משנה שכיר חלק א קנז

ועפי"ז קשה לי מאד למה איתותב רב ענן בשמעתא קמייתא דחולין במה שסובר דשחיטת מומר לע"ז כשרה ואקשי' עלי' התם מבריי' דמכם דאימעט מומר לע"ז מקרבנות ונשאר בתיובתא עיי"ש - והשתא לדעת התשב"ץ דשם גזרת הכתיב ואין למילף משם לעלמא ואדרב' משם יש למידק אלעלמא דישראל גמור הוא א"כ אדרבא סיוע יש לרב ענן ולא תיובתא וצע"ג

ודו"ק

- (ד) ודע דקשה לי עוד סתירה גדולה שראיתי בספרא דתורת הכהן הגדול מאחיו בספר דעת תורה סימן ב' אות כ"ט שהעלה דעיקר לדעתו דמומר לחלל שבת מה"ת נעשה מומר לכל הת"כ - ובתשובתו ח"ב סימן ק"י כתב. דדעת רוב פוסקים דקידושי מומר מה"ת עיי"ש ואיך אפשר לקיים שניהם דהא בתשב"ץ הנ"ל מבואר דמאן דלומד מברייתא דמכם דנעשה מומר מן התורה קידושיו ל"ה קידושין והתשב"ץ דסובר דמהתורה הוויין קידושין מוכרח לסבור דאין למידין משם כלל וא"כ מה"ת יהי' נעשה מומר מה"ת דהא בכל הש"ס דקאמרינן דמומר לחלל שבת נעשה מהתורה מומר הוא ע"י הלימוד דברייתא דמכם כמבואר בחולין ד"ד ובעירובין דף ס"ט עיי"ש וכיון דדעת רוב פוסקים דקידושי מומר מה"ת מועילים מוכרח לומר דאין למידים מקרבנות וכתשב"ץ הנ"ל וא"כ ממילא מה שלמדו מברייתא דמכם לענין שאר דברים ע"כ דהוי רק אסמכתא בעלמא לדעת התשב"ץ וא"כ ממילא אין לומר דעיקר הוא דנעשה מומר מה"ת ואי דיש איזה לימוד אחר ע"ז א"כ אכתי לא הועיל התשב"ץ בזה שדחה שי' הגאונים דשאני התם דהוי גזה"כ סוף דבר דמדברי התשב"ץ נרא' דהא דאם מדאורייתא הוא מומר תליא באם מועלים הקידושין או לא וכיון דכ' המהרש"ם דרו"פ סברי דקידושי מומר מה"ת א"כ ע"כ דסברי דמה"ת לא נעשה מומר א"כ איך אפשר דיעשה עיקר מדבר שהוא נגד דעת רוב פוסקים ומה שהביא ראי' מרש"י ז"ל אין ראי' דבאמת רש"י גם כן סובר כשי' הגאונים דילפינן מקרבנות וכמו שהבאתי לעיל בשמו ומה שהביא הבעל העיטור בשם רבינו יצחק דקידושי מומר הוי קידושין הוא כמו שביאר שם הבעה"ט מובא בתשב"ץ שם משום דהאידנא ליכ' משומד לע"ז וחילול שבת דוקא בעבודת קרקע אבל זולת זה גם רש"י מודה דקידושיו ל"ה קידושין עיי"ש - עכ"פ לרש"י שפיר נעשה מומר מה"ת ובאופן זה באמת אין מועיל קידושיו אבל אכתי לרוב פוסקים דסברי דקידושי מומר מועיל מה"ת ע"כ מוכרח לומר דסברי דלא נעשה מומר מה"ת ודברי הגאון מהרש"ם

צ"ע

- (ה) עכ"פ קדמאי ובתראי מחולקין אי הא דנעשה מומר הוי מה"ת או לא ונרא' לי בס"ד לעשות הכרעה בזה ולומר דאיכא אופן דמן התורה הוא נעשה מומר ואיכא אופן דל"ה רק מדרבנן וכמו שאומר בעזה"י

