משנה שכיר חלק א קמח

אחדש"ה מכתבו הגיעני, וע"ד המאירי במגילה שנתקשה בהבנתו והביא שגם הגאון בספר שו"ת בית שערים סימן קט"ז כתב דלא ידע כוונתם ונדחק שם מאד בפירושו - ולי הצעיר כונתו פשוטה בעזה"י וז"ל המאירי כפי מה שראיתי שהביא הג' בבית שערים שם (כי ס' המאירי אינו תתי') יש שואלים למה לא נאמר כן במילה שלא תדחה שבת מגזרה שמא יעביר את התינק וא"ת חי נושא א"ע ואין כאן איסור תורה כו' ועוד שהרי הזאת טמא מת אין בה אלא שבות ואסרו עלי' משום טעם דרבה עכ"ל המאירי - ונראה בס"ד דברור כונתו על דברי הש"ס בפסחים צ"ב דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת ומפורש שם בש"ס הזאה דאמר מר הזאה שבות ואינו דוחה שבת ועיי"ש ובדף ס"ט איתא דאסרו מטעם דרבה - הרי נשמע מדף צ"ב הנ"ל דעיקר טעם דאין הזאה דוחה שבת הוא משום דזה אחד מן הדברים דהעמידו דבריהם נגד התורה אפילו במקום כרת אף שאין כאן אלא אי' דרבנן גרידא - (ואין לומר דעיקר טעם שמא יפגע באי' דאו' הא שם קחשיב בהדי תלתא איזמל להביאו דרך גגין וחצרות שלא יפגע ג"כ באי' דאו' ואפ"ה אסרו וע"כ דהעמידו דבריהם נגד התירה אף בלי חשש איסור דאו') - וא"כ לא נפלאת הוא ג"כ לאסור מילה מה"ט שמא יעביר התינוק מה אמרת דהיא רק מדרבנן נימא העמידו דבריהם כמו גבי הזאה דג"כ נאמר רק מטעם דהעמידו דבריהם נגד דאו' זה כונת האמת בדבריו וכל המעיין בדבריו יראה שלזה כיון - והאי "שהרי הזאת ט"מ אין בו אלא שבות" לא קאי על מה שמסיים "משום טעם דרבה" דיהי' הרבותא מה שאסרו מטעם דרבה רק קאי על "ואסרו עלי''' לחוד כלומר הזאת ט"מ אין בו אלא שבות ואפ"ה אסרו עלי' משום דהעמידו דבריהם נגד התורה כמו כן אף דבהעברת התינוק ל"ה אי' דאורייתא אעפי"כ נימא העמידו דבריהם כמו בהזאה והרבותא הוי רק מה דקאמר ואסרו עלי' ומה שסיים מטעם דרבה קושטא נקט דטעם זה אמרו לעיל בדף ס"ט אבל לא דזה יהי' הרבותא רק הרבותא הוא מה דאסרו עלי' אף דהוי רק שבות בעלמא אלמא דלפעמים העמידו דבריהם א"כ כ"כ כאן ושפיר דחי בזה האי "וא"ת" דקאמר תחלה כן נראה ברור בכונתו בס"ד

- ורק מה דקשה לי הוא זה באמת למה צריכה לן גבי הזאה לטעמא דרבה כיון דבש"ס שם מבואר דעיקר הטעם משום דהעמידו דבריהם במקום כרת א"כ סגי בשבות הטלטול דיש בהזאה לחוד אף בלי גזרת רבה ומה פריך בדף ס"ט מכדי טלטול בעלמא היא תידחי שבת משום פסח כיון דזה א' מן המקומות דהעמידו דבריהם נגד התורה אין התחלה לקו' הש"ס ומה צורך לדרבה - ואין לומר דלא העמידו דבריהם אלא היכא דיש לחוש שיעשה אי' דאו' דז"א דהא גבי איזמל ג"כ לא יעשה רק איסור דרבנן דהא בגגין וחצרות ליכא איסור תורה ואפ"ה סגי לעמוד נגד התורה כמו כן יהי' סגי אי' טלטול דהזאה ומה גם לדעת רש"י במתני' איכא נמי שבות דמתקן גברא ומה צורך בגזרה דרבה וצ"ע - וכעת אין ספר הצל"ח בידי לעיין אם עמד בזה וצע"ג

