משנה שכיר חלק א קנג

בשכירה ושוב השמיענו דינם של הצדוקין וכלפי שכ' לעיל דמומר כעכו"ם לכל דבריו גם לענין שלא יאסור ביחיד השמיענו דבצדוקי אינו כן דהוא אוסר גם ביחיד כן נראה ברור בכונתו עכ"פ נרא' לאמת דדעת הרמב"ם דמומר לחלל שבת ולע"ז הוא כגוי גמור גם לענין שלא לאסור ביחיד מדהשמיענו דין זה גבי צדוקי ולא במומר שהי' רבות' יותר וזה אמת לאמיתה של תורה לפע"ד - ועפ"י דברינו יהיו לנו שני עמודים גדולים לסמוך עליהם בהאי דינא ופלא על רבותינו האחרונים הנ"ל שלא הרגישו בזה ודו"ק

- והלום מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קי"א שהביא בשם המאירי סופ"ה דיבמות בשם רבותיו דכשעשו הכותים כנכרים הה"ד לכל המומרים בכלל זה עיי"ש וכיון דנכללו בכלל כותים ובכותים כבר הבאתי מתוספות ומקרבן נתנאל וח"ס דפשיט' להו דאינו אוסר ביחיד א"כ ממילא לדעת המאירי ורבותיו דגם המומרין נכללו בעשי' זו לעשותן כעכו"ם ודאי דגם מומר אינו אוסר ביחיד ולפי דברנו הרי לנו שלשה רועים דאזלי בחדא שיטה דמומר אינו אוסר ביחיד

