משנה שכיר חלק א קסב

ותרווייהו סתם ספרא קשיין אהדדי עיי"ש דאביי ורבא קמתרצו דלא יוקש' אהדדי וכמובא בפנים - וק' כיון דבריית' קמייתא מיירי במבעט ואמר דלא יתכפר לו יוה"כ א"כ דלמא מיירי אידך בריית' באינו מבעט ע"כ מכפר לו ולא קשיין כלל ומצאתי בשיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב וז"ל ומשמע לי' כיון דאינו נזהר מעבירות של עצם היום הזה הוי לה כמבעט ואומר דלא יתכפר לו יוה"כ עכ"ל - אך ק' לי לפי"מ שפירש השיטה מקובצת שם לעיל מזה דהאי לא קראו מ"ק מיירי באופן של רבי יהושע שהי' נחלק על ר"ג היינו שהי' לו קביעות אחר על יו"כ עיי"ש וכבר הבאתי לעיל דבריו א"כ כ"כ י"ל דהאי עשה בו מלאכ' ולא התענה בו מיירי נמי באופן זה שעפ"י קביעתו אינו יו"כ נמצא דאינו מבעט בעיקר יו"כ ומה שלא הי' נזהר בו כעת משום דטעותו אונסו ואעפי"כ הועיל שנקבע בבי"ד שפיר מכפר עכ"פ ל"ה סתירה מבריית' דלעיל דשם מיירי במבעט - ובשלמא בסוגיא דשבועות דשם תלוי בשב או לא שב שפיר הקשה הא עכ"פ לא שב בו ביום וכמו שכתבתי לעיל אבל כאן בכריתות דבמבעט תלי' מילתא שפיר קשיא וצ"ע ודו"ק - סימן ע"א

אל כבוד אהובי ידידי האברך כמשמעו וכמדרשו החריף ובקי מו"ה יהושע זרח גאלדבערג נ"י בן הגאון מסוואלעווע ז"ל יושב באוהל תורה כחשיכה כאורה בבית חמיו ידי"נ הרבני הנגיד נ"י בק"ק נאנאש יצ"ו

אחדש"ה באהבה בטח קיבל תשובתי על ח"ת שהציע לפני ויען ידעתי שניחא לי' לשמוע מלתי אודיע לו גרגר קטן שנתחדש לי בשבת קדש העבר בביאור דברי מרן הגר"א בביאוריו לש"ע או"ח סימן ש"ג סעי' ט"ו שהי' לי קצת כאב אזנים ועיינתי בענין לצאת במוך שבאזנו וראיתי מה שנפסק בש"ע שם ובמוך הקשור ומהודק באזנה עכ"ל הש"ע - וכתב ע"ז הגר"א ז"ל בזה"ל ומהודק רא"ש וצ"ל דמפורש דלא כפרש"י דלרש"י לב' הפירושים א"צ מהודק אלא שמפורש והתני רמי כו' ואמאי חלוקין עליו חבריו והא דלא פריך ממתני' עתוס' פ"י דפסחים ק"ב ע"ב ד"ה מיתני' עכ"ד הגר"א בביאוריו שם הנאמרים בתכלית הקיצור וברמיזא כדרכו בקדש - וראיתי להגאון מטאלטשווע ז"ל בספרו יד יצחק ח"ג סימן שמ"ב שכ' על דברי הגר"א הנ"ל וז"ל ובביאור הגר"א זצ"ל שם כ' דלרש"י לב' הפירושים א"צ מהודק ולא זכיתי להבין דברי קדשו גם סיום דבריו שם נעלם ממני ואין הפנאי מסכים להעמיק בכונתו עכ"ד - ודאי דהי' קשה לי להגאון בעל יד יצחק ז"ל במה שכ' הגר"א דלרש"י לב' הפירושי' לא בעי מהודק דהרי לפירוש הב' דהקושיא הי' כיון דרבי יוחנן קשור הוי א"כ אמאי דוקא לביה"מ הסמוך ולא לר"ה הא בקשור אפילו לר"ה שרי לילך - וע"ז בא התירץ לא קשיא כאן במהודק וכאן לא בהודק ר"ל רבי יוחנן לא הי' מהודק ע"כ לא הי' רוצה לילך לר"ה ורמי בר יחזקאל במהודק ע"כ מתיר לילך בר"ה וא"כ עפי"ד מפורש יוצא דלפירוש הב' צריך בר"ה קשור ומהודק - ובטח דזאת הי' קשה לי' במה שכתב דלא זכה להבין דברי קדשו של הגר"א ז"ל

