משנה שכיר חלק א קעג

אותו מקרי עוברת ע"ד הא שם בתשובת הרשב"א שהבאתי לעיל מבואר דאפילו בעשתה באמת כן היינו ששכרה עליו גוים למוסרו לשלטון להריגה ואפ"ה לא דנה הרשב"א ודעמי' משום מעשה זו בעצמה לעוברת ע"ד ורק דהשקלא וטריא הי' רק משום מעשה החציפות שעשתה אבל משום המסורה או השכירה לערל להרגו לא דנו ולא הזכירו דבר כלל וא"כ קשה טובא על רבינו הרמ"א ומה שם בעובדא דרשב"א דעשתה כבר מעשה רע כזו ואפ"ה לא חשבוה לעוברת ע"ד מכש"כ דאין לחושבה לזה משום הגזמה בעלמא וזה פלא גדולה ותימא רבה ועצומה ועוד לא ראיתי לעמוד עלי'

- ואם כי יש לומר כיון דהרמ"א לקח דינו מדברי הגמיי' בפ' כ"ד מאישות בשם מהר"מ ב"ב א"כ י"ל דפסק כוותי' ולא כהרשב"א - עכ"ז אין בזה כדי שביעא כיון דבהדי' מבואר ברשב"א שלא כוותי' ושם הסכימו עמו רבים מגדולי ארץ הר"ח או"ז ועוד רבנים גדולים א"כ רבים המה נגד הגמיי' ומ"ט הניח הרבים ועשה כיחיד - ולכל הפחות לא הי' לו להרמ"א לסתום כהגמיי' לחוד כיון דיש חולקים ומה גם הרשב"א והר"ח או"ז גדולי הפוסקי' הם החולקים על הגמיי' והוי לי למימר ויש חולקין בזה ולא לסתום דבריו ודא תמוה רבתי בעיני - (ובאמת נפלאת בעיני ג"כ על מרן הנו"ב מה"ת אה"ע סימן פ"ט בדבר שנשאל מאחד שאשתו הוציאה עליו שם רע שקלקל עם זכרים ורצה להפסיד כתובתה מכח דברי הרמ"א הנ"ל כמו גבי שגזמה להרגו ע"י כותים - והוא ז"ל השיב דשם הביאה באמת רוצח להרגו כמו שכתב הרמ"א אבל כאן אף אם אמרה על בעלה שעובר עבירה זו לא אמרה שרצונה להביא אותו במשפט הערכאות ע"ז לגרום להרגו עיי"ש - משמע מדבריו דאלו אמרה באמת כן הי' דינה כמו ההיא דרמ"א לעוברת ע"ד ופלא איך לא הרגיש בהאי תשובת הרשב"א דהוציאה ג"כ קול זה ממש כשאלתו וגם מסרה אותו לערכאות ואפ"ה לא דנה אותה הרשב"א וחבריו משום זה לעוברת ע"ד ושאלת הנו"ב הוא ממש שאלת הרשב"א ועוד חמור מינה ואעפי"כ הקיל וא"כ ק"ו בשאלתו ואם כי י"ל דהנו"ב אזיל בשי' הרמ"א הנ"ל אשר הוא לכאורה נגד הרשב"א הנ"ל - אבל בכ"ז כיון דשאלת הנו"ב היא ממש שאלת הרשב"א הי' לו להזכירו עכ"פ ולומר בו דעתו כמאן וע"כ דנעלם ממנו לפי שעה תשו' רשב"א הנ"ל והוא פלא לחשוד מרן רבן של ישראל ושר התורה כמותו בזה אבל עכ"פ הוא תמוה רבתי עליו ז"ל

) - ומתחלה עלה במחשבה לפני לחלק בין האי דהגמיי' להא דרשב"א משום דהמעיין בהגמיי' בפנים וראה דשם הי' המעשה דאשה זו הי' לה עסק עם גוי אחד והיו אוהבים זא"ז באהבת חשוקים ודיברה עמו הרבה עד שבאהבתה אותה גיזם לבעל להרגו כמו שכתב בזה"ל וכש"כ זאת שבאת עם איתו ריק ודיברה עמו כ"כ שבשביל אהבתה גיזם לבעל להרגו עיי"ש שחשבה אותה כמדברת עם כל אדם עי"ז שדברה אתו הרבה א"כ נרא' מדבריו שם דהעיקר דחשבה אותה לעוברת ע"ד משום שאר דברים רעים שהיו בה והאי הגזמה הביא רק לראי' על גודל אהבתם זל"ל ולא דמשום זה לחוד תחשב לעוברת ע"ד וא"כ ממילא דעפי"ז לק"מ מהא דתשובת הרשב"א הנ"ל דשם ל"ה שום חשש מכל זה - אבל כד דייקת שפיר בדברי הגמיי' שם תראה דליתא לחילוק זה דהא כתב לעיל מני' דהאי בזה"ל ועוד אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר וגיזם להרגו לא גרע ממקללת יולדיו בפניו וכש"כ הכא דמגזמת להרגו עכ"ל

