משנה שכיר חלק א קנח

דהקשיתי מש"ס הנ"ל על התשב"ץ וכמו שכתבתי לעיל ואפשר דהקושי' הי' באופן זה ודו"ק) - עכ"פ מיושבים קושיות הנ"ל וגם דברי המנ"ח קיימי' ויצא לנו מזה לגבי מאי דפליגי הראשונים גבי מומר אם הוא מה"ת או דהוא רק מדרבנן דשניהם איתנייהו אית מומר דאוריית' ואית מומר דרבנן וכנ"ל ודו"ק

קכב

) (ו) ודע דבדברינו הנ"ל יתורץ קו' הגאון בדעת תורה סימן ב' אות כ"ט ארבינו הת"ש דסובר דגם במחלל יוה"כ הוי מומר לכל הת"כ א"כ קשה משבועות י"ג דרמי סתם ספרא אסתם ספרא דבסתם ספרא דלעיל אמר דיום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים והתניא יכול לא יהא יו"כ מכפר אלא א"כ התענה ולא עשה מלאכ' לא התענ' ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יו"כ הוא מ"מ - אמר אביי ל"ק הא רבי וכו' עיי"ש בש"ס

- וקשה הרי לעיל מזה קאמר בש"ס דמודה רבי בפורק עול שאין יוה"כ מכפר בלא תשובה ופרש"י דהיינו כופר בעיקר והרי מחלל שבת כתב רש"י בחולין דהוי כופר בעיקר ואי נימ' דגם יו"כ כשבת א"כ בעשה מלאכ' ביו"כ גם לרבי אינו מכפר בלא תשוב' ובע"כ דיו"כ אינו כשבת עיי"ש בדעת תורה דתחלה רצה לומר דאליבא השיטות דמה שנעשה מומר בחילול שבת הוא דוקא דרבנן ומה"ת לא הוי כפורק עול א"כ שם בשבועות דקאי אדרש' דקראי שפיר מוקי לה כרבי אך שוב דחה זאת יען שעיקר לדעתו דודאי מן התורה הוי ככופר ע"כ העלה מכח קושיא זו דע"כ מוכח מכאן דיו"כ אין דינו כשבת עיי"ש - אבל לפי דרכינו בחילוק הנ"ל א"ש ולק"מ דכבר הוכחנו דאף בע"ז גופא דוקא אז נעשה מומר מה"ת בשהוא מאמין בה וכופר בעיקר וכן בשבת כשמחללה משום כפירה ר"ל אבל בדיעבד לתיאבון לכ"ע ל"ה רק דרבנן א"כ מיירי שם בשבועות בשעשה מלאכה לתיאבון דל"ה רק מדרבנן ול"ה ככופר ופורק עול ע"כ שפיר מכפר לרבי בלא תשובה ויקוים תירוצו של הגאון הנ"ל ודו"ק - (ז) והנה אחר שעיינתי בש"ס שבועות שם ראיתי שלכאורה יש לסתור תירוצי במה שכתבתי דמיירי בשעשה מלאכ' לתיאבון ולא מחמת שכופר בקדושת היום דז"ל הש"ס שם יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכ' לא התענ' בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכ' מנין ת"ל יו"כ הוא מ"מ עכ"ל - ובתוס' שם ד"ה לא קראו מ"ק כתבו בשם ר"ת קראו מ"ק שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכ' בשביל קדושת היום ולא קראו מ"ק שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכ' עכ"ל ע"ש שחלקו על רש"י בפירוש לא קראו מ"ק - והשת' לפי' ר"ת דהכונה בלא קראו מ"ק שאינ" שובת מחמת קדושת היום - א"כ ע"כ כופר בו - וממילא האי עשה בו מלאכ' ע"כ מיירי נמי באופן זה ואזלה תירוצי הנ"ל - אך כד דייקת שפיר תראה דלק"מ - דלכאורה יש לדייק בדברי ר"ת במה שכתב קראו מ"ק שמודה "שב"ד" קדשוהו מאי בעי "מבי"ד". כך הוי לי' למימר קראו מ"ק שמודה בקדושת היום לא קראו מ"ק שאינו מודה בקדושת היום ולא שבת אלא מחמת עצלות - ונרא' לפרש דבריו ז"ל - עם מה שראיתי בשיט' מקובצת כריתות דף ז' דשם ג"כ איתא להאי סוגיא וזה לשונו לא קראו מ"ק נרא' לפרש דומי' דרבי יהושע שרצה לשבות ממלאכ' ביום כיפורים שלו כשנחלק על ר"ג עכ"ל - ועל זה כיון ג"כ ר"ת במה שכ' שמודה שב"ד קדשוהו ר"ל שמודה בקדושת בי"ד לא קראו מ"ק היינו שאינו מודה בקדושת בי"ד ולא משום שאינו מאמין בקדושת יו"כ ח"ו רק שאינו מודה בקביעת היו"כ וזה נמי הכונה במה שכתב לא קמ"ק שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת עצלות היינו משום דלדידי' עדיין לא קדוש היום אבל בגוף קדושת היום שפיר מודה בו ולית כאן שום כפידה ח"ו - ובאופן זה יתפרש ג"כ האי עשה בו מלאכ' היינו דמיירי דאינו מודה בקדושת בי"ד דעפ"י חשבונו אכתי ל"ה יו"כ ע"כ עשה בו מלאכ' ועכ"פ לא נהג בו קדושת יו"כ וממילא דלא שב בו ואעפי"כ מתכפר לו ש"מ דיו"כ בלא תשובה ג"כ מכפר ושפיר פריך אסתמא דלעיל דקאמר דאינו מכפר לשאינן שבים וע"כ שפיר מתרץ אביי דרבי הוא ולרבי שפיר מכפר אף דחילל את יוה"כ ולא הוי ככופר בו משום דלא ע"י כפירה חילל אותו רק מחמת אנסו של טעותו ובזה עולה תירוצי שפיר טפי ממה שאמרתי לעיל דעפי"ז אפילו לא נימא לחלק בין לתיאבון ולהכעיס וכנ"ל רק דבכל ענין הוי מומר וככופר אפ"ה לק"מ משום דכאן לא הוי מזיד רק אונס העדיף משוגג וכבר מבואר ברמב"ם פיה"מ לחולין דבשוגג אין נעשה מומר וכש"כ באונס וא"ש ולק"מ קו' הגאון בד"ת הנ"ל

