משנה שכיר חלק א קע

לנידון הקצות והנתיבות דהם מדברים מחזרה - ואי דקשה א"כ למה לא יהני השאלה גם כשבא ליד הקדש מה"ט - באמת נתקשה כזה הנו"ב מה"ת סי' קנ"ג וכתב על דברי הש"ך דכאן דכמה נדחק בזה השיך עיי"ש הרי דנקט דברי הש"ך לדוחק גדול פ"כ העלה הוא בטעמא במילתא לחלק עיי"ש - עכ"פ מוסכם דהיכא דנגמר הקנין בדבור ומחשבין כמסירה שוב לא מועיל חזרה ועיין בר"ן נדרים דף פ"ז שכתב בטעם דבכל מילי מועיל חזרה תוכ"ד ובע"ז והקדש ומגרש לא משום דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כל אדם שעושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אבל הני דחמירי ואין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשו"ה אפילו חזרה תוכ"ד לא מהני עכ"ד עיי"ש - וקשה מה בכך דהי' הסכמה גמירה אכתי למה לא יהי' מהני חזרה נימא אתי דבור ומבטל דבור ע"כ דהיכא דאנן ידעינן בודאי דכבר גמר בדעתו נחשב כמעשה ואין הדבור יכול לבטלו - וכן משמע מדברי רש"י נדרים ל"ד שהבאתי בפנים גבי דאזמני' דאין יכול לאסור אליו חלקו כיון דכבר נתנו לו והקשו במה קנה אותו וישבתי דאנן סהדי אגב חיבוב ריעות גמר ומקני - וקשה דאכתי ע"כ חזינן דהדר בי' וה"ר דאסרו עליו א"כ אמאי לא נימא דא"ד ומבטל דבור וע"כ היכא דנגמר דמקח באנן סהדי לא מועיל חזרה וממילא הדרינן לנדון שלפנינו כיון דהמנהג לקנות בדבור שוב איכא אנן סהדי דגמר ומקני שפיר לא יחול לכזור וזה ברור ובזה הסירותי השגתו מעלי בס"ד - וממילא דקם דינא דגם דבור הוי סטומתא אם הוא מנהג קבוע שוב ראיתי בדברי גאונים כלל פ"ז שהביא בשם מהריב"ל שכתב דמאי שאמרו סטומתא קונה מיירי דוקא בקנין שהכל יודעין דלא קני ואפ"ה תקנו דליקני בזה וכיוצא בזה הוא דאמרו מנהג מבטל הלכה אבל בשאר מנהגים דעבדי אינשי דטעי וסברי דמהני עפ"י הדין לא הוי מנהגם מנהג והובא דבריו בשו"ת באר מים חיים עכ"ל - ולפי"ד מהיכת"י יגרע הדבור כיון דבנוי על מנהג בלי שורש הדין כלל ובפירוש אמר דמנהג מבטל הלכה כמו שהבאתי ג"כ בפנים בשם הגמי"י ומרדכי וח"ס חו"מ סי' י"ב אות ב' כ' דמנהג מבטל הלכה הוא דאו' א"כ מכל הלין פשיטא לי כמו שכתבתי ואף דדברי הגאונים שם הביא דברי תשובת הרא"ש הנ"ל דדבור הוי מנהג גרוע וכנראה דקבע כן להלכה מ"מ די לי דברי הדעת קדושים שהחליט דהיכא דנהוג הוי סטומתא וכן דברי המשא למלך הנ"ל דבמנהגי הסוחרים כל מנהג טוב ומועיל ולא אמרינן גרוע היא וכן היד אברהם שהבאתי ביאר דברי הראש דלא זה עיקר טעמי' וכמו שכתבתי כן נראה לי בס"ד - ומ"ש לעיל על דברי השו"מ שהביא לנו הראבד"ק דעלעטין דהוא מדבר בנתן כל המעות בזה לא מהני אבל במקצת מהני גם לדידי' מצאתי בדברי גאונים כלל פ"ז שכיונתי אל האמת בדעתו שפסק באמת כן בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' צ"ט והד"ג שם ובכלל פ"ח השיג עליו מטעם לא פליג רבנן דסתם אמרו במעות אינן קונות נראה ודאי דהשו"מ אמר מטעם קנין סטומתא ומיירי בנתן אנגאבע בזה לכ"ע קונה מטעם סתומתא וראי' יש לי דהרי הגרע"א מיבא בפ"ת קצ"ח סק"ג בשם רבינו הגרע"א דאף מקצת מעות אינן קונות אפ"ה פסק בסי' ל"ד דאנגאבע קונה מטעם סטומתא וע"כ איכא חילוקא בין נתן לתורת פרעון לאם נתן לאנגאבע ודו"ק - עתה בשעת חיתום דברי פתחתי ספר שו"ת נהרי אפרסמין ומצאתי בסוף סי' י"ח לחלק חו"מ שהאריך בענין סטומתא והביא דברי המהר"מ שיק שכתב דסטומתא הוא במטבע שאין עלי' צורה מכח דברי השטמ"ק בב"מ - ותמה עליו ג"כ כמו שכתבתי בפנים אבל לא ביאר כ"כ באר היטב כמו שבארתי דדברי השטמ"ק הוא דעה יחידית נגד כל הפוסקים ורק כתב בקצרה דא"כ אמאי חשבו הש"ע לקנין סטומתא הא קנין דאורייתא עכ"ד ובאמת המעיין בשטמ"ק יראה דדעה זו סוברת דבאמת לאו ממנהגא הוא רק קנין דאורייתא וממילא היא נדחית מהלכ' והנאני שכונתי לדעת גדול כמוהו עיי"ש בנהרי אפרסמין הנ"ל שכתב ג"כ באנגאבע אם הוא מנהג ברור מהני מטעם סטומתא עיין עוד שם סי' ט"ו בענין סטומתא באורך ודו"ק

