משנה שכיר חלק א קסג

ממנה רק משום דהתירץ שרוצה לתרץ הוא עדיף לי' ממקום זה דהקשה ע"כ הקשה ממנה עיי"ש - וכמו כן כאן כיון דרוצה לחלק בין מהודק או לא מהודק עדיפא לי' להקשות מרמי ב"י כיון דהוא הטול תנאי בדבר ואמר והוא שקשור שייך לומר עליו דהכונה הוא קשור ומהודק משא"כ במתני' דתנן סתמא במוך שבאזנה ולא הזכיר משום קשיר' ע"כ לא שייך כ"כ לומר דמיירי ג"כ במהודק כן נראה ברור בפירוש דברי רבינו הגר"א ועפי"ז נתבארו היטב כל דבריו שם ותיתי לי שקיימתי דבריו בס"ד - ואמרתי דבר זה לכמה ת"ח ואמרו קאלוס - ואחתום בברכה ה' יזכנו ללון בעומקה של הלכה ולהוסיף לנו אורה אלף פעמים ככה ויעלנו במהרה מעמק הבכה אכי"ר

- כ"ד ידידו צמידו הכותב באישון לילה ליל נ"ח שבט הנותן לעיף כח ולאין אונים עצמה ירבה ירבה חילו לאוריית' כס"ו פק"ק בוסערמין תרע"ט לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ע"ב

בעזה"י ה' מטות ומסעי תרע"ד לפ"ק בועסרמין יצ"י

יראה בנחמה בעיר ה' שמה ובבנין ציון וירושלים ברמה כבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסי' צדיק כביר כו' כקש"ת מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבדק"ק סעמיהאל יצ"ו

אחדש"ה אקדמה פניו בתודה ע"ד יקר תשובתו הרמתה שקבלתי ותשואות חן לו עבור שהאיר עיני בכמה מילי מעליותא

- אך מפני שעוד יש לי דברים בגו אמרתי לבא עוד הפעם ולרצות דברי אליו וזה החלי בעזה"י הנה כדהרגנ"י כללא כייל לן בעניני המקח שעושין הסוחרים בזה"ז שאינן גמר קנין רק חוב גרידא שמחייבין עצמם זה לזה והטעם הוא לדעתו מפני שכעת מוכרים הסוחרים דברים אשר אינן מבוררין והלוקחין קונין ואינן יודעין מה שקונין ואין זו דרך מקח וממכר אלא ודאי שהוא רק על דרך התחייבות שמחייבין עצמם - והוסיף עוד לומר שאפילו אם הסחורה הוא מבורר שהמוכר מברר את הסחורה ואומר לו זה הסחורה אני מוכר לך ועושין קנין הנהוג ואפ"ה ל"ה גמר קנין כיון דחזינן דבאופן אם יארע איזה היזק קודם "האיבערנעהמן" סובל המוכר ההיזק והוא מפסיד על כרחך דאין הדבר קנוי עוד אל הלוקח אלא בדרך התחייבות שמחייב עצמו אליו ליתן לו סחורה כזו אבל הסחורה גופא עודנו של המוכר ונפ"מ לכמה ענינים עכתי"ד כהדרנ"ני קכו

