משנה שכיר חלק א קסה

דמסתפינא הי' נראה לי לומר דאפילו במקום שנתן כל המעות אם נותנים בתורת אסטומתא שפיר מהני דדוקא בתורת מעות הייני כדרך מקח וממכר תקנו חז"ל שלא לקנות בו אבל שלא בדרך מו"מ היינו שלא בדרך פרעון רק בדרך קיום המקח לקיים הקנין שעשו מהני - והחילוק בין שנתן מתורת מעות לנתן לקיום המקח מבואר בש"ס בסוגיא דמטבע נעשה חליפין דאם לא נתן בתורת מעות מהני ומאן דפליג לא פליג רק מטעם דדעתי' אצורה עיי"ש - עכ"פ חזינן דאם אינן נותנן בתורת מעות ל"ה בכלל התקנא שתקנו חז"ל - א"כ הה"ד בדין סטומתא אפילו נתן כל המעות אם נתנן לקיים המקח ולא בתורת מעות הפרעון שפיר מהני - ואי דאכתי איכ' הגזרה דשמא יאמר נשרפו כו' עיין ח"ס והנתיבות הנ"ל דבמקום זה לא גזרו וכמו דמבואר בש"ס דהגזרה לא הי' רק כשהוא בתורת מעות כן היה נראה לי אלא דמסתפינא לפסוק כן יען שנרא' מהדרישה והח"ס הנ"ל דבכל המעות מודו דלא מהני - אבל אם לדון הי' מקום טובא לומר כן ודו"ק

) - ואם כנים דברינו בכונת המהר"מ שי"ק א"כ באנגאבע גם הוא יודה דמועיל מדין סתומת' ואם באמת כונתו היתה לומר דאפילו באנגאבע לא מהני דין סטומתא אחרי המחילה דבריו יוקשים מאד כי עמדו לנגדו דברי הדרישה ורבו הח"ס הנ"ל דאומרים בפירוש דמהני ודו"ק

- ועפ"י האמור נרא' כיון דכל עיקר דין סטומתא בנוי על מנהג שנהגו הסוחרים לגמור הקנין נראה לי ברור בס"ד באופן שהנהיגו התגרין למנהג קבוע לגמור הקנין בנתינת האנגאבע נגמר הקנין בכל תוקף ועוז דמ"ש משאר דיני הסטומתא המבוארין בש"ע - וי"ל עוד דהוא בכלל "פשוט" הנזכר בש"ע וזה פשוט וברור בעיני ומה גם שכבר הבאתי לעיל בשם הגאון רעק"א ז"ל שפסק כן בפשיטות ושלא כדברי הדרגנ"י שכתב לפסק הלכה דאין באנגאבע דין סטומתא וכאשר כתבתי כן נרא' לפע"ד ודו"ק

- ועוד גדולה מזו אני אומר דאם הסכימו הסוחרי' לנהוג לגמור הקנון ע"י דיבור גרידא כמו שדרשתי וחקרתי אצל סוחרים גדולים דפקיעי שמייהו אשר עתה המנהג בין התגרין לגמור הקנין בדיבור בעלמא באופן שאומר שרוצה ליקח את הסחורה שהציעו לו והשלימו בסך ומאשר ומקיים הקנין במה שאומר הן שהסכים לעשות המקח והוא מנהג שנתפשט במדינה נרא' לי דגם זה מהני מדין סטומתא ויש למקח זה כל תוקף ועוז מדין קנין סטומתא כמו שאר מנהגי הסוחרים המבוארים בש"ע ומטעם שאומר בס"ד - ראשית דבר אני אומר שהדבר מוכרע מצד הענין עצמו כיון דבאמת אין לדין סטומתא עיקר מהתורה שיהי' נחשב לקנין רק שורשו הוא מצד מנהג המדינה בין הסוחרים וכמו שהבאתי לעיל מהפוסקים בארוכה - ואפשר שראו הסוחרים לאחוז במנהג זה כדי להקל מעליהם ולתיקון עצמם עשו כן שלא יצטרכו לדיני התנאים אשר ישנן בקנין ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר יש למצוא מדברי רש"י ותוס' בסוגיא דמעמד שלשתן גיטין י"ג עיי"ש

