משנה שכיר חלק א קנה

אינם רוצים בזה יש עוד עצה דישכרו משר העיר כל רשות העיר וממילא יהי' גם רשותם של המומרים מושכר להם עצה זו ראיתי להביא בשם ס' שו"ת גינת וורדים וז"ל עוד יפה כח השכירות מן גזבר המלך נמצא שגם בתיהם של צדוקים מושכרים לנו ואינם אוסרים עלינו עכ"ל - וכן כתב הגאון בשואל ומשיב מהד"ת ח"ד סימן ס"ב דשפיר דמי לשכור הרשות משרי העיר דכיון דהוא זכות גמור אף להמומר ואפילו אינו מודה ורוצה בעירוב יכולין לזכותו וכתב שם דכיון דשוכרין הרשות משרי העיר מתוקן הכל עכ"ל - ועפי"ד הגאונים הללו שאמרו שטוב מן הכל הוא לשכור הרשות משרי העיר דבזה מושכרין כל בתי המומרין והשו"מ הוסיף דבזה מזכה גם אותן המומרים בעצמם - נרא' לי לומר מילת' חדתא ולעורר את העולם על דבר מה שאינם נזהרין בזה הן אמת דמבואר בסימן שצ"א דגם משכירו ולקיטו של שר העיר מהני וגם המג"א בסי' שפ"ב סקי"א הביא בשם מהרי"ט דכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו ומועיל השכירות גם מהם נרא' לי דדבר זה לא נאמר רק כשאין בעיר רק נכרים ולהבדיל ישראלים כשרים לחוד אבל כשיש מומרים וצדוקים דצריך להשכיר גם רשותם אז לא מועיל השכירה רק משר והממונה של המלך בעצמו דהוא כבעל הבית בכל בתי העיר ושפיר יכול להשכיר גם בתי וחצרות המומרים אבל כששוכרין מעבדיו הקטנים דהוא שכירו ולקיטו של הממונה וכבר הבאתי לעיל דמה שהקילו ע"י שכירו ולקיטו הוא משום דדירת עכו"ם לאו דיר' וכעת מצאתי בב"י סוף שצ"א בשם הריב"ש כן עיי"ש - וא"כ כשיש מומרים וצדוקין בעיר שדירתם שמי' דיר' לא מועיל שכירה ע"י שכירו ולקיטו רק צריך לשכור מהממונה בעצמו דהוא כמו בעל בית בכל בתי וחצרות העיר והוא בעצמו שפיר יכול להשכיר כל רשות העיר כן נרא' לי והיא דבר חדש קיז) ומה שאין העולם נזהרין בזה נרא' משום דמחזיקין אותן למומרים לחלל שבתות וצדוקין אין שכיח במקומינו והן כגוים לכל דבר א"כ גם לענין זה נידונין כגוים דיהי' מועיל ע"י שכירו ולקיטו וכסברת התוספות דלא גרע מגוי כן נרא' לי לצדד בזכותן ישראל - ואם כנים דברי בזה יהי' ג"כ ראי' לדברינו שהארכנו לעיל נגד הגאונים אבן העוזר ורעק"א ובית היוצר שאמרו דלקולא אין דינו כגוי והבית היוצר כתב מפני שדירתו שמי' דיר' ולדבריהם איך יועיל שכירת רשות העיר משכירו ולקיטו של שר העיר דחכמים לא התירו ע"י שו"ל אלא דוקא גבי נכרי דלא שמי' דיר' והיכ' דאיכ' ג"כ בעיר מומרים כאשר בעוה"ר בזה"ז אין עיר שלא יהא בה בעוה"ר מומרים לחלל שבת ודירתם דיר' א"כ איך יהני השכיר' בשאינו משר העיר מעצמו ובאמת העולם נהגו להקל בזה ולשכור גם מעבדים הקטנים וכדברי המג"א וע"כ דגם לקולא נידונין כגוי א"כ סוגיא דעלמא הוא לדונן כגוי אף לקולא וכבר אמרו כל היכ' דהלכה רופפת פוק חזי מאי עמא דבר וכיון דסוגיין דעלמא לדונן לגמרי כגוי אף לקולא בודאי כל הסומך עצמו ע"ז לא משתבש והנח להם לישראל כו'