ודו"ק

- (ח) ודע דקש' לי מאד לשי' המחבר ביו"ד סימן ב' ועיי"ש בש"ך ס"ק ט"ז דמומר להכעיס הוא מה"ת כגוי לכל התורה והש"ך מבאר שם משום דהוא מין ואפיקורס (ועיין בכ"מ בפ"ד משחיטה שהשיג על רש"י חולין דף ד' ע"ב שכ' מומר לערלית מבעט במצוה זו וכתב עליו הכ"מ דאינו כן דא"כ היינו אפיקורס ושחיטתו נבילה רק הפשט דאינו רוצה להצטער עצמו עיי"ש) - והנה רש"י פירש גבי מומר לעבודה זרה ולחילול שבת דהוא כופר בהקבה"ו וכופר במעשי בראשית ועיי"ש וקש' דבכופר מאי רבותא דע"ז ושבת הא אפילו בשאר מצות התו' אם הוא מבעט וכופר בו הוי גוי לכל דבריו - והוא קושיא גדולה ופלא שלא עמדו עוד בזה - וסבר הייתי לומר דהיינו חילוקא דבשאר מצות דוקא אם הוא בדרך כפירה וביעוט משא"כ היינו תרתי אפילו שלא בדרך כפירה הוי מומר - אך הדרנא בי דרש"י בפירוש כתב על הני תרתי דמטעם כופר הוא וא"כ צ"ע קו' הנ"ל - ונרא' בס"ד לקיים תי' זה כך דודאי רש"י דפירש גבי מומר לערלית דמיירי במעט במצוה ואפ"ה כשר א"כ ע"כ צריך לומר דסובר כהנך שיטות דבשאר עבירות אפילו להכעיס כשר ולא נעשה כגוי ע"כ שפיר פירש גבי מומר לע"ז ושבת דמיירי בכופר משא"כ להמחבר שהוא פסק כהרמב"ם דבלהכעיס אף בשאר עבירות הוי כגוי דהוא מין וכופר במצות השם באמת בהנך תרתי אף שלא בדרך כפירה הוי כגוי - וא"כ עפי"ז מה שכתבנו לעיל לחלק בין לתיאבון או להכעיס לא אתיא רק אליבא דרש"י אבל לרמב"ם ודעמי' לא אתי שפיר - אך עדיין צריך עיון דבש"ס ע"כ מוכח דגם בפ"ז מטעם כפירה אתיא דהא מביא שם חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה