משנה שכיר חלק א קעב

באיזה אופן הוא מן המורידים ול"מ ומצוה להרגו דדוקא בשעשה ג"פ וגם רק אחר התראה כמו רב כהנא בהגוזל בתרא דאמר לי' רב כהנא לא תחוי ואמר לי' המסור מחוינא מחוינא, קם רב כהנא והרגו וגם לאחר שכבר עשה המעשה אינו בר קטלא רק אם התראו בו ומחזיק ברשעתו או שכבר הוחזק ג"פ אז מסור דינו לכל אדם עיי"ש - וא"כ בנ"ד בהאי אשה דהוי כבר אחר מעשה וגם לא התראו בה וגם לא הוחזקה ברשעתה ג"פ וגם לא הותרה עצמה למעשה המסירות דבר פשוט בעיני שאין בה דין הנאמר במסור וליכ' בה חומרת המסור זולת יש לה חיוב הפסד ממון שגרמה לו ע"י המסירה וכמו שפטר שם הריב"ש נידון דידי' מדין חומרת המסור כמו כן יש לפטור אשה זו מחומר המסור וזה ברור למעיין שם בריב"ש - וכן מבואר הדבר בתשובת הרא"ש ריש כלל י"ז דדין מסור נאמר דוק' באית בי' התראה כמו ר"כ והוחזק ג"פ וגם אחר מעשה פטור ועיי"ש וכל התנאים הללו ליתא באשה דידן ע"כ פשוט לי דאין באשה זו דין מסור כלל - ועיין בכרתי סימן ב' סקכ"ג שכתב ועכשיו בעוה"ר נעשה כהיתר ובתשובת מהרש"ל מכשירו לעדות ומכש"כ שאין לפסלו בשחיטה עכ"ל - ממילא מזה תבין למילף דקלקלתם תקנתם ושאין לדון למסור בזה"ז כדין מומר לע"ז ודו"ק קלה

) ועתה ארבה עלי עדים נאמנים מראשי הפוסקים הראשונים שלא כדברי הדרגנ"י שדן באשה הזאת שמסרה בעלה לאשה מומרית לענין שיוצאת שלא בכתוב' וליכ' חר"ג - והוא ממה שמצאתי בתשובת הרשב"א סימן תקע"א שנשאל מהר"ח או"ז מווינא באשה שמתקוטטת עם בעלה ומתוך הקטטה פרצה ויוצאה בשוק ואמרה בקול רם לבעלה שהוא מין ושראתה אותו מקלקל עם עבדו ופעם אחת עם בנו ויצאה בשוק וצעקה ע"ז בפני גוים וישראלים רבים ומתוך כך פרעה ראשה ונתגלו זרועותי' וקצת תחת זרועותי' וגם שכרה גוי אחד לילך לפני השלטון כדי לשרוף בעלה מפני זה (בטח הי' אז גזירה לדון ע"ז בשריפה) - והשיב הרשב"א בזה"ל ואני עמדתי על דברי הרבנים ואת אשר נגזר עלי' ומדברי כלם ראיתי שדנו אותה למוסרה וכן דנו אותה במקצת למורדת ושכן דנו אותה בעוברת ע"ד מפני שגילתה את ראשה וכן עמדתי על מה שנחלקו בקבלת העדים אם נתקבלו בפני' וכו' ואחר שעמדתי על הכל ראיתי שלא להכניס עצמי בענין קבלת העדות כו' וכן ראיתי שלא לכתוב במה שדנו אותה לשלם (ר"ל מפני המסירה) ומ"מ הריני חוזר דרך כלל על כל עיקרי הדברים שדנו אותה לשלם (מפני המסירה) או להפסיד כתובתה (מפני דין מורדת) ותחלה אומר אני שאין לזה דין מורדת להפסיד כתובתה לא בארבע שבתות כאומרת בעינא לי' ומצערנא לי' ולא בי"ב חדש כאומרת מאיס עלי לפי שאין מורדת אלא מתשמיש וכן במה שבאו לחייבה לצאת שלא בכתובה לא אמרו אלא ברגילה בכך אבל אם גלתה פ"א ופרעה ראשה באיקראי ודאי לא הפסידה כתובתה ועוד שבשעת הכעס היתה ובשעת הכעס ה"ה כשוטה ואין השם ומצותיו כנגדו באותה שעה כמו שאמרו בנדרים כל הכועס אפילו שכינה אין חשובה כנגדו - ומה שדנו להפסיד כתובתה מצד מסורה זהו במה שהיא מודה לו שהפסיד ע"י מסורתה או שיש לו עדים עיי"ש שהאריך לדון על שילום ההיפסד שהי' לו בהגרמת המסירה שמסרה אותו וודאי ע"י ריצוי כסף הציל עצמו משריפה