- ויען שחדי נפשו בפלפולא אציגה לפניו קו' נאה בסוגיא דשמ"י וכך תוארה הנה הפר"ח בסי' תקפ"ח ומהר"מ פדוה בהגהות על הרמב"ם מובא במג"א כתבו בטעמא גזרה דרבה ולא סני בגזרה דשמא יתקן כ"ש משום דהאי גזרה דשמא יתקן כ"ש שייך גם ביו"ט ויהי' כחוכא עיי"ש בדבריהם - והנה ידוע מתי' הר"ן מ"ט לא גזרו במילה שמ"י משום דאין הכל טרודין ויזכרו אותו - אבל הקשו ע"ז מביצה גבי טבילת כלים דאמרו ג"כ טעמא דרבה ושם ג"כ אין הכל טרודים - וראיתי בשעה"מ ובתשובה מאהבה ששניהן לדבר אחד נתכונו והעלו דבדבר דאפשר לעשות גם בלילה שאז לא שכיחי אינשי בחוצות להזכירו שפיר יש לגזור שמא ילך להטביל בלליה ויעבירנה ד"א ברה"ר וממילא אסרו גם ביום - והנה הגירסא בש"ס הוא שמא ילך אצל בקי ללמוד ולא לצאת י"ח תקיעה רק ללמוד כדי שיהי' יכול ליתקע לעצמו - והנה ללמוד אפשר גם בלילה ואדרב' הסברא נותנות דילמד לילה דוקא כדי שיוכל לקיים המצוה ת כף כשבא זמנו ויהי' מן הזריזין מקדימין למצות - וידוע דגם ביו"ט איכא איסור הוצאה ורק דהותרה למצוה מטעם מתוך דמצוה הוי צורך וכמו שכתבו תוספות ורא"ש בביצה י"ב - ובמג"א סימן תמ"ו מבואר דדוקא בזמנו היינו בעת חובת קיום המצוה חשוב מצוה צורך קצת משא"כ שלא בזמנו בעת שא"א לו לקיים המצוה לא חשוב צורך כלל ובמג"א שם מבואר עוד יותר דאף אם יכול לקיים המצוה אז רק דעיקר חיובו ל"ה אז שוב ל"ח צורך ועיי"ש - וכן האריך השאג"א בה' שופר דמצוה ל"ח צורך רק בזמנו והוא כתב דאפילו מצוה דרבנן ל"ח צורך ועיי"ש באריכות נפלא - אבל עכ"פ זה ברור דבלילה שלא הוי זמן קיום מצוה ל"ח צורך לדברי המג"א ושאג"א הנ"ל וממילא דאין להתיר ההוצאה מטעם מתוך וזה ברור לדעתם קיא) (ומזה יש ללמוד דאסור להוציא הלולב והשופר בלילה טרם עמוד השחר אף להביא לביה"כ לצאת בו אח"כ כשהוא יום והעולם אינם יודעים מזה והוא הערה חדשה הנוגע לדינא ולא ראיתי עוד לעורר בזה) עכ"פ בלילה יש איסור הוצאה ביו"ט אף לגבי מצוה - והשתא ק' לי לדברי פר"ח ומהר"מ פדוה שהעלו דע"כ לא סגי לן באיסור דשמא יתקן כ"ש משום דהאי גזרה שייך גם ביו"ט ולא רצו החכמים לעשות מילייהו כחוכא ביו"ט לא חששו על גזרת כ"ש ובשבת חששו עלי' ע"כ אמרו גזרה חדשה דלא שייך ביו"ט כלל משום דהותרה ההוצאה ביו"ט לגבי מצוה - ולהנ"ל כיון דבלילה אסור ההוצאה אף לגבי המצוה וכיון דכל החשש שמא ילך ללמוד וזאת אפשר גם בלילה וממילא דשפיר שייך הגזרה דרבה גם ביו"ט והי' לן לאסור גם ביו"ט כמו גבי ט"כ וא"כ גם גזרת רבה שייך ביו"ט ומה הועילו בה יותר מגזרה דשמא יתקן כ"ש וצ"ע והוא הערה חדשה ובחידושי לסוגיא הרביתי לדבר בזה וכאן לקצר אני צריך ודו"ק

ומה שהביא בשם הגאון מו"ה מאיר דן בעל כל"ח שליט"א דמילה מותר במחובר היינו בצפורן וראי' מקטועה בר שלום בע"ז דף יו"ד והביא בשם ריקנטי דקב"ש הי' גר גמור - עיינתי בריקנטי וראיתי שם אדרבה שהריקנטי הוכיח דל"ה גר גמור משום דלא טבל ואם תאמר דהי' טובל קודם ז"א דהטבילה צריך להיות אחר המילה וכיון דהוא לא טבל מקודם ל"ה גר גמור עיין שם דכן דעתו -