משנה שכיר חלק א קעד

רבינו הרמ"א הנ"ל עיי"ש ובאופן זה שפיר הוויית עוברת ע"ד וכן הביא הבאה"ט בסי' קט"ו ס"ק י"ד בשם תשובת מהראד"ב ועיי"ש דהא דמקללת יולדיו דהוי עע"ד דוקא על מגן אבל אם מכה לה או מצערה הרבה אין אדם נתפס על צערו ואינה מפסדת כתובתה עיי"ש - וכיון דהאי דינ' דגזמה נלמד במכש"כ ממקללת יולדיו וכמו שהבאתי בשם הגמיי' וכן כתב בביאור הגר"א עיי"ש א"כ ממילא דוקא באופן הזה דדנין דין מקללת דדיו לבא מן הדין להיות כנידון וכיון גבי מקללת היכא שבא מחמת צער וקטטה ליתא בדין מקללת וכנ"ל א"כ כ"כ גבי הגזמה היכ' שהי' מחמת איזה סיבת צער לא חשובה עע"ד רק בשעשתה על מנן מכח רשעתה ומחמת חציפות שלה משא"כ היכ' דיש לתלות באיזה סיבה מחמת צער שציער לה בעלה באמת אין דינה לעע"ד ועיין גם כן בבית שמואל סימן קט"ו ס"ק י"א - ועפי"ז יתייחדו שפיר דברי הרמ"א עם דברי הרשב"א בתשובה דהרשב"א מיירי דנעשה הכל המסורה והשכירה מחמת כעס וקטטה בבעלה ולא מאהבת מעשה תעתועים אז באמת לכ"ע לא נחשב לה למאומה וכדכתב הרשב"א דנחשבת כשוטה ואין במעשה שוטה כלים משא"כ הרמ"א והגמיי' מדברי' באין לתלות רק בדברי חציפות ורוע לב כדמוכח ממעשה המובא בפנים בהגמיי' ובאופן זה גם הרשב"א מודה דנחשבת לעוברת ע"ד למצא עפי"ז דליכ' פלוגתא כלל בין הרשב"א והרמ"א ומר א"ח ומר א"ח ולא פליגי וכל אחד על מקומו יבא בשלום וזה החילוק נראה אמת וברור לאמיתה של תורה ואודה ה' שחנני דעת אמת לעשות שלום בין הפוסקים אשר בזכותם אנו חיים בגלותינו המר ולקרב רחוקים ודו"ק

- ועתה נחזור לנידון שאלתינו אחר שכבר הוכחתי דלדינא ליכ' פלוגתא בין הרמ"א לרשב"א ז"ל דאם היתה מחמת קטטה גם הרמ"א מודה דלית במעשה זה כלום ובאם עשתה מרצון בלי סיבה מבעלה גם הרשב"א מודה דחשובה לעוברת ע"ד - א"כ גם בנ"ד תלוי ג"כ בזה מה שמסרה ושכרה עדים עליו באיזה סיבה עשתה מעשה זר כזה אם מחמת איזה קרבות שהי' לה עם איזה רשע או ערל וטמא והמסור' באה ע"י דבר מתועב ודאי דיש לה דין עוברת ע"ד וכההוא דרמ"א הנ"ל - אבל אם נעשה מעשה הנ"ל ע"י קטטה שהי' לה עם בעלה א"כ דינה מבוארת בתשובת הרשב"א הנ"ל שאין לה עלי' רק תביעת הפסד ממון שהפסיד ע"י מסורה זו אבל לעוברת ע"ד אין לחשוב אותה דהוויית כשוטה בעלמא

- והשתא דהדרגנ"י סתם הדברים ולא כתב איזו גופא דעובדא היכי הוי ומה הי' הסיבה דעשתה מעשה זר כזה אם מסיבת פרצות או מסיבת קטטה ע"כ לא אוכל לאמור בה לא איסור ולא היתר עד שיאבה כבוד גדלו להודיעני סיבת הדברים שהביאה לידי מעשה רע כזה ואם עשתה באמת ע"י סיכת דבר מתועב ולא מחמת צער שציער אותה בעלה אז שפיר היא נידונת לעוברת ע"ד ולא מטעמי' דמר הדרגנ"י דיהי' כמומרת וכמו שבארתי לעיל בארוכ' דלית לדון כאן מדין מומר כלל רק מכח שמשפטה חרוץ בדברי רבינו הרמ"א ודברים הללו ב"ה הם אמת לאמיתה של תורה אחר העיון היטב הדק בכל המקומות שהבאתי