- הרי דהשוה ההגזמה למקללת יולדיו וכמו דגבי מקללת האי לחודא משוה לעוברת ע"ד כמו כן האי דגזמה לחוד עושה לה לעוברת ע"ד וכמו שהעתיק כן באמת הרמ"א לדין זה דגזמה בפ"ע בלי צירוף איזה מעשה רע וא"כ הדרקו' הנ"ל לדוכתא

- ע"כ אסורה ואראה חילוק אחר בזה בס"ד - והוא דכמו בשאר עוברת ע"ד לא מקרי עוע"ד עד שרגילה בכך וכמו שכתב הרשב"א בתשובה דמשום פ"א לא מקרי עע"ד כ"כ נרא' לי לומר דגם במקללת יולדיו בפניו נמי צריכה להיות רגילה בכך - ואל תשיבני מדברי הרמ"א בסי' קט"ו סעי' ד' גבי' איזהו עוברת ע"ד יהודית וכתב הרמ"א ורגילה בכך עכ"ל - ואח"כ קחשיב המחבר עוד להלן דברים שחשובים עע"ד ובינייהו מקללת יולדיו ומדהגיה הרמ"א הך "ורגילה בכך" קידם לזה דוקא משמע לכאור' דבזה לא בעי רגילה - י"ל דמזה אין ראי' דהא קחשיב אח"כ גם כן שם דמשחקת עם בחורים והא גם בזה בעי רגילה כמ"ש הרשב"א בהדיא בתשובה שם והטו"ז כתב ג"כ כן וא"כ ממילא כ"כ אפשר לומר דהך מקללת נמי צריך להיות רגיל' בכך ומשום פ"א לא חשוב עע"ד - וא"כ ממילא גם הך דגזמה נמי דוקא ברגילה כיון דנלמד בק"ו ממקללת וכמו שכ' הגמיי' ודיו לבא מהדין להיות כנידון וא"כ א"ש כיון דברשב"א מיירי בפ"א - אך גם ז"א דהרי הרמ"א שכתב הך דין דגזמה סתם דבריו ולא כתב דצריך להיות רגילה בכך - ותיכף אח"ז כתב אשה שרגילה להתייחד בין העכו"ם ועיי"ש כו' ומדדייק וכתב בדין שאח"ז "רגילה" ולא כתב גם גבי הגזמה כן משמע בהדיא דס"ל דגבי הגזמה לא בעי "רגילה" וגם משום פ"א הוי עע"ד וא"כ תהדר קושיין לדוכתא מהא דתשובת הרשב"א הנ"ל

- ע"כ נראה לומר בזה חילוק אמת בס"ד והוא דבכל אלו הדינים שנעשית על ידה עוברת ע"ד הוא דוקא כשעשתה על חנם בנא דבר בלי איזה סיבה אבל היכא דאיכ' לתלות באיזה סיבה אז לא חשובה לעוברת ע"ד וא"כ הכא כנידון הרשב"א בתשובה דהיתה מחמת כעס וקטטה בבעלה כמו שמבואר ברשב"א שכתב ומחמת כעס ומתוך קטטה פרצה וייצאה לשוק כו' וגם שכרה גוי כו' והכל נעשה ע"י קטטה וכעס ובזה אין לחשוב לה עון כלל וכמו שכתב הרשב"א שם ועי"ז דנה אותה לכף זכות כיון דהכל נעשה בתוך כעס וכמו שהביא הגמרא דנדרים כל הכועס אפילו שכינה נחשב לו למאומה והיא כשוטה ואין במעשה שוטה כלום הלכך שפיר בזה אף הגזמה עם מעשה השכירות עכו"ם להרגו לא נחשב לכלום וא"ש דברי הרשב"א בתשובה - ודברי הרמ"א בסימן קט"ו אמורים בשעשתה בלי כעס וקטטה רק מרצון נפשה ובישוב דעת רע שלה מאהבת הרשע ערל וכמו שהי' באמת המעשה שם כמובא לעיל בשם הגמיי' דמשם נלקח דברי