משנה שכיר חלק א קנד

הדין מפורש ברמב"ם כן וכמו שהתבתי - עכ"פ הדין אצלי ברור ב"ה דמומר לחלל שבת דדינו כגוי אף לקולא דינו כן - שוב ראיתי בשו"ת חיי ארי' להגאון אבדק"ק קראקא ז"ל סימן יו"ד שפסק בפשיטות כן ולא הרגיש בדברינו עיי"ש ועל ראייתי יש לפלפל מדברי הרא"ש סימן י"ג - וכן ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי או"ח סימן ע' שהביא בשם תשובת תשורת שי שהשיג על הגהות רע"א הנ"ל והביא בשם רבינו ירוחם דדינו לגמרי כעכו"ם אף להקל וגם הגאון בעל לבושי מרדכי שליט"א סמך עצמו ע"ז עיי"ש - וכעת אוסיף עוד דכן משמע ג"כ בירושלמי פ"ו דעירובין דקאמר התם בזה"ל גר תושב ועבד תושב מומר בגילוי פנים ה"ה כעכו"ם לכל דבר עכ"ל מדכללינהו יחד משמע דדינם שוה לגמרי לכל דבר וגר תושב מפורש ברמב"ם פ"ב ה' ט' דאינו אוסר ביחיד כמו כן מומר וזה ראי' טובא לדברינו ודו"ק קטז

) אך עדיין יש לשאול עפי"ד הרמב"ם בפ"ג ממרים דבני התועים האלה דהדיחו אותם אבותם ונתגדלו בטעותם ה"ה כאנוס ואין להם דין מומר דמומר ל"ה אלא במזיד ומזיד דידהו כאונס דמעשה אבותיהם בידם וכמו שכ' הב"י בטעמו של הרמב"ם דפסק כר"ג דצדוקי ל"ה כגוי מובא בטו"ז ומג"א - א"כ כמו כן גבי מחללי שבת ר"ל בהני שנתגדלו כך כמו "הגימנאזיסטען" וכדומה שאבותם מסרו אותם לבעל א"כ לא עליהם התלונה רק על אבותם א"כ שוב יש לאלו דין ישראל גם לענין עירוב כמו צדוקי וקלקלתם תקנתם א"כ לפי"ז נפל כל ההיתר הנ"ל בבירא כי מאן מפיס לחלק ולידע מאיזה מין הוא אם הוא מאלו שחילול השבת בא מעצמו או מגידולי אבותיו - והנה באמת ספק זה איך לדון חילול שבת דזמנינו ר"ל בנים שנדחו ע"י אבותיהם לאו שלי הוא כי ראיתי להביא כן בשם ספר בנין ציון החדשות וס' זה אינו תחי' לראות מה אומר בזה - והן אמת שהבאים אחריו השיגו עליו נרא' דלא השיגו עליו רק במה שצידד בזה להתירא לענין יין נסך ע"ז שפיר השיגו עליו דאין בסברא זו כדאי להתיר מגעם - אבל אין להכחיש דשפיר יש מקום לספק זה ומכ"ש היכא שהוא להחמיר ע"כ טובא יש לחוש שמא אלו מחללי שבת הן מאלו האנוסים מגידול אבותם ודמיין לצדוקי שאוסרין גם ביחיד וצ"ע

ודע דלפי ספק הנ"ל כמעט אין תקנה כלל למחללי שבת דזמנינו הדרים יחד עם ישראלים כשרים אפילו בשכירה דדעת הרמ"ם ור"מ ברא"ש שם ורש"י מובא בב"י סי' ש"פ דבישראל לא מהני שכירה (והש"ע בסי' ש"פ הביא שני דעות בזה בלשון י"א וי"א וכנרא' דלא הכריע בזה) - ועתה מה נעשה את אלו מחלל שבת שיש לספק בהן שהן אנוסים מכח מעשה אבותם אם נשכור מהם הרשות דלמא דין ישראל עליהם וגבי' ישראל לא מועיל שכירה ואם יבטלו רשותם דלמא דין עכו"ם עליהם וגבי עכו"ם אינו מועיל ביטול ועתה מה עצה נשאר לנו לעשות אתם ועיין בס' תוספות שבת סי' שפ"ה שהעלה ספיקא דדינא כעין זה במחללי שבת ר"ל - ועיין בבית היוצר סימן הנ"ל שכתב בסוף תשובתו בזה"ל אם דיש לחקור דגם שכירות לא מהני עיי"ש דלא כתב בטעמא דמילתא למה לא יהי' מהני שכירות ובטח כיון גם כן לזה עפ"י דרכו עיין שם דעכ"ז סמך על השכירה - וכ"כ נרא' לי בספיקא דדינא שלנו דסגי בשכירות דאיכא ס"ס להקל ספק שמא דינם כעכו"ם וסגי בשכירות ואת"ל דדינם כישראל שמא הלכה כמא"ד דגם בישראל מועיל שכירות אמנם כ"ז בדאיכא שני ישראלים אבל בישראל אחד סגי בביטול לחוד ממ"נ אי דינו כישראל יכול לבטל ואי דינו כעכו"ם לא צריך לכלום ואדרבא לא יעשה רק ביטול ולא שכירות דבזה יוצא כל הדעות ולא כמו שכתב בבית היוצר הנ"ל דמדבר ג"כ בישראל יחידי דישכור ולא יסמוך על הביטול ולדעתי אדרב' הביטול בזה עדיף וכנ"ל - אך ודאי דגם שכירות מועיל אף בישראל יחיד דאיכ' ג"כ שני צדדים להקל שמא היא כעכו"ם ואין צריך לכלום ואת"ל דנידון כישראל שמא הלכ' דגם בישראל מועיל שכירות ודו"ק

