משנה שכיר חלק א קמו

יקריב תחלה רק משום מצותו של אותו זקן ושי"ת הניח מצוה זו רק על רצון יעקב אבינו ע"ה וא"כ אכתי קשה כיון דאינה מצוה מוחלטת מפיו יתברך רק לקיים מצות הזקן איך ידחה שבת וע"כ דגלתה התורה דציווי הזקן דין דאורייתא יש לה ויש לה כל כח דמצוה דאורייתא אף לדחות את השבת וא"כ הוי ראי' טובא מזה לשי' הרמב"ם ז"ל - ובזה יובן ג"כ דברי המדרש רבה בפסוק וללבן שתי בנות ואמרו במדרש דשתיהן שוות קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת ופירש בידי משה דקאי על קרבן חנוכת המזבח שהקריב אפרים תחלה בשבת ועיי"ש - ולכאורה מאי רבותא יש בזה דקרבנתו הי' דוחה שבת ואמאי לא - אבל בהנ"ל יובן היטב דהשמיעני אף דהוא רק מדרבנן אל נחשוב דיש חילוק בינה לבין חברתה ע"ז באה הפסוק ללמד דשתיהן שוות לגמרי אף לענין שתהא קרבנותיהן דוחה שבת וכמו שקרבנות בנה של לאה דוחה שבת מפני שהוא מצוה דאורייתא ממש וקאי על הקרבנות שהקריב אהרן בשבת כמו כן דחה קרבן אפרים אף דהוא רק דרבנן את השבת וא"ש מאד בכונת המדרש - עכ"פ ראי' נפלאה לשי' הרמב"ם ז"ל - ובספר שד"ח ראיתי שהביא בשם כמה גדולים שהעלו בכונת הרמב"ם דלא סבירא לי' דמצוה דרבנן דין דאורייתא יש לו אלא דוקא בדרך המראה בעת שאינו רוצה לקיים מצות החכמים אז דין דאו' יש לו וקעבר על אי' דאורייתא אבל זולת זה קיל מדאו' יעיי"ש וכעת אין ספרי שד"ח לפני ואיני יכול לציין מקומו קד) וממדרש הנ"ל משמע קצת כוותייהו שאמר לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כו' משמע דוקא באופן זה שאימר שאיני רוצה לקיים דבריהם הוא דאו' - ובזה יש להבין דעת הגאון בנתיבות סימן רל"ד דסובר דעל שוגג דרבנן אינו צריך כפרה ולכאורה לדעת הרמב"ם דמצוה דרבנן או אי' דרבנן דין דאו' יש לו מדוע לא יהי' צריך כפרה על אי' דרבנן אבל להנ"ל יובן דדוקא בדרך המראה הוי דאו' וא"כ ממילא כשהיא שוגג דלא שייך זאת שפיר הוי קיל מדאו' וע"כ לא צריך כפרה וא"ש ובזה יתורץ ג"כ קושיא הרמב"ן למה הקילו בספק כיון דל"ה דרך המראה שפיר הוי קיל לגבי ספק וא"ש קה) אך לפי מה שכותבתי בכונת המדרש הנ"ל בטעמא דמילתא דקרבן אפרים היתה דוחה שבת משמע דהמצוה מצד עצמה הוי דאורייתא אף בלי המראה דאיזה המראה היתה שם כמובן - וכן ראיתי בדרשות הר"ן דרוש חמישי ונשנו הדברים בדרוש השביעי דסובר כשי' הרמב"ם דכל מצות דרבנן או שבות דרבנן הוא ממש דין דאורייתא עיי"ש שכתב בזה"ל ולא עוד אלא שעובר בעשה ול"ת אלא שאין לוקין עליו מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין וכתב עוד שם וז"ל ולפיכך העובר על א' מהשבותין עובר בל"ת מה"ת ואין הפרש בין המטלטל מחט שבת לאוכל חלב ולחורש בשור וחמור עיי"ש - והיא פלא שעד כמה הפליג בחומרת השבותין שהוא ממש שוה לדאורייתא ופלא שלא מובא דבריו בספרי הפוקים והוא הלכתא רבתא לשבתא לידע מחומר אי' מוקצה או משאר שבות - עכ"פ דעתו דעתו דענין דרבנן בעצמו אף בלי המראה שוה לדאו' וכמו שכתב עוד שם להלן בזה"ל והעבור על אחד מהשבותין כעובר על אחד מהלאוין עכ"ל - וכעת ספר השד"ח אינו לפני לראות אם הביא דברי הר"ן הללו - אך ראיתי שם בדרשות הר"ן שיצא לחלק בין הפרקים שאין בכלל הלאו ולא תסור אלא דברים שיש בהם עיקר מהתורה היינו הגזרות והדינין והסייגים שהוסיפו חכז"ל על מצות התורה שהוא כעין פירוש התורה זה נסמך על לאו דל"ת והוא דאו' אבל המצוה המחודשות מהם אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך עיי"ש שכתב בזה"ל אבל כשאומרים תדליקו נר של חנוכה אין אדם יכול להסמיכו על זה הלאו בשום ענין שאין זה בכלל הכתוב שאמר כי יפלא ממך דבר למשפט אלא בכלל שאל אביך ויגדך שהוא צוואה לקבל מן הזקנים על הכלל עכ"ל קו) הרי דהוא סובר דבר שהוא בכלל משפטי התוה רק דיש לנו ספק בדבר לפרש כונת התורה אז היא בכלל ל"ת והוא דאוריי' אבל מצוה שחידשו חכז"ל לא נכלל בפסיק הנ"ל רק בקרא דשאל אביך ולזה הוי רק כח דרבנן עיי"ש והיא מילתא חדתא אך לפע"ד מדברי המדרש שהבאתי למעלה לא משמע כן דהרי גם קדימת אפרים למנשה שהקדימו יעקב ל"ה ג"כ משום איזה סייג וגזרה למצוה דאורייתא רק היא מצוה מחודשת מאותו זקן יעקב אבינו ע"ה ואעפי"כ הביא המדרש קרא דועשית עפ"י התורה אשר יורוך הנאמר בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט ועלי' קא לאו דלא חסור הרי דמשמע דגם מצוה מחודשת מדרבנן נכלל בזה וצ"ע

