד נמצא שכ"ז שהן בידו לא הויין גוף אחד ואינם מצטרפין לשיעור ולא מקבלין טומאה מתי נעשים גוף אחד בפיו בעת שטוחנן בלעיסא ואז שוב הוי בבית הסתרים דלא מקבלין טומא' וא"כ שפיר הוא מקיים מצוה כריכ' בלי טומא'

- ועוד יותר נראה לי דאף לשי' רש"י ז"ל דגם בנגיע' בעלמא מצטרפין לשיעור טו"א אעפי"כ א"ש דהא קיי"ל ברמב"ם ובמשניות ובנדה נ"א דדבר שאין בני אדם אוכלין אותן להנאת גופן רק למתק אחרים אינן מקבלין טומאת אוכלין א"כ מרור זה ודאי דאינו מק"ט דהא לא ניתנה לאכילת אדם א"כ אפשר גם לדעת רש"י לכרוך באופן דלא יצטרפו היינו ליתן המרור בין הפסח והמצה וכיון דפסח ומצה אינן נוגעין זב"ז אינן מצרפין וזכר לדבר דבר שאינו מק"ט חוצץ בפני הטומא ע"כ שפיר אין הפסח והמצה מצרפין כיון דהמרור חוצץ ביניהם ואין נוגעין זב"ז ואם כי בעת שבא לפיו וע"י טחינת השיניים הם נוגעים יחד אז כבר הוי מגע בית הסתרים דאינו מקבל טומא' נמצא דשפיר מקיים מצות כריכ' לכ"ע אף בלי שום טומא' כן נראה ברור קלו) ומה שהקשה עלי מש"ס קידושין כ"ה דאמרינן דלשון גלוי הוא לענין טומאה ולא חשוב בית הסתרים א"כ לכאור' ל"ש תירוצי דכשנוגעין יחד ע"י הטחינה בשיניים שפיר הם מקבלין טומא' לק"מ ל"מ לדעת רש"י בקידושין שם ובר"ש ורא"ש פ"ח דמקואות דדוקא כשמיציא הלשון מפיו אז מטמ' אבל בפנים אינו מטמ' א"כ א"ש בפשיטות אך גם לדעת הרמב"ם דגם בפיו בפנים מטמ' מ"מ כבר כתב המקנה שם בקידושין דדוקא כשפיו פתוח אבל כשסותם פיו לכ"ע הוי בית הסתרים עיי"ש א"כ א"ש דברי דתיכף אחר שהכניסם לפיו יסתום פיו והוי מגע בית הסתרים וא"ש ועיין מ"ש בזה לעיל סימן י"ד ודו"ק - ושי"ת יזכני לקיים מצות אכילת פסחים בטהרה בב"א

- סימן ע"ה

בעזה"י אור ליום ג' תצוה תרע"ד לפ"ק בוסערמין יצ"ו

שוכ"ט לידידי חביבי הרב הגדול החו"ב כו' כש"ת מו"ה אברהם יודא שפרייער בק"ק ש' פאטאק יצ"ו