ודו"ק

- (ב) גם מה שצידד הדרגנ"י להתיר מטעם מסרבת עפי"ד ספר יהושע דליכא גזרת חר"ג במסרבת וכן נמצא דבר זה באבני צדק להגה"ק מסיגעט ז"ל סימן מ"ו בשם הגאון חו"ד וכן בשו"ת נטע שורק סימן כ"ט - לפע"ד דכל זה ל"ש בנ"ד דנראה דמסרבת הוי דוקא במצערא לי' היינו שאינה רוצית לדור עמו ורוצית לעגנו וגם אינה רוצית לילך לדון עמו בבי"ד וכההוא דמורדת דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' - משא"כ הכא בנ"ד שאמרה בפירוש שרוצית לדור עמו כדרך איש ואשתו כמו שכתב הדרגנ"י בפסקו דאינה רוצית לקבל גט יען שרצונה לדור עמו ולא משום דרוצה לענגו וגם היא מן הנשים שלא נאסרה עליו דהא אפילו בעוברת ע"ד אם רוצה לקיימה אין כופין להוציא כמבואר בסימן קט"ו א"כ ל"ה בה רק מה שאינה רוצית לילך לד"ת משום זה לחוד עוד לא הותר החר"ג ואפשר משום זילותא דבי דינא או מיראה שיראה שהבי"ד יפרדו אותה ממנו והיא אינה רוצית בזה עכ"פ נרא' ברור שבאופן זה שאומרת שרצונה לדור עמו כמקדם אינה בכלל מסרבת רק באופן שאינה רוצית לדור עמו וגם אינה רוצית לילך לדון עמו ורוצית לענגו ולצער אותו אז יש בה דין דמסובת המבואר בספרן של צדיקים הנ"ל - וגם הסברא נותנית אולי רוצית בתשובה ולתקן מעשי' מהיום והלאה ומה גם אם כל המעשה נעשה מתוך קטטה וכמו שהארכתי לעיל אז ל"ש לדון אכל הנ"ל שקטטה הרבה עושה ועיין בתשובת צמח צדק החדשות להגה"ק מליבאוויטש סי' יו"ד שהקיל במורדת ע"י קטטה וכתב דלית בה כלל דין מורדת עיי"ש וכעת אינו לפני - שוב מצאתי בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן כ' שכתב בד"ה מעתה וז"ל מ"ש בשם ספר יהושע דאשה דמסרבת מלציית דינא הוי בכלל אשה רעה בדעותי' דמצוה לגרשה כמבואר בסימן קי"ט הגם שאיני כדאי לחלוק דמלשון הש"ע משמע דוקא שרעה בדעותי' בעניני צניעות עיין שם בח"מ ובב"ש אבל עכ"פ איננה בכלל זה אם אינה צייתית דינא אמנם אם אפילו כדבריו מ"מ איננו מבואר שיכול לגרשה בע"כ והתם קאי רק על מ"ש מקודם דלא מגרש אדם אשתו הראשונה והיינו אפילו שלא בע"כ רק להשתדל ולעשות תחבולות שתתרצה להתגרש מ"מ אם הוא רעה בדעותי' מצוה לגרשה - ועוד כיון דידוע דעכשיו יש הרבה אנשים וכבר נעשה להם כהיתר אם יכולין להשמט עצמם מד"ת יהי' מה שיהי' לא נוכל בזה"ז לדון מי שמשמט עצמו מד"ת לומר דמשו"ה הוי בכלל רעה בדעותי' עכ"ד - (והיא כעין שהבאתי לעיל בשם הפליתי לענין מסור) ומכש"כ בנ"ד שרצונה לדור עמו כדרך כל הארץ ורק לבי"ד אינה רוצית לילת אולי היא מחמת יראה וכמו שכתבתי שיראה שהבי"ד יפסקו לפרוד זמ"ז ואין נפשה בכך ע"כ לפע"ד ברור דאין לדון גבה משום מסרבת - וגם ממה שרוצית לדור עמו נרא' דאין ביניהם דבר ערוה דאל"כ ודאי דלא הי' רצתה לשוב אליו כדרך כל אשה שחצנות שבהפקירא ניחא לה ובטח רק מאיזה קטט ומחלוקה בא כל הדבר א"כ אדרב' אולי מצוה לקרב אותם בסייעתא דשמיא וכההוא דכתובות דף ס"ג ע"ב עיי"ש - וכן עיין ח"ס סימן ס"ג דנתקשה מאד בשיעור אשה רפה בדעותי' דנימ' דנא גזר בה ר"ג ועיין ג"כ בפרשת מרדכי סימן ח"י מכל הלין טעמים איננו