משנה שכיר חלק א קנב

דנימא דהם בכלל עובדי ע"ז א"כ מזה ראי' להנוסח' שלפנינו בה' שחיטה דנכתב עכו"ם ולא כותי שהש"ך כתב דהוא מוטעת ומהכא ראי' דהוא צודקת כיון דהכא לא חש להזכיר יען כי נכלל בעבודה זרה א"כ גם שם כן ועיי"ש במפורשים ודו"ק

- ואגב אומר מה שראיתי בתשובה מאהבה ח"ב סימן ק' שהאריך בדיני כותים וכ' בדעת רש"י דאף למא"ד כותים גירי אריות הן מ"מ הן גירים גמורים ודינם כישראל גמור לכל דבר מן התורה ורק גירי צדק לא מקרי עיי"ש שכתב שמצא כן במגיני שלמה ובפ"י - וקשה לי על דבריהם מרש"י ריש פ' הדר שפירש על ר"ג דאמר צדוקי אינו כעכו"ם אבל בכותי מודה להת"ק דקסבר גירי אריות הן והשתא לדברי הגאונים הנ"ל דאף גירי אריות הן ישראלים גמורים א"כ פשיטא דעדיפי מצדוקים אבל עכ"פ לא גריעי מנייהו ורש"י פירש ול"ד לכותי דגירי אריות הן ואינם גירים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא ונהפוך למינות וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו עיי"ש הרי בהדיא כתב רש"י דאינם גירים גמורים וצ"ע - ודע שקשה לי ג"כ דברי הפרישה בסימן שפ"ה שכתב על דברי הטור שכתב וכותי ה"ה כגוי וז"ל דגירי אריות הן ולא גרים גמורים עכ"ל וכנרא' שלקח זאת מדברי רש"י הנ"ל - אבל הוא פלא דאף אם גירי אמת הן דינם כעכו"ם מדרב אמי ור"א בחולין ד"ו דעשאם כנכרים גמורים לענין עירוב וצ"ע להבין כונתו בזה ודו"ק - ודע עוד שקשה לי על הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ז שהעלה דמומר לעכו"ם אף בצינעה הוי מומר ודינו כגוי עיי"ש וק' לי עליו מדברי הטור או"ח סימן שפ"ה שכתב דין מומר לחלל שבת דהוא כגוי ואם אינו מחללו אלא בצינעה ה"ה כישראל עיי"ש ודין מומר לע"ז לא הביא שם וכתב הב"י שם דלא חש רבינו לכתוב דישראל מומר לע"ג דינו כעכו"ם אעפ"י שנזכר בגמרא וברמב"ם משום דמילתא דפשיטא היא עכ"ל ואי נימא דדינו חלוק משבת דבע"ז אף בצינעה נעשה מומר שפיר לא הוי לי' להשתיק זאת כדי שלא נטעה להשותו לשבת לענין בצינעה וע"כ מדלא חש להזכירו משמע דדעתו דשוה גם בזאת לשבת וצ"ע קיד

) ואחר שביררנו בעזה"י דינו של כותים לגבי עירוב נדין בדינו של ישראל מומר אם אוסר ביחיד - והנה ממקום שהכרעתי גבי כותי שגם לקולא דינו כגוי מאותו מקום עצמו היינו מתוס' ריש פ' הדר יש להוכיח דדינו ג"כ כן דהרי תוס' כתבו שם דעיקר הגזרה הית' משום גוי' ולא משום צדוקי וכותי ואגב שאסרו בעכו"ם אסרו נמי בצדוקי וכותי לת"ק (עיין במהרש"א שם) וכיון דלא נאסר אלא ע"י עכו"ם לא החמירו בהן יותר מן עכו"ם עכ"ל רצונם לומר ע"כ אין צדוקי אוסר רק בשני ישראלים ולא ביחיד - וק' דהא צדוקי הוא ישראל גמור וכמו שכתבו תוס' להלן בדבור שני ואיך נימ' עליו שלא נאסר אלא ע"י עכו"ם והיא פלא - ועל כרחך צ"ל כיון דטעמו של הת"ק דסובר דצדוקי הוא כנכרי הוא משום דעוברים על מילי דרבנן בפרהסיא וכמו שכתב הרא"ש בטעמו של הר"מ דפסק כת"ק מהאי טעמא ונעשין מומר לחלל שבת דהוא כגוי וא"כ שפיר רק מטעם עכו"ם הוא נאסר א"כ ממילא יפה תירצו תוספות דלא נוכל להחמיר בו יותר כיון דרק מכח נכרי בא איסורו וע"כ אינו אוסר אלא בשני ישראלים כגוי - ועפי"ז אית לך בפירוש דעת התוס' דאף מומר אינו אוסר ביחיד דהא באמת זה טעמו של הת"ק וראב"י דסוברים בצדוקי דאינו אוסר ביחיד וגם ר"ג לא פליג על הת"ק רק בצדוקי לחוד ומטעם דאינם נידונין לדידי' כמומרין מטעם שכתבו הרא"ש ותוס' שם או מטעם הב"י המובא בטו"ז ומג"א סימן שפ"ה דמזיד שלהם אונס הוא עיין שם אבל באופן דהוא מומר אין כאן שום פלוגתא בין ר"ג לת"ק וגם הוא מודה דמטעם גוי הוא נאסר וממילא הדרה סברת התוס' דאין להחמיר בו יותר מבגוי ואין אוסר ביחיד זאת עולה מדברי תוספות שם - וא"כ לא אדע כלל מה מקום יש להסתפק בזה הלא מפורש יוצא מדברי רבותינו בעלי התוספות שם דמומר דינו כגוי גם לקולא שלא לאסור ביחיד וזהו באמת טעמו של הת"ק וראב"י דהתירו בצדוקי ביחיד משום דהוא מומר לחלל שבת ודו"ק שם ותשכח כדברי גלל כן פליאה דעת נשגבה ממני על הגאון אבן העוזר והגרע"א הביאו להלכה ועל הגאון נשמ"א שנסתפק בזה שלא שמו לבם לדברי תוספות הנ"ל וביותר תימא על הגאון בעל נש"א שהוא הביא דברי תוס' הנ"ל ולא הרגיש כלל דדינו של צדוקי לת"ק וראב"י הוא ממש דינו של מומר וצע"ג עליהם עכ"פ הדין דין אמת לדעת התו' דמומר דינו כגוי לגמרי אף שלא לאסור ביחיד ודו"ק

- ונראה דגם דברי רבינו הרמב"ם בסוף פ"ב דעירובין מורין כן דכתב שם ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד כו"מ ה"ה כעובד כו"מ לכל דבריו ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כעכו"ם. הנה מלבד דמה שכתב הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו משמע דלכל דבר ודבר הוא כגוי אף להקולא שכתב לעיל באותו פרק דעכו"ם אינו אוסר ביחיד אבל עוד מוכרח לומר כן מלישנא יתירא דאית ברמב"ם כיון דכתב אח"כ ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כעובד כוכבים הרי ביאר הכל בפרוטרוט שדינו כעכו"ם ועל מה כיון מה שאמר תחלה שהוא כגוי לכל דבריו מה שייר עוד דלא חשב ואם להשמיעני הא גופא כבר השמיענו זאת בכמה דוכתא בה' עכו"ם וגם בסוף ה' שבת ועוד בדוכתא טובא ולמה הוצרך לכתוב כאן פ"ב שהוא כעכו"ם וכבר ידוע מכללי הרמב"ם דיש לדייק בדבריו - וע"כ דתחלה אתי לאשמעינן שהוא כגוי לכל הענינים וכונתו על מה שכ' לעיל בה' ט' דאין הגוי אוסר בישראל יחיד ואח"כ ביאר דאין מועיל אצלו במקום שאוסר היינו בב' ישראלים אלא שכירות כן נראה לי ברור בדעת הרמב"ם - שוב ראיתי שהדבר מפורש יוצא ברמב"ם כן דכתב אח"ז וז"ל אבל אם הי' מן האפיקורסין שאין עובדין ע"ז ואין מחללין שבת כגון צדוקין כו' מבטל רשותו לישראל הכשר וזו הוא תקנתו "וכן אם הי' ישראל א' כשר וזה הצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו רשותו" עכ"ל - והיא פלא מאי בעי רבינו בזה שהשמיענו דהצדיקי אוסר ביחיד כיון דדינו כישראל בביטול ודאי דאוסר ביחיד - וגם למה לא השמיעני הרמב"ם רבותא יותר דאף ישראל מומר אוסר ביחיד וע"כ מוכרח לפרש דבריו כמו שכתבתי דתחלה השמיענו דמומר כעכו"ם לכל דבריו והיינו אף למה שכ' לעיל מעכו"ם דאינו אוסר ביחיד וכ"כ מומר אינו אוסר ביחיד ושוב השמיענו תקנת המומר דהוא רק