- סימן ע"ג

במנו"ב תנינא אה"ע סימן ג' מביא קושיית הב"ש בסימן וא"ו ס"ק ט"ז שהקש' על הרמב"ם שפסק כהן שנושא נשים שנבעלה לפסול לה מלקין אותו והלא ביבמות דף ס"ח ילפינן שאסורה לכהונ' בק"ו דתרומה והקשו בגמרא וכי מזהירין מה"ד ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא - ובדבר זה אם לוקין ע"י גילוי מילתא פליגי אביי ורבא בסנהדרין אביי סבר לוקין ורבא סובר אין לוקין והרי הלכתא כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם והסוגיא דיבמות ע"כ כאביי אתי' ואיך פסק הרמב"ם ע"כ - עיי"ש שתלמידו הגאון מו"ה וואלף (כמדומה לי שהוא הגאון בעל קדושת ישראל ז"ל) רצה לומר יען שרב אשי בסוגיא דמשרת ע"כ סובר כן ע"כ פסק הרמב"ם כמותו - והנו"ב דחה דבריו דמי עדיף רב אשי דמשרת מסוגיא דיבמות שם דסתם גמרא סובר כן ואעפי"כ הקש' הב"ש קושייתו - ובאמת דבריו נכונים דכיון דהלכתא פסיקתא היא שאין הלכה כאביי רק ביע"ל קג"ם ורבינא ומר ב"ר אשי הם כשחתמו התלמוד קבעו הנך הלכות והם הכריעו שחוץ מיע"ל קג"ם אין הלכה כאביי שוב נדחו כל הסוגיות הסותרים לזה וממילא גם דברי רב אשי נדחים עכ"ד הנו"ב ז"ל

- ונראה לתרץ בס"ד עפי"ד הריטב"א בפ"ג דנדה שהעל' כלל חדש בהא דהלכה כרבא לגבי אביי דוקא היכא דליכי ראי' ממתני' או ברייתא אבל במקום שיש ראי' לדברי אביי ממתני' או מברייתא ליתא לכלל הנ"ל ושפיר יש לפסוק כאביי אף נגד רבא עיי"ש - (וחידוש שעוד לא ראיתי בספרי הכללים להביא כלל זה מהריטב"א ובאמת היא כלל גדול בתורה) ועיין בפסחים מ"א בסוגיא בצלי קדר גבי רבנן דילפו שאר משקין מק"ו והקשו בתוספות שם הא אין עונשין מה"ד ותירצו דהוי רק גילוי מילתא ע"כ א"כ מוכח מברייתא זו כאביי דלוקין מג"מ ע"כ פסק הרמב"ם כאביי ואף הרמב"ם סובר בזה כשי' הריטב"א הנ"ל

- אלא דלכאורה עדיין יש לפקפק עפי"ד הה"מ בפ"ז ממ"א דלרמב"ם בלאו"ה מתורץ קושי' התוספות וא"כ אין מוכרח לדידי' תי' התוס' דהוי ג"מ וכן כתב בתשובת שאג"א עיי"ש - אך עיין