) ולפע"ד לאו כל המקחין שווין דודאי היכ' דהמקח נעשה באופן שנעשה על "הבערזא" דאין כאן לפנינו סחורה ידוע בזה צדקו דברי כהדרגנ"י דל"ה רק התחייבות וכמו שהביא ג"כ בשם תשובת בית שלמה אבל במקום דהסחורה מבורר והמשא ומתן נעשה על סחורה ידוע עפ"י קנין טוב ומועיל נראה לי דהמקח נגמר על אתר והסחורה היא מעת ההוא והלאה של הלוקח - ומה שנוהגים שבאם אירע איזה היזק כ"ז שהוא תחת יד המוכר נוטל המוכר ההיזק נרא' לי שהוא רק כמו חפץ של אדם אחר שמונח תח"י באחריותו דהגע בעצמך באחד שהניח חפיצו אצל חברו באחריות הכי אינו שלו מפני שאם יהי' נפסד יהי' באחריות של חברו ויגיע ההיזק לו מפני זה עוד לא יצאה מרשותו להיות נקרא חפץ של חברו ובהדיא קיי"ל בחמץ שאם הפקיד חמצו אצל חברו באחריות בעל החמץ עיבר משום בל יראה עיין סימן ת"מ סעי' ד' וא"כ גם הכא נהי דחברו כבר קנה הסחורה ושלו הוא מ"מ עדיין מונח אצלו באחריותו וע"כ חייב לשלם לו אם יהי' נפסד - ואל ישיבני מדברי הב"י בסי' קצ"ח שכתב שאחר שנגמר המקח אין המוכר אפילו כשומר חנם ופטור משמורתו ועיי"ש וכן בספר ד"ג החדש כלל פ"ח שהאריך בפרט זה אם יש דין שומר על המוכר מדין תורה כ"ז שמונח תח"י - י"ל דבאמת מדינא פטור מהכל אך ממנהגא י"ל דנהגו הסוחרים לקבל אחריות המקח כ"ז שמונח אצלם והיא מפני תקנת הסוחרים דהרבה פעמים לא יכול הקונה למשוך סחורתו תיכף לרשותו ואז אם לא יקבל המוכר אחריות הסחורה לא יקנה וכן המוכר לא ימצא בכל זמן קונה נהגו לקבל אחריות הסחורה עד עת המשיכה ע"כ שפיר אם דמצד הדין פטור אבל מצד מנהגא הוי כמו תנאי שהתנו בפירוש שמקבל עליו אחריות אפילו אחריות אונס דמהני בזה תנאי כמבואר בחו"מ סימן ש"ה דשומר שכר שמקבל עליו אחריות אונס הכל לפי תנאו - ה"נ אעפ"י דמדינא פטור מ"מ מצד מנהגא הוי מתנאי הסוחרים שיקבלו אחריות ואף שאין מתנין ע"ז מ"מ כיון דכבר נתפשט המנהג כן שוב הוי סתמא כהתנו בפירוש - אבל דא אמת לפע"ד במקום שהסחורה מבורר ועשו קנין המועיל עפ"י מנהגא או מדינ' נגמר הקנין והסחורה היא של לוקח לכל דבר אם היזל הוזל לו ואם הוקר הוקר לו - ומעשים בכל יום יוכיחו דאנו רואין במנהג העולם שאם אחד קנה סחורה מחברו דבר מסיום ולא משך אותו לביתו תיכף ואח"כ אם ירצה המוכר לחזור בו אפילו אם ירצה לתת לו גם הריוח שהי' מרויח בו אפ"ה אם לא ירצה הלוקח לא יוכל המוכר לחזור בו וע"כ מפני שגוף החפץ כבר קנוי לו דאל"כ לא הי' חייב ליתן לו החפץ גופ' רק השיוי כמו "בבערזא" דלא משלם רק הריוח וע"כ דבאופן הנ"ל גוף הסחורה קנוי לו ומה שחייב באחריות הוא רק מטעם שאמרתי ממנהגא שנהגו הסוחרי' לטובתם וז"פ וברור בעיני - אמנם במקח שנעשה סתם בלי סחורה מבוררת ודאי דהצדק את כהדרגנ"י דהוי רק בדרך התחייבות שמחייב עצמו לו - יהי' איך שיהי' עכ"פ חיוב ודאי איכ' בדבר אם אחד מוכר לחברו עפ"י קנין המועיל בין אם מכר דבר מסיום או לא עכ"פ חיוב איכא ובי"ד מוציאים ממנו - רק שוב חקר כהדרגנ"י אם שייך אצל התחייבות דין סטומתא ופשט לי' זאת מדברי תוס' בב"מ דף ס"ו - וכן מצאתי בשו"ת מהרי"ל דיסקין הנדפס מחדש בירושלים חבב"א בקונטרס הפסקים שחקר נ"כ בזאת והעיר ג"כ מדברי תוספות הנ"ל דמשם משמע דגם אצל התחייבות מועיל דין סטומתה ודו"ק

ולדינא העלה כהדרגנ"י דאם המקח נעשה ונגמר בדיבור בעלמא אינו מועיל כלל ולא הוי