- והנה עיינתי בספר אבן העוזר שהביא הגרע"א בהגהותיו לש"ע וראיתי שכתב מדעת עצמו דודאי אף ת"ק מודה דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא לענין ביטול ע"ז בסימן קמ"ו ולענין ריבית ולענין קידושין א"כ ודאי דרק לחומרא קאמר דהוא כגוי לשבור ממנו. ודוקא במקום שגוי איסר אבל ביחיד אי כגוי לא יאסור כלל אז נדון אותו לישראל מפני שהוא באמת ישראל כמו שחזינן ממילי הנ"ל וא"כ אז סגי בביטול עכ"ד ז"ל - ולפע"ד ממילי הנ"ל אין ראי' לדון את המומר לישראל גבי עירוב דהרי גם כותי דינו מהתורה כישראל לכל הני מילי דחשב עיין בסי' קנ"ט ס"ג כותים יש להם דין מומר ועיין שם בש"ך ובאחרונים ובחו"ד סק"ה ובפרמ"ג יו"ד סימן ב' דכותי ישראל גמור הוא מהתו' לכל מילי וקדושיו קידושין ובאמת מבואר כן באבה"ע סימן מ"ד שהבאתי לעיל ועיי"ש בביאור הגר"א דדינו כגר שחזר לסורו דישראל גמור הוא וכן מצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ז אחר שהאריך להוכיח דמומר הוא ישראל מעליא וקדושיו קידושין סיים שם תשובתו בזה"ל וכן כתב בספר העיטור ובאבן העזר שמעש' בכותי שקידש ואצריכה גיטא מר רב יודא ומר רב שמואל והדבר ידוע שגזרו עליהם להיות כעכו"ם גמורים כדאיתא בפר"ק דחולין עכ"ל - הרי דגם כותי הוי לכל הני מילי דחשב הבעל אבן העוזר כישראל גמור ואפ"ה הכל מודים דלגבי עירוב הוי כגוי אפילו לקולא וע"כ כמו שהבאתי בשם הבית שמואל דלענין דמשתעי בי' חז"ל אמרו גם לקולא או כמו שכתב החו"ד דלמילי דרבנן אמרו דיהי' כגוי אף לקולא - א"כ ממילא דגם בישראל מומר נוכל לאמור כן דלמילי דרבנן או לנדון דמשתעי בי' הש"ס דעשאום לעכו"ם לגמרי דינם כעכו"ם אף לקולא אבל לשאר מילי דינם כישראל כללו של דבר אינני רואה במומר יותר חומרא מבכותי לכל הני הדברים שחשב האבהע"ו וכיון דכבר הסכימו הכל דכותים גם לקולא דינם כגוי גם גבי מומר נוכל לאמור זאת - ומה גם לשי' כמה פוסקי' ראשוני' דמומר דינו מהתו' כגוי לכל דבר ומה שמצינו לכמה דברים שדנין אותו לישראל הוא רק מדרבנן עיין מהרש"ם שהבאתי לעיל וגם ברכי יוסף סימן ד' באבה"ע ובתשובת הרדב"ז ח"א סימן שנ"א ורק אפילו גם לרוב פוסקים דסברי דמהתורה דינו כישראל אפ"ה לענין הדברים שעשאום לעכו"ם לגמרי עשאום אף לקולא וכמו שהבאתי מכל הני מקומות וכנ"ל - וביותר אני תמה על הגאון בעל אבן העוזר שם דדן לומר בדעת רבי אליעזר ב"י דמומר אוסר ביחיד ולא שם לבו לדברי תוס' שם שכתבו דראב"י מתיר בצדוקי כמו בעכו"ם והרי טעם צדוקי דאוסר משום דהוא מומר לחלל שבתות כמו שכתב הרא"ש שם ואפ"ה קאמר ראב"י דלעולם אינו אוסר רק בשני ישראל א"כ מפורש בהדיא שלא כדבריו וזה ברור למעיין שם (וגם מה שכתב שם בענין פלוגתת ר' מאיר ור"י אם מועיל חזרה אחר הביטול והעלה דר"י לא פליג על ר"מ רק בזכה רק א' במבוי אז ס"ל לר"י דאינו מועיל כיון דעוד לא זכו כולן וממילא דיכול לחזור גם לגבי הא' שכבר זכה במבוי אבל בשזכו כולן גם הוא מודה דלא מהני חזרה עיי"ש - גם בזה נראה אחרי המחילה דיש לפקפק מדוע לא נימא להיפך דזכיית הא' יהי' מועיל גם לגבי אינך בני מבוי כדין הנאמר בשאר קניני' מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחרינא ועיין ברבינו יהונתן שכ' בחזקה דמבוי דאלמוה כמו חזקה דקנין וצ"ע) - והלום מצאתי בשו"ת בית היוצר, חא"ח סימן י"א שנשאל בדבר זה אם ישראל מומר לחלל שבת אוסר ביחיד והשיב דרק לחומרא אמרו דדינו כעכו"ם מכח טענות שטען הגאון בעל אבן העוזר ז"ל דלשאר דברים דינו כישראל ובטח לא ראה דכבר קדמו בזה הגאון הנ"ל - אמנם כבר הוכחתי דגם כותי לא נופל ממומר בדברים הנ"ל ואעפי"כ הקילו גבי עירוב לדונו לגמרי כעכו"ם א"כ לא נפלאת הוא לומר כך גם גבי' מומר וכעת מצאתי עוד במהרי"א חיו"ד סימן נו"ן שכתב ג"כ דמדמינן ישראל מימר לחלל שבת לכותים לאחר גזרה עיין שם - ועפ"י דברי המאירי שהבאתי יובנו הדברים היטב דבאמת בכלל כותים הן וגם דבר והרמב"ם שכתבתי לעיל דלא הביא דין כותי בה' עירוב משום דסמך עצמו על מה שהביא דין עובדי' ע"ז מטין לדברי המאירי דהם נכללו זה בזה - ומה שכתב עוד בבית היוצר הנ"ל בשם הישי"ע דדירת צדוקי ומומר הוי דירה ע"כ אוסר ביחיד - לזה פירכא במקומה דהרי בגמרא קאמר חסורי מחסרא והכי קתני צדוקי הרי כנכרי בדברי ת"ק וראב"י ואינו אוסר ביחיד לדעת ראב"י וגם ר"ג לא פליג בצדוקי רק משום דלדידי' ל"ה דין מומר עלי' ואלמלא זה הי' מודה לראב"י דאינו אוסר ביחיד נמצא בישראל דמחלל שבת דלכ"ע דינו כנכרי הלכה כראב"י ועיין בשלטי גבורים בשם ריא"ז דצדוקי דמטלטל בפרהסיא, דינו כעכו"ם ודאי דעתי' דהטעם דהלכה כר"ג משום דאינו מטלטל בפרהסיא דירא מן החכמים וכמו שכ' תוס' וממילא היכא דאינו ירא שוב הלכה כת"ק וראב"י דדינו כעכו"ם ושוב אינו אוסר ביחיד - ומזה יהי' ג"כ ראי' נגד הגאון אבן העוזר הנ"ל דכתב דמומר רק לחומרא דינו כגוי כיון דדין ישראל עלי' לשאר דברים דהרי שיטת ריא"ז בריש חולין דשחיטת מומר לכל התורה כולה אם שחט בעומד קט) ע"ג כשר מפני שישראל הוא ואעפי"כ פסק כאן בצדוקי אם הי' מחלל שבת בפרהסיא דהוא כגוי וכת"ק וראב"י דאמר לעולם אינם אוסרים אלא בשני ישראלים אלא ודאי דלמילי דרבנן עשאום כעכו"ם אף לקולא דהם אמרו והם אמרו ומלבד כל זאת