- ובזה אני מפורש את דברי הר"ח המובאים בהגמיי' ובמרדכי שהבאתי לעיל שכתב על דין סטומתא דטוב וישר הוא עיי"ש - ולכאורה מאי טיבותא אית בי' יותר משארי דיני הקנינים דקלסי' הר"ח - אבל לפ"ד הנ"ל יובן היטב דזה הוא הטבא שבו כדי להקל על הסוחרים ולא יצטרכו לתנאי הקנינים ולא יבאו לידי מחלוקה כנ"ל ביאור דבריו - עכ"פ הדבר מבואר דדין סטומתא הוי רק מנהגא דנהגו התגרין ביניהם וכיון שכן א"כ בכת שיסכימו הסוחרים להקל עליהם עוד יותר ולגמור הקנין בדיבור גרידא וקבעו כן מנהג קבוע בכל המדינה למה לא יועיל גם זאת המנהג לעשות קנין גמור כמו שאר מנהגי הסוחרים ובעיני הדבר ברור דגם זאת בכלל קנין סטומתא ומהני

- ואם דלכאורה מדברי תשובות הרא"ש שהביא כהדרגנ"י לא משמע כן - אך נראה דמדברי תשובות הרא"ש הנ"ל ליכא למישמא מידי ומהטעם שאומר בס"ד וממילא דל"ה שם סתירה לדברי

- והוא דלכאורה ק' להבין דברי רבינו הרא"ש ז"ל שכתב שם בתשובה דסטומתא היינו דוקא שנעשה מעשה כפירש"י או כפרוש הר"ח שתוקע כף וזהו גמר המקח ואותו מעשה שעושין הוי במקום סודר אבל דבור בעלמא לא אפילו נהגו הוי מנהג גרוע ולא אזלינן בתרה עכ"ל בכלל י"ג עיי"ש - ולא זכיתי להבין במה שכתב דזאת המעשה הוי במקום סודר מה ענין קנין סודר להכא וכי אזיל בשי' השטמ"ק שהבאתי לעיל וגם לשונו אין מורה כן וכן בפסקיו לא הזכיר כלל מזה ואולי חזר מזה והעיקר כמו שכתב בפסקיו כידוע מכללי הרא"ש וא"כ נסתרה דרכי רבינו ז"ל בתשובה ההוא ממני - ובר מן דין קשה להבין למה יהי' מנהג גרוע כ"כ דלא ליזל בתרה אם המנהג קבוע כן בין הסוחרים ונתפשט בכל המדינה לגמור הקנין בדבור הלא כמה קנינין נגמרים בדבור גרידא כמו באמור' להקדש מתנת שכ"מ עיין ברמב"ם פ"ה דמכירה שחשב אותם הרמב"ם כל הני מילי שנגמרים בדבור גרידא ולמה יהי' מוזר כ"כ אם יסכימו הסוחרים ג"כ לגמור קנינם כמו בהני מילי הנ"ל דיש לדבור תוקף ועוז לגמור הקנין וכי גזרת הכתוב הוא לומר דדוקא שם מהני הדבור ולא בעלמא אף אם יתרצו הצדדים לזה ובאמת הדבר צריך תבלין והבנה

- ולא דמי למ"ש תוספות בב"ב דף ג' שהביא הדרגנ"י ראי' לתשובת הרא"ש בהא דאמרו בגמרא שם לאתוי' דפחות מזה אף אי נהגו לא אזלינן בתרה עיי"ש בתוס' שם שפיר כתבו תוספות כן משום דשם ודאי מנהג גרוע הוא משום דבאמת לא עבדי אינשי מחיצה כזה וגם לא מצינו בשום מקום שיהי' חשוב מחיצה בפחות מזה ע"כ אף אי נהוג בטלה דעתו אצל כ"א ולא אזלינן בתרה - אבל הכא כיון דמצינו כמה קנינין שנגמרים בדבור א"כ אם נהגו גם הסוחרים כן לא יהי' גרוע כ"כ שלא ניזל בתר' והדבר צריך ביאור קכז

) ועוד יותר יש להפליא על תשובת הרא"ש שהביא הדרגנ"י הא הוא בעצמו כ' בכלל י"ג ס"כ שמועיל מנהגא בדבר שלא בא לעולם והביא סמוכין לה מדין סתומטא יעיי"ש - והדברים ק"ו אם