- ונחזור לדברינו הנ"ל דנר"ל דהא דאם במצוה דרבנן נימא ג"כ דהעוסק במצוה פטור אפילו ממצוה דאו' תלוי אם דרבנן מהני לדאורייתא וכבוד אדומו"ח הגנ"י עוררני מדברי הרמ"א בסימן תרפ"א דכ' דשום מצוה דאורייתא אינה נדחה מפני קריאת מגילה הרי נפשט ספיקתי הנ"ל דגבי מצוה דרבנן לא אמרינן דפטור ממצוה דאו' - אחר כמה שנים האיר ה' עיני לראות בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סימן ש"י שעמד על ספיקתי הנ"ל והעיר ג"כ מדברי הרמ"א הנ"ל וכעת איני מופנא לעיין בדבריו עיי"ש ודו"ק

- והנה קו' התוס' שהביא מעכ"ת שהקשו לרב יוסף דסובר דמשום דנהנה מפרוטה דעני הוי כאלו קיבל שכרו א"כ למה קיי"ל במודר הנאה דתוקע לו שיפר או טובל במעיין הא נהנה מפרוטה דר"י ע"כ - נראה לי בעזה"י לתרץ קושייתם בדברי הרשב"א בסוכה דף ל"א הידועים דכתב דהנאה הבא' לו דרך גרמא וממילא מותר וע"כ קיי"ל מצלל"נ אף דיש לו שכר מצוה אפ"ה כיון דהוא דרך גרמא שרי עיי"ש - וא"כ האי פרוטה דר"י ודאי דהוי רק דרך גרמא וממילא ועוד גרוע היא הרבה משכר מצוה דהוא באה לו ודאי משא"כ פרוטה דר"י אינו בטוח על ריוח הזה דמי יימר דמזדקק לי עני עיין ח"ס יו"ד סימן ק"ל וא"כ זה לא מזיק גבי מצלל"נ אולם לענין שיהי' מקרי שומר שכר גם שכר כזה סגי לרב יוסף וא"כ א"ש ולק"מ ועיין בקצות סי' ש"ו סק"ז ודו"ק קז

) ומדי איירינן בהא פרוטה דר"י אימור בה מילתא חדתא לפע"ד דהנה בהא דינא דרב יוסף נתקשיתי בה טובא עיין במדרש על פסוק וכי ימוך אחיך שהביא כמה גדולה מעלת הצדקה דלפעמים בפרוטה שנותן לעני הוא מחי' אותו ממש ואומר משל ע"ז לעני דיש לו ט' פרוטות וחסר לו פרוט' א' לקנות ככר והוא נותן לו פרוטה נמצא דהחי' את נפשו בפרוטה זו ולולי שהי' נותן לו פרוטה הי' מת ברעב ועיי"ש דמפרש בזה קרא מלוה ה'