- דהנה ראיתי במנ"ח סימן כ"ח שהעלה מילתא חדתא דגם בעובד ע"ז שאם היא דרך בזיון ואמר בפירוש דאינו מקבלו באלקי אם שחייב מיתה מ"מ ל"ה מומר עי"ז דמומר ל"ה רק במקבלו לאלקות אבל בדרך בזיון לא דוקא במודה בע"ז הוי ככופר בכל התורה ולא בעובדה דרך בזיון עיי"ש - ולי דבריו צ"ע דאם כן גם בשבת נימא כן כיון דכל הטעם דמחלל שבת נעשה מומר הוא משום דכופרו במעשיו ומעיד שקר בהקבה"ו כמו שכ' רש"י בחולין א"כ נימ' דדוקא מי דמחלל שבת להכעיס אז כופר בכל זה אבל מי שעושה רק לתיאבון אם שגם זה אסור דהתורה סתמה אמרה מחללי' מות יומת אבל עכ"פ כופר ל"ה ולא נעשה מומר ע"י חילול לתיאבון ואם הי' אמרינן כן הי' מיושב קו' התוספות משוחט בשבת בחולין דף י"ד וכמו שמתרץ המנ"ח בחידושו הנ"ל קו' התוספות מר"ל דסובר דשוחט ע"מ לזרוק לעבוד' זרה דמותר לאכיל' עיי"ש כ"כ הי' מיושב קו' התוספות הנ"ל משוחט בשבת ופלא על הגאון ז"ל שלא הרגיש בזה - וגם לפי הלימוד שהבאתי בשם תשובת הגאוני' הנ"ל מקרא דאות היא לעולם למי י"ל דדוקא אם הוא כופר באות זה אינו ישראל אבל כשעושה לתיאבון ומודה באות למה יהי' מומר עי"ז - ובאמת קיי"ל דאפילו מחלל שבת לתיאבון נעשה מומר לכל התורה וכן גבי ע"ז וכפסק רבינו הת"ש בסי' ב' - וגם לדבריו למה איתותב רב ענן דלמד מיהושפט דנהנ' מסעודת אחאב דמומר לעכו"ם שחיטתו כשרה דהרי אחאב רק לתיאבון עבד ע"ז ולא מטעם כפירה דלא הי' מודה בה כמו שכתב רש"י בד"ה אחאב דיצרא דע"ז הי' תוקף עלי' ובנביל' ל"ה פקר עיי"ש כ"ז הקשיתי עליו בראשית ההשקפה - ואחר החיפוש מצאתי במהר"מ שיק על תרי"ג מצות שעמד על המנ"ח מדברי הת"ש הנ"ל דמבואר שם דאפילו לתיאבון הוי מומר ולתיאבון הייני דאינו מאמין בה עיי"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעתו אבל מהא דר"ע לא הרגיש - שוב מצאתי גם במהר"י אסאד סימן נו"ן שהרגיש בכל דברינו גם בהא דרב ענן עפ"י דרכו שם - עכ"פ הם קושיות גדולות על חידושו של המנ"ח הנ"ל

- אמנם כן אם דיסערו קושיות גדולות על המנ"ח הנ"ל עכ"ז סברתו אמיתית כיון דכל הטעם דנעשה מומר ע"י מעשה דע"ז או מעשה דחילול שבת הוא משום דכופר בקבה"ו ובמצותיו או כופר במעשי בראשית א"כ מוכרח להיות כופר והיכא דבאמת אינו כופר מה בכך דעשה עבירה שיש בה חיוב מיתה או סקילה מ"ש משאר עבירה שיש בה סקילה דלא נעשה מומר על ידה וכמו שכ' באמת ראי' זו המנ"ח שם והיא ראי' אמיתית ונכונה - ואחרי שהסבר' הנ"ל אמת. מה נעשה עם קושיות הנ"ל דמוכח דאף באופן דאינו כופר בהנ"ל אפ"ה נעשה מומר - וכדי לתרץ אמת נרא' לי לעשות חילוק נכון באלו הדברים והוא דבאמת שיהי' מומר מן התורה צריך שיהי' כופר בכל הנ"ל וזולת זה לא הוי מומר ומטעם שכתבתי לעיל אך מדרבנן עשאוהו מומר אף באינו כופר רק עושה לתיאבון והטעם כדי שלא נחלק בין מומר למומר כי העולם לא ידעו לחלק בין אם הי' לתיאבון או להכעיס או משום חומר הענין אמרו דבכל ענין נעשה מומר ודין גוי עליו מדבריהם אף בלא כפר אבל שיהי' מומר מה"ת באמת אינו נעשה רק בעושה ע"י כפירה וזה נראה לי חילוק אמת ונכון בענין זה ועפי"ז לא יוקש' שוב מדברי רבינו הת"ש דבאמת הוא רק מדרבנן וגם קושייתי מר"ע לא קש' דהכונ' כיון דעכ"פ בכופר נעשה מומר מה"ת ממילא שייך למיסר אף בעושה לתיאבון עכ"פ מדרבנן וכנ"ל ולא שיהי' מותר לגמר ע"כ שפיר אחיתב ר"ע דמתיר לגמרי - (ואפשר דבזה מיושב ג"כ קושייתי הנ"ל