משנה שכיר חלק א קעא

בהגהות עמק המלך להקדוש מו"ה אבישל ז"ל מפפ"ד ברמב"ם דפיס ווילנא וכן בהגהות טל השאג"א בשם הגאון בעל ברוך טעם ז"ל שהשיגו על המל"מ ושאג"א דסברת הה"מ לא שייך להכא ורק דגם הרמב"ם מוכרח לתירץ התוס' דהכא מטעם גילוי מילתא אתי עלה וא"כ דברינו עולין שפיר בישוב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל ודו"ק

- ה"ק ישכר עולמה טייכטהאל

סימן ע"ד

שוכ"ט סלה להגאון הגדול המפורסים בדור חריף עצום כ"ו כקש"ת מו"ה שמואל לוי וויינבערגער שליט"א אב"ד דק"ק ד' סארדאהעלי יצ"ו

אחדש"ה כמשפט על עתה באתי בנידון ההיתר מאה רבנים ששלח לידינו בדבר א' שמסרה אותו אשתו בעת היותו בצבא שהוא שפיאן ושכרה עדים ערלים ע"ז ונאסר במאסר וכמעט אתחייב קטלא ורק ע"י שהרבה הוצאות ובעזר השם ניצל מידם ועשה שיידונגס פראצעס ופסקו במקום גבוה בפרעססבורג שיפרדו זמ"ז וכפי נימוסיהן כבר אינה אשתו ועתה אינה רוצית לקבל גט בשום אופן רק אומרת שידור עמה והוא טוען במר נפשו כי אין אדם דר עם נחש בכפיכה אחת ושלחו לה ג"פ שתעמוד לדין ולא נתנה אוזן קשבת לזה ומסרבת לעמוד לד"ת ושאלו אותו הרבנים הרב הה"ג רבי ישעי' קאליש דיין דק"ק פרעססבורג והרב הה"ג דפעזינג נרם יאיר אם יסכים בהתירא דההוא גברא - וע"ז השיב כהדרגנ"י דלדעתו ברור להתירא מכמה טעמים שהעלה בתשובתו ואבא אי"ה על סדר צדדי ההיתר שהעלה מר רבא נ"י כיד הי' הטובה עלי (א) צידד כהדרגנ"י לומר דבנ"ד לית כאן כלל חר"ג מפני דדן את האשה הזאת למסור ובמוסרים אפילו רק ממון קיי"ל שהן מן המורידים ול"מ ומצוה להורגן ואין להם חלק לעוה"ב וא"כ אשה זו שיש בה כל אלה הדברים שישנו במסור והביא בקיאות מכמה מקומות בספרי הרמב"ם שכ' בחומרת המסור איך נימא ח"ו לכופו לדור עמה והוא בן לו ולא קיים עדיין פו"ר ועיין באו"ח מסור פסול לכתוב ס"ת כמומר ובמומרים ליכ' חרם ר"ג ומה שהבני עסטערייך מצריכים זיכוי גט כמבואר בסימן א' עיקרו רק מצד צרת יבום ככתוב בד"מ עכ"ל בהיתר הא' קלג

) הנה מיש הדרגנ"י דעיקר טעם של זיכוי גט הוא משום צרת סוטה לא ידעתי מנא לי' הא ואנן איפכא מצינו בח"מ וב"ש שהביאו בשם מהרי"ק ותרומת הדשן דהטעם הוא משום החרם רבינו גרשון וכן ראיתי למי שגדול בחכמה ה"ה מרן בשדי חמד מערכת אישות סימן ב' שהוכיח מספרן של צדיקים גדולי הפוסקים כמו הצ"צ ועבודת הגירשוני המובאים בקצרה בפ"ת שם שמוכח בדבריהם דהם נקטו לעיקר טעמו של תה"ד ומהרי"ק והשד"ח שם הוכיח ג"כ מדברי הרמ"א בפריסו את המפה על שלחן הטהור דנקט טעם של חר"ג לעיקר ועזב טעם של צרת סוטה עיי"ש היטב וכן ראיתי בשו"ת פאת השדה להגאון ר' ברוך מקפעלד אבה"ע סימן ד' שאנן גרירין אחר בני עסטערייך והוכיח ג"כ משו"ת צ"צ דעיקר זיכוי גט משום חר"ג הוא וא"כ גדלה תמיהתי על הדרגני מאין יצא לו לנקוט לדינ' לדידן טעמ' דהד"מ

- אך בעיקר דבריו תמה אני במה שדן לאשה הזאת למומרית ע"י שנעשית מסור הלא גם במסור גמור קיי"ל דאין מחזיקין אותו למומר לכל דבר דהלכה פסוק' ביו"ד סימן קי"ט דשחיטת מסור כשרה והש"ך בסימן ב' בס"ק כ"ו פסק כוותי' עיין בפרמ"ג בשפ"ד שם ועיין גם באחרונים ודוקא לכתיבת ספר תורה איכ' טעם לחוד דפסול אבל לשאר דברים אינו כמומר דהא שחיטת מומר לכ"ע פסול וגם לכתיבת ס"ת ותו"מ משמע מטו"ז סימן ל"ט דהוי רק דרבנן (ועיין בכתב סופר יו"ד סימן קל"ז קל"ח ותשו' מהר"י אסאד סימן רצ"ט ומהר"מ שי"ק יו"ד סימן רפ"ג שהאריכו בדין מסור לס"ת ותפילין עייש"ה - עכ"פ מצד הדין הבדל גדול איכא בין מומר למסור וכאשר הוכחתי מהא דיו"ד סימן קי"ט א"כ מנא לי להדרגנ"י לדון בהאי איתתא דהוא "מסורה" דין "מומרית" לומר שאין גבה חרם ר"ג כמו גבי' אשה מומרית הא הבדל גדול איכא בין מסור למומר וצ"ע

- ועוד עדיפא אקשי' לי' למר אף אי יהיבנא לי' סברתי' דיש במוסר כל חומרת המומר עכ"ז לגבי' דינ' דחר"ג אין לדמות שניהן יחד עפי"ד החמדת שלמה להגאון מווארשא ז"ל המובא בפ"ת סימן א' סקכ"ב שכתב דלכאורה לשי' המהר"מ ודעמי' דאף במקום מצוה גזר ר"ג א"כ אף בהמירה והי' צריך היתר מא"ר - וכתב בטעמא דמילתא דלא צריך מ"ר דכיון דהמירה היא בחזקת זונה ואסור' עליו מדאורייתא א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים ול"ד למ"ש דאף במקום מצוה גזר היינו באופן שלא נאסרה עליו כמו בשהה עשר שנים ולא ילדה או בעוברת על דת שלא נאסרה עליו ואם רוצה לקיימה מקיימה משא"כ היכא דהוי בחזקת זונה דהיא אסורה מה"ת שפיר ליכ' חרם רבינו גרשון וכתב שמצא אח"כ במהרי"ק כדבריו עיי"ש

- ואיכי השתא בנ"ד גם א יהיבנא לי' סברתו דמסור הוי כמומר עכ"ז כיון דבאמת אינה מומרית א"כ עוד עי"ז אינה בחזקת זונה כי מה שייכות יש למסור עם זנות א"כ עוד איננה אסורה עליו ול"ה רק כעוברת ע"ד דכתב בספר הנ"ל דיש גבה חר"ג א"כ ממילא גם בנ"ד יש גבה חר"ג ולא כמו שכתב הדרגנ"י דאין גבה חר"ג יען שנקט אותה למסור ומסור הוי כמומר וגבי מומרית ליכ' חר"ג ומטעם שכתבתי וגם דיחוי זה נראה בעיני קלד

) אבל הנני אוסיף להפליא עליו ובעיקר' דמילתא אני דן במה שדן לאשה הנ"ל למסור בכל חומרותיו לענין דמורידין ול"מ ומצוה להרגה הא בהדיא מבואר בחו"מ סימן שפ"ח דכל דין דמורידין ומצוה להורגו הוי דוקא במוחזק לן לכל הפחות ג"פ אבל משום פעם אחת עוד לא שייך האי דינ' דמסור - וא"כ איך יש לדון בהאי איתתא משום פעם אחת לכל דינו של מסור - ודוחק לחלק כיון דמסרה עליו וגם שכרה עדים שקרים ערלים הוי כשלשה פעמים זה דוחק דהוחזק לזה צריך ג' מעשים שונים אבל הכא חד מעשה הוא - וגם עיין בריב"ש סימן רל"ט שביאר באורך דין מסור