אחדש"ה אודיעו שיקרתו האיר לנגד עיני ביום א' העבר ולא נתנוני העת להשיבו עד כה אמנם גם עתה לא אצא בכותבות הגסא רק בקצירות אומר כיד ה' הטוב' עלי - כמ"ה הביא לפני מה שהעלה מורי הגה"צ בספרו יד שלום דבקדושת דמים איכ' משום אי' חולין בעזרה - ואנכי הרואה בזבחים דף ע"ו גבי מה דאמר הש"ס לוג מה איכ' למימר והקשו שם בתוספות ד"ה לוג ובשיטה מקובצת לקמן דף ע"ז דלקדשי על תנאי בקדושת דמים דאם אין מצורע יהי' קדושת דמים ודבר הקרב ממנה יהי' לשם מים עיי"ש מה שתירצו - הרי בהדיא דבקדושת דמים ליכ' אי' חוב"ע דאל"כ לא הקשו התוס' מידי ובזה ל"ש חילוקו של ספר יד שלום הנ"ל בין הכנסה לשחיטה דכל הטעם של שחיטה הוא כיון דהוא דרך עבוד' וא"כ הכ"נ כיון דהוא דרך עבוד' דהוא מזה מדמו שפיר עביד עבודה כמו שכ' תוס' בתחלת דבריהם וא"כ שפיר שייך אי' חב"ע א"ו דאין בקדושת דמים משום חב"ע אף בדרך עבוד' ובהדיא כתבו תוספות שם בזבחים ריש דף ע"ז דאין בקדושת דמים משום חב"ע - וראיתי ביד שלום הנ"ל שהרגיש מתוס' זה וכתב דהוא רק משום אי' הכנסה וע"ז כ' דאין בהכנסת ק"ד משום חב"ע ולי צ"ע דבריו דהא הא דמליא בפורתא מיירי קודם ההזא' דהיא עבוד' כנ"ל ולקמן ד' פ' קיי"ל דיש בילה וא"כ ע"כ הוא מזה גם מהאי פורתא ואפ"ה שרי וא"כ משמע בהדיא דאין בקדושת דמים משום תב"ע אף בעביד עבודה וצ"ע

- ואולי יש לומר דהא דאיכ' בקדושת דמים אי' חב"ע לכ"ע ל"ה רק דרבנן אף מאן דסובר חב"ע דאורייתא וא"כ הכא משום תיקוני גברא שרי ואוקמי אדאוריית' ועיין תוספות ד' ע"ז ד"ה תיקוני גברא וא"כ א"ש דברי מורי בספרו הנ"ל בישוב דברי ספר יהושע - עכ"פ לפי דרכנו למדנו דגם אי אמרינן דבקדושת דמים איכ' משום אי' חב"ע ל"ה רק דרבנן לכ"ע דהא הכא אליבא דר"ש קיימינן ואפ"ה לדידי' שרי והוא סובר בחולין פ"ה דחשב"ע דאוריית' ועיין לעיל דף ה' בתוס' ד"ה אימור - וע"כ דלכ"ע ל"ה רק דרבנן והכא אוקמי אדאוריית' - וא"כ בזה נתיישב היטב תמיהתו דמר ידידי נ"י על השיטמ"ק בתמורה דף ז' שכתב דאם מקדיש בע"מ מעיקרו הוי כשוחט חב"ע דאינו אלא מדרבנן עכ"ל - ונתקש' מעלתו מי דחקו לאוקמי כמא"ד חב"ע לאו דאו' עכקו' - ולדידי' א"ש מאד דאין כונתו להכניס עצמו בפלוגתת דחב"ע רק רצה לומר דחב"ע כזה בקדושת דמים לכ"ע אלא דרבנן ודו"ק כי נכון הוא בעזה"י - ואחרי מופלג מצאתי בתוספות ב"ב דף פ"א ע"ב ד"ה דמקדיש דלפעמים יש גם בקדושת דמים משום חב"ע עיי"ש

- ואגב אציע לפניו שתי קושיות בהא דזבחים דף ע"ו ע"א דקאמר רב יוסף היכי נסחוט נסחוט טובא קא מפסיד בשביעית נסחוט פורתא סוף סוף אירובי מיערב עייש - וקש' לי מפרק בתרא דתרומות משנה ז' ח' דתנן התם המערה מכד לכד ונוטף שלשה טפים ונותן לתוך החולין אלמא דמה שנשאר אחר שנוטף שלשה טפים לא חיישינן ומבטלה בחולין אף שמפסידה כעת בביטולו ועיין בתוספות רעק"א שהביא בשם הרשב"א דמיירי אפילו בתרומ' דאוריית' וא"כ קש' טובא מאי קאמר הכא רב יוסף סוף סוף איערובי מיערב דעל מה שנשאר אין לחשוש כלל ואתי במכש"כ מהתם דמפסיד לגמרי ואפ"ה לא חיישינן לה מכש"כ הכא דלא הי' לן לחשוש על מיעוט זמן אכילתה וצ"ע

- ועוד אעיר על הא"מ בתשוב' שהעלה דבתרומה לכ"ע אסור לבטל לכתחלה מדאוריית' משום