- הרי שלך לפניך שכל אלו הרבנים שדנו בעובדא דהאי איתתא ועמהם רבינו הרשב"א ומהר"ח או"ז דנו עלי' אם הוא בכלל הנשים שיוצאים שלא בכתובה רק מטעם מורדת או עוברת ע"ד ומה שדנו עלי' משום מסורה רק משום מילי דממון נגעו בה כי הוא טען שהפסיד על ידי' ע"י ההצלה שהציל עצמו בממון או איזה קנס ששילם בעד המיתה אבל שיהי' דנין על האשה שתצא שלא בכתובה משום מומרית דמסור הוי כמומר זה לא עלה על לבם כלל וכמו שאנו רואים בדבריהם שלא הזכירו מזה כלום דאל"כ דאם נימא דיש במסורה דין מומרית אזיל לה דחיית הרשב"א לדברי הרבנים הנ"ל במה שכתב דאין לה דין מורדת דמורדת הוי רק מתשמיש וכן ל"ה עוברת ע"ד משום דלא הורגלה בזה הא במומר לא צריך הרגל וגם לא תלוי בשתמיש כלל ותיכף שהמירה יש לה דין שתצא שלא בכתובה אלא ודאי דליתא לדברי כהדרגנ"י דמשום פ"א וכן בלי התראה אין לדון עלי' משום מסור או אפילו תימא שהוא מסורה מ"מ ל"ה לענין אישות כמומרית לענין שתצא שלא בכתובה או דלא יהי' גבה חרם רבינו גרשון דהכל חד הוא דבכל מקום שתצא שלא בכתובה ליכ' חרם רבינו גרשון וע"כ שפיר לא דברו מזה אלו הגדולים שבתשובת הרשב"א הנ"ל - וא"כ מזה תיובתא רבא לדברי הדרגנ"י דהא שאלתינו דומה ממש כמו שאלת הרשב"א הנ"ל דגם שם מוסרה אותו בידים בידי עכו"ם ושכרה עליו עד ע"ז וסכנת מות היתה מרחפת עליו ובטח ההפסד שתבע הי' ההוצאות שהוציא על הצלתו וא"כ הוי ממש נידון שאלתינו ואעפי"כ לא עלה על דעת הגדולים הנ"ל לדון כזאת משמע דאין מקום כלל לדבר הזה שרצה כהדרגנ"י לדון באשה הנ"ל ותיובתא דרב (הדרגנ"י) תיובתא

- ועוד מצאתי כדמות ראי' לדברינו מדברי גדול שבאחרונים לא רחק מזמנינו ה"ה הגאון מו"ה מרדכי זאב מלבוב ז"ל בספרו שו"ת מאמר מרדכי סימן ע"ה שנשאל באשה רע מעללים שהתחברה אל אנשי מלחמה ולבסוף מסרה את בעלה ובעזר השם ניצל מידם עיי"ש שדן משום יחוד בין העכום ועוד צידד בהתירים אבל לדון עלי' שתהא כמומרית משום שמסרה אותו לא עלה על לבו כלל וגודל ידו בתורה ידוע לכל ומדשתק בטח לא ניחא לי' לומר כזאת - וא"כ ממילא דצד היתר הראשון של כהדרגנ"י שעליו סמך כל בנינו אזיל לי' ואין לו מקום כלל לחול אחרי המחילה מכבוד תורתו הרמה ודו"ק

- אמנם בנוגע לעיקר שאלתינו תמהני מאד על הדרגנ"י שהביא ממרחק לחמו הלא הי' לו להביא את דברי הרמ"א בסימן קט"ו סוף ס"ד אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו אם יעשה לה דבר מקרי עוברת ע"ד עיי"ש - והרי הדברים ק"ו מה אם רק שגזמה אף אם לא עשתה מעשה הויית עוברת ע"ד מכש"כ בשעשתה מעשה כזאת בודאי הדין נותן שתהי' עוברת ע"ד וא"כ לכאורה משפט האשה הנ"ל חרוץ ברמ"א הנ"ל מה דינה - אבל אחר העיון גם בזה יש לשדות נרגא משום דיש להקשות באמת על רבינו הרמ"א גופא איך פסק דע"י שגוזמה לשכור כותים להרוג