- אבל כד דייקת שפיר תמצא עומק כוונתו ותרא' שבאמת גם לפירוש הב' לא צריך לרה"ר מהודק לרש"י ז"ל - והוא דלכאור' צריך להבין לרש"י לפירוש הכ' דהקושיא הי' על רבי יוחנן דהי' קשור ולמה דוקא לביה"מ ולא גם לרה"ר - וע"ז בא התשובה משום דלא הי' מהודק והוא אינו מתיר ברה"ר רק במהודק - א"כ לכאורה מפני מה הי' חלוקין עליו חבריו מה עשה שלא כהוגן בזה ואדרב' הי' מחמיר בדבר, וע"כ מוכרח לומר דהם לא מפני זה היו חלוקין עלין מפני שהי' רוצים להחמיר יותר ממנו רק אדרבא הם היו חלוקין עליו להקל והיינו במה שלא הי' סגי לרבי יוחנן בקשור לחוד לרה"ר רק לביה"מ ע"ז היו חלוקין עליו חבריו ואמרו דסגי בקשור לחוד אף לרה"ר כמו דמשמע פשטא דלישנא דרמי ב"י שאמר והוא שקשור ולא הזכיר כלל שיהי' מהודק ג"כ - וא"כ כיון דחבריו היו מחולקין עליו להקל ודאי דהלכה כמותן דרבים הם נגד רב"י וא"כ שפיר כתב הגר"א דלרש"י לב' הפירושים ר"ל לדינא לא צריך מהודק וסגי בקשור לחוד וזה ברור ואמת בכונתו

- והשתא דבש"ע פסק דבעי קשור ומהודק לכאור' קשה דמשמע דהוא כר"י ולא כחבריו דהם לא בעי תרתי וכנ"ל וק' טובא דיחיד ורבים הלכה כרבים ולמה סתם הש"ע כיחיד - ע"כ כ' הגר"א דל"ה כפירש"י לב' הפירושים דלדינא גם לפירוש הב' לא בעי תרתי לרש"י משום דהלכה כרבים וכנ"ל - אלא הוא אליבא שיטת הרא"ש דכתב בפירוש בפסקיו דבעי קשור ומהודק ורק דצריך להבין אליבא דרא"ש פשט הגמרא דאם יפרש כרש"י יוקשה גם עליו למה בעי תרתי וכנ"ל - ע"ז כ' דצ"ל דהרא"ש אינו מפורש כרש"י דהקושי' הי' על רבי יוחנן למה לא הלך גם לרה"ר - רק על החבריו של ר"י מקשה הגמרא שהי' חלוקין על ר"י דיצא במוך שבאזנו והם החמירו בדבר הלא תני רמי בר יחזקאל והוא שקשור עכ"פ בקשור שרי וגם ר"י מסתמא באופן זה יצא - ע"ז משני הגמרא כאן בקשור ומהודק וכאן אינו מהודק ר"ל דרמי ב"י לא התיר רק גם במהודק ור"י לא הי' מהודק ע"כ היו חלוקין עליו חבריו ולהחמיר כן אזיל פשטא דש"ס לשי' הרא"ש ז"ל והשתא דחבריו סוברים דבעי תרתי שפיר פסק הרא"ש כמותן דהם רבים נגד ר"י וע"כ סתם בפסקיו דבעי קשור ומהודק - וא"כ ממילא הש"ע דפסק ג"כ דבעי תרתי ע"כ אזיל בשי' הרא"ש וכפירושו בשי' הש"ס - וא"כ שפיר כתב הגר"א דהפסק של הש"ע הוי שלא כרש"י רק כרא"ש ודו"ק

- שוב כתב הגר"א לפירוש הרא"ש דהקושיא הי' על החבריו של ר"י שהיו חלוקין עליו במה שיצא במוך באזנו התני רמי ב"י והוא שקשור שרי ומסתמא גם אצל ר"י הי' קשור - למה לא פריך הש"ס ממתני' על החברים הנ"ל דמתיר ג"כ לצאת במוך שבאזנ' והלא הקושי' הי' עוד עדיף טפי דהמתני' מתיר לצאת בפשיטות בלא שום חילוק וודאי כשיש להקשות ממתני' עדיף טפי להקשות ממתני' ממימרא דאמורא בש"ס - ע"ז רמז לעיין בתוס' פסחים פ"י דשם כתבו דלפעמים מקשה הש"ס קו' ממקום אחד אף דהי' לי' מקום אחר טפי להקשות