- אך דא עקא בנידון שאלתינו שכ' הדרגנ"י שהמומרין אינם רוצים לא בביטול ולא בשכירות כי כל הדבר בעיניהם כצחוק צריכא עיונא רבא איפא יש להציל לישראל כשר הדר עמם מאי' הוצאה וטלטול בחצר שאינה מעורבת והנה כהדרגנ"י חקר אם יש לשכור מההויזמייסטער אם יש לו דין שכירו ולקיטו - הנה מצאתי בשו"ת יד יצחק ח"ג סימן של"ג שפסק דאם הרבה דיורים בחצר לא סגי בשכירה מההויזמייסטער אלא צריך לשכור מכל א' הדרים שמה עיי"ש טעמו ונימוקו

- אמנם בנ"ד נראה דבלאו"ה אין לדון משום שכירו ולקיטו דעיין בתוספות עירובין דף ע' ע"ב דצדדו לומר דלא מהני שכירו ולקיטו אלא הנכרי ולא בישראל ועיין בגליון הש"ס דף פ' ע"א שהחזיק בדעת התוספות דלא מהני שכירו ולקיטו בישראל וכן נרא' מפשט רש"י ותוספות עירובין דף ס"ו ע"א גבי מה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר שול"ק ופרש"י ד"ה ומה מערב אפילו שכירו ולקיטו דנכרי אם ישראל הוא אף שוכר שכירו ולקיטו דנכרי עם נכרי הוא משכיר רשות אדוניו ועיי"ש בתוס' משמע מזה דדוקא גבי נכרי מועיל ושכירו ולקיטו אבל בישראל לא דאל"כ מה דוחקא להו לפרש גבי מערב דמיירי בשכירו ולקיטו דנכרי וע"כ דבישראל לא מהני שכירו ולקיטו והטעם נראה לי פשוט דמבואר ברש"י עירובין ס"ו שם דשכירו ולקיטו ל"ה כבעלים עצמן ומה"ט אינם אוסרין ורק לענין שכירות הקילו דיכולין לשכור אצלם א"כ י"ל דקל הוא שהקילו אצל נכרי כמו שהקילו אצלו באם אינו רוצה להשכיר דיתקרב א' אליו לשאול ממנו מקום ואח"כ מערב וכתב הב"י הטעם כיון דבאמת דירת עכו"ם אינו דירה ולא יאסור כלל ורק אוסר מגזרת חכמים א"כ די אף בעשי' כל דהוא דיהי' היכר ובזה יצא מידי גזרת חכמים עיי"ש בסימן שפ"ב כ"כ נרא' דזה הטעם שהקילו דיהי' מהני שכירה משכירו ולקיטו וכיון דעיקר היתר דשכירו ולקיטו מהני משום דדירת עכו"ם לאו שמי' דירה א"כ זה לא שייך רק גבי נכרי אבל בישראל דשמי' דירה שפיר לא מהני כן נרא' בטעמא דמילתא

- וא"כ בנ"ד מה שאנו רוצים לומר שיאסרו הוא משום דנותנים עליהם דין ישראל א"כ לא מהני לשכור משו"ל - רק בעי שיהי' השכיר' מהם עצמם או מאשתם דכמו דאשה מערבת לבעלה כ"כ יכולה להשכיר בעדו וא"כ בנ"ד צריכים לשכור מהם או מאשתם דוקא - ואם אי אפשר זאת דהם