- סיומא דפסקא נרא' לי בנידון השאילא שלפנינו אם אפשר שיבטלו או ישכרו רשותם לישראל בודאי מה טוב - ובאם לאו נרא' לי דיש לסמוך על מה שביארתי דמומר לחללי שבתות נידון כגוי אף לקולא והיא הלכ' פסוק' ברמב"ם שם וכן נשמע מתוס' ושאר פוסקים סתמו דבריהם בזה וכבר כתב הרדב"ז ח"א סימן ע"ד גבי עירוב דהוא תקנתא דרבנן סתמו להקל היינו מה שסתמו דבריהם בפוסקים ולא הזכירו הוא משום דכיונו להקל בזה עיי"ש דסמך ע"ז בעירוב יען שסתמו הדבר בפוסקי' קיח) א"כ גם בזה עצמו שסתמו הפוסקים ולא הזכירו מה יהי' דינו של מומר בישראל יחיד ורק אמרו סתמא דמומר דינו כגוי לכל דבריו זה בעצמו די לפסוק הלכ' כן ומה גם דמתוס' ורמב"ם מפורש יוצא כן וכמו שבארתי לעיל בארוכ' ודאי דכן הוא הלכה ברור' דמומר דינו חרוץ כגוי אף להקל וע"כ אם אי אפשר לעשות דבר יש לסמוך ע"ז ומותר להם לטלטל אף בלי שום דבר ואם כי לעיל הבאתי דיש להסתפק אם לדון את מומרי זמנינו כתינוק שנשבה כבר הבאתי שמנהג העולם לדונם כגוי לגבי שכירת רשות משר העיר והנח להם לישראל שבני נביאים הם וגם היא ספק ובעירובין לקולא עיין תשובת דבר שמואל קמ"ה ומהגם הרבה חולקין על הרמב"ם פ"ג דממרים הנ"ל עיין קרבן נתנאל בראש פרק הדר סק"מ ובשדי חמד ערך מומר דהרבה השיגו על הבנין ציון הנ"ל ע"כ ודאי בדאי אפשר בענין אחר נראה פשוט דנידונין כגוי לכל דבריהם שלא לאסור בישראל יחיד כן נרא' לפע"ד קיט

) פ"ק פישטיאן ד' תשא ט"ו אדר ראשון תרפ"ד לפ"ק

ובזה אחתום בברכה ידידו דו"ש באהבה דבוק באהבתו נצח סל"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

ז"ל התוספתא בפ"ה דעירובין ישראל המחלל את השבת בפרהסיא אין צריך לבטל רשות וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא צריך לבטל רשות עיי"ש והמפורהים שם לדחקו בפירושם - ולפי מה שהעליתי בפנים דמומר במקום יחיד אינו אוסר נתפרשו הדברים בפשיטות דמיירי בישראל יחיד הדר עם מומר לחלל שבת דאם הוא בפרהסיא אינו צריך לבטל כדין ישראל שנותן רשות ומבטל רשות כמו שכתב התוספתא תיכף סמוך לזה ועפי"ז יהי' סמיכ' גדולה לדברינו שכ' בפנים - רק עפ"י האמור הי' נרא' לי להגיה בתוספתא שם דלפי מה שכתב לפנינו, בהלכה י"ד קתני דין ישראל מומר הנ"ל ובהלכ' ט"ו שאחרי' קתני חצר של עכו"ם ה"ה כדיר של בהמה כו' הי' ישראל א' שרי בתוכה ה"ז אוסר ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלי' אוסרים זה את זה והלכ' כדבריו עכ"ל - והשתא אי נימא כמו שכתבתי לעיל דמה"ט אין ישראל מומר צריך לבטל משום דהוא כגוי דאינו אוסר ביחיד ק' דהא אכתי לא אשמעינן דין הגוי בזה ואיך השמיענו בישראל מומר דבא מטעם גוי - אבל אם היינו מגיהים בתוספתא ולשנות הלכ' ט"ו קודם היינו דינו של גוי ואח"כ הלכ' י"ד היינו דינו של מומר אז עולה פירושנו בתוספתא לטוב בלי שום דוחק עיי"ש במפורשי התוספתא שם דהגיהו ותקנו ולפי הנ"ל א"ש הכל רק צריך לאחר המוקדם ולהקדים המאוחר וכעת עלה בדעתי דבלאו"ה נרא' להפך ולסרס הני הלכות כי גם בש"ס קתני תחלה דינו של גוי ואח"כ דינו של ישראל מומר וכן הוא ברמב"ם וממילא