משנה שכיר חלק א קנ

ל"ש תירץ התוס' הנ"ל כמובן - גם מה שרצה לתקן דבריו דכיון דאינו מודה בעירוב אינו בדין עירוב כלל אף לענין זה וסיים תינח באינו מודה בעירוב אבל זה שמחיל שבת אפשר שמודה בעירוב - גם זאת לא אבין וכי תלוי זה שלא יאסור ביחיד במודה בעירוב או לא הלא עיין ברמב"ם סופ"ב דעירובין ובש"ע סימן שפ"ה דפסקו בצדוקי דאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו ורק מוכרח לבטל אבל ל"ה כגוי משום זה דלא יאסור ביחיד ומה שקתני במתני' דאינו מודה בעירוב הוי כגוי אף לענין שלא יאסור ביחיד כבר פירוש ריא"ז בשלטי הגבורים שם היינו שהוא מטלטל בחצר שאינה מעורבת בפרהסיא עיי"ש שכתב צדוקי שהוא כופר בד"ח ואינו מודה בעירוב אם הוא מפורסים ומטלטל בחצר שאינה מעורבת בפרהסיא ה"ה כגוי עכ"ל הרי שמפורש אינה מודה בעירוב מה שהוא מטלטל בפרהסיא בחצר שאינה מערבת ועכר"ח דכונתו הי' לפרש אינו מודה בעירוב דקתני במתני' הכונה הי' ע"ד זה - ומה שאינה מזיק גבי צדוקי לשי' הש"ע טלטולם בפרהסיא הוא משום כמו שכ' הב"י מובא בטו"ז ומג"א משום דמזיד שלהם הוי כאונס עיי"ש מה שכ' בדעת הרמב"ם וש"ע דפסקו כר"ג דצדוקי אינו כנכרי אבל עכ"פ בדעת הת"ק דצדוקי הוי כגוי מוכרח לומר דאינו מודה בעירוב הוי הכונה על אופן הנ"ל - וממילא לפי"ז גבי מחלל שבת דלכ"ע דינו כגוי אם הוא מטלטל בפרהסיא בחצר שאינה מעורב שפיר מיקרי אינו מודה בעירוב וז"פ וברור לכל המעיין בסוגיא א"כ גם בזה איני יודע כונתו במה שכ' דמחלל שבת אפשר מקרי מודה בעירוב כיון דמחלל שבת ומטלטל בחצר שאינו מעורבת איך יקרא מודה בעירוב, ומה שרמז לעיין בהג"א עיינתי שם וראיתי שכתב בזה"ל אבל אם משמר שבת וכל הלכותי' אפילו בדרבנן אפילו הוא מומר דאו' בשאר מילי מבטל רשות וכל מי שאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו עכ"ל - ע"כ צריך לומר דמיירי דאין מטלטל בפרהסיא שחצר שאינה מעורבת דהרי קאמר בהדיא שמשמר שבת בכל הלכותי' אפילו בדרבנן וכיון דמיירי שבפרהסיא אינו מטלטל בחצר שאינה מעורבת א"כ ל"ה דינו כגוי ואז קאמר כיון דאינו מודה בעירוב א"מ עמו וזה הי' נמי כונת הרמב"ם גבי צדוקי כיון דמזיד שלו הוי אונס מקרי רק אינו מודה בעירוב ואין בו החומרא רק מה דאין מערבין עמו - אבל פשיטא מי שאינו שומר שבת ומטלטל בפרהסיא בחוץ ודאי דאין לקרותו מודה בעירוב וזה ברור ואמת וא"כ אין ראי' כלל מהג"א לנש"א ואדרבא איכ' ראי' להיפך ודו"ק - כללו של דבר לפי מה שהציג הנש"א את ספיקו אין כאן מקום להסתפק בזה כלל - רק יש מקום להסתפק בזה האופן אם מה שנתנו חכז"ל את מומר לחלל שבת כגוי אם לכל דבריו עשאוהו כגוי אף לקולא שלא יאסור ביחיד או שמא דוקא להחמיר אמרו אבל להקל שלא יאסיר ביחיד לא אמרו כן יש להסתפק כדרך קצרה

- ובאמת מצאתי בהגהות רעק"א ז"ל בסי' שפ"ה שהביא לדבר פשוט בשם הגאון אבן העוזר בחידושיו לעירובין דלהחמיר דינו כישראל דמומר במקום יחיד אוסר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ורק כתב דבאופן הזה מהני ביטול כיון דהאיסור רק מכח דדנין אותו כישראל עכ"ל הג"ה שם - הרי דהגאונים הללו נקטו לדבר פשוט דדוקא להחמיר עשאוהו כנוי ולא לקולא אפינו בדינא דעירוב

- ולפע"ד בתורה דכתיב בה אמת ורשות נתונה לדרוש ולחקור לא נשאת פנים לרבותינו הגאונים הנ"ל וירדתי לעומקה של הלכה וראיתי שיש לדון בזה טובא ולומר דלכל דבריו עשאוהו כגוי גבי עירוב גם לקולא וכמו שאומר בס"ד

- תחלה אומר דספק הנ"ל יש להסתפק ג"כ גבי כותי דאיתא בש"ס חולין דרב אמי ורב אסי עשאום כנכרים גמורים לגבי עירוב ג"כ יש לשאול איך הדין לענין אם יאסור בישראל יחיד ואחר שיבורר לנו הדין בכותי ממילא רווחא שמעתא גם גבי מומר

- והנה מצאתי בקרבן נתנאל פ"ו סימן י"ג אות מ' שהביא בשם שו"ת יד אלי' שהקשה על ש"ס חילין הנ"ל מאי חומרא היא זו הא קולא היא אם דר הכותי עם ישראל יחידי אי כנכרי לא צריך לכלום ואם ישראל הוא בעי ביטול ומסיק באמת להלכה דר"א ור"א רק לחומרא אמרו וגבי יחיד באמת צריך ביטול גם בכותי - אך הקרבן נתנאל השיג עליו דהאיך לא אשתמיט חד מהפוסקים להזכיר דין זה גם הלשון כנכרים גמורים לא משמע הכי גם ברבינו ירוחם משמע להדיא דאפילו בדר יחידי א"צ ביטול ומה שהקשה מאי חומרא הוא זו הם אמרו והם אמרו כמ"ש התיו"ט גבי כתמים וה"ה כאן עכ"ל הק"נ - ולפע"ד הדבר מפורש יוצא בתוס' ריש פ' הדר וגם בתוס' בפ"ק דחולין ד"ה ע"ב ד"ה ר"ג דאם כותי בכלל גוי גם לענין זה הוי כגוי דאין אוסר בישראל יחיד אף למאן דסובר כותים גירי אמת והן כישראל גמור מן התורה

- דהנה הקשו על רש"י דפירש על ר"ג דלא פני על הת"ק דר"פ הדר דחוסר בכותי משום דגירי אריות הן והקשו דהא ר"ג סובר גירי אמת הן ואין לומר דבאמת היינו טעמא דמודה לת"ק משום דהוי מומר דהיינו אינו מודה בעירוב דקאמר הת"ק א"כ מאי חדשו ר"א ור"א דעשאום לעכו"ם גמורים הא כבר מעיקרא הוו הכי לכ"ע - וע"כ פירשו דר"ג פליג גם אכותי ועד ר"א ור"א היו כותים כישראל גמור גם לענין עירוב וחידשו ר"א ור"א ועשאום כעכו"ם - ושוב הקשו ממה דרבי יוחנן פסק כראב"י וראב"י לא פליג על הת"ק שאוסר כותי (ועיין מהר"מ לובלין חולין שביאר קו' התוס' דאכתי קשה מה הועיל לן ר"ח ור"א כיון דכבר אופסק כראב"י וראב"י אוסר בכותי דלא פליג את"ק וא"כ כבר איתסר כותי מדראב"י) ותי' דר"י לא פסק כוותי' אלא במה שצריך שיהיו שני ישראלים אוסרים זע"ז (אכל לענין כותי הלכה כר"ג) ע"כ בחולין ובעירובין סיימו ועוד דהאידנא אין נפ"מ מידי לענין כותים כיון דעשאום לבסוף כעכו"ם גמורים (ר"ל דיש לומר דבאמת בכולה מילתא קיי"ל כראב"י) - הרי שלך לפניך דהת"ק סובר דכותי' כעכו"ם אם דהוא ר"מ דסובר גירי אמת הן ומהתורה הוא ישראל גמור וכמו שכ' תוס' שם אפ"ה כיון דאינו מודה בעירוב עשאום כגוי וראב"י מודה להת"ק דכותים כגוי ורק הוסיף דאינו אוסר ביחיד וגם אכותי קאי דאינו אוסר ביחיד וכמו שכ' תוספות שם א"כ הרי שלך לפניך דאף לקולא עשאום כגוי - ור"ג דפליג על ראב"